מנהל התיאטרון הלאומי הפלסטיני עאמר חליל: המלחמה והטבח עצרו את החיים
התיאטרון הפלסטיני הלאומי הוקם ב-1977 בשכונה שייח' ג'ראח וסובל מצנזורה והתנכלויות בידי רשויות הכיבוש
"הכל נעצר בפלסטין. אנו תלויים באוויר כמו מריונטות. עם המלחמה בעזה והטבח, החיים עצמם נעצרו" – כך אמר עאמר חליל, מנהל התיאטרון הפלסטיני הלאומי אל-חכוואתי בריאיון שפורסם בשבוע שעבר בעיתון הצרפתי "הומניטה".
"בעת שכל העיניים מופנות אל רצועת עזה, דברים קשים מתחוללים גם במקומות אחרים. בג'נין למשל תושבים מגורשים מבתיהם, שלאחר מכן נהרסים עד היסוד, והם הופכים פליטים במולדתם. בתנאים אלה, כמעט בלתי אפשרי לעשות תיאטרון, לחשוב על תיאטרון", הוסיף.
למרות הכל, אתם מצליחים להופיע…
אכן, מדי שנה אנו מציגים חמש הפקות, בהן שתיים המיועדות קהל הצעיר. אך לרוב מדובר בהפקות צנועות, אין אנו מסוגלים להרים פרויקטים גדולים בגלל הקשיים המרובים. למשל, בשל הסגר תושבים בגדה המערבית לא יכולים להגיע לתיאטרון. יחד עם זאת, צופים פלסטינים מישראל, מנצרת או מחיפה, מוסיפים להגיע. כמו כן, באולם התיאטרון ישנן הופעות נוספות של מוסיקה או ריקוד, כך שמדי יום ישנם מבקרים באולם. בשנה הקרובה גם נחדש את בית הספר לתיאטרון. זו תכנית לימודים של שלוש שנים בשותפות עם התיאטרון הלאומי של אירלנד.
ממה מתקיים התיאטרון?
אנו פועלים בירושלים תחת העין הפקוחה של השלטונות ואין אנו מקבלים כל תמיכה מישראל. יתר-על-כן, החקיקה החדשה תקשה עלינו לגייס משאבים גם מעבר לגבולות. לכן, כל הפקה דורשת מאמץ גדול כדי לכסות את עלותה. אך הבעיה המרכזית נותרה קיום פעילות השוטפת של התיאטרון. בגלל מצוקה כלכלית איש משחקניו ועובדיו לא קיבל שכר בחצי השנה האחרונה.
האם זה תיאטרון פוליטי?
כל הצגה שמקורה בפלסטין ושחקניה פלסטינים היא פוליטית בצורה זו או אחרת. הפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי השחקנים ולה תפקיד מרכזי בהווייתם. תקוותי היא לגדל דור צעיר של יוצרי תיאטרון ושל שחקנים פלסטינים.
התיאטרון הפלסטיני הלאומי אל-חכוואתי ("מספר הסיפורים" בערבית), הוקם ב-1977 בשכונה שייח' ג'ראח שבירושלים המזרחית. הקים אותו השחקן והבימאי הפלסטיני-צרפתי פרנסואה אבו סאלם (2011-1951). מאז 1984 הוא פועל באולם קולנוע "נוזהה", לאחר שחברי הלהקה שיפצו את האולם שהיה נטוש. הלהקה הופיעה על בימות פלסטיניות, ישראליות – בהן פסטיבל עכו, ובינלאומיות. במהלך השנים סבל מה שהחל כיוזמה תרבותית-אמנותית מצנזורה, מסגירות בידי השלטונות ומהתקפות של אנשי ימין.
בשנות ה-80 נסגר התיאטרון פעמים רבות באמצעות צווים צבאיים בטענה כי במקום נערכים מפגשים של ארגונים פלסטיניים. בנובמבר 1985 הוציא אלוף פיקוד המרכז אמנון ליפקין-שחק צו סגירה ל-24 שעות בעת שהתיאטרון היה אמור לערוך חזרה גנרלית לקראת הופעה. בשנת 1987 הוזמן התיאטרון להשתתף בפסטיבל עכו. אנשי ליכוד הפגינו נגד השתתפות הלהקה. במהלך ההופעה עלתה קבוצה של בריונים מתנועת "כך" על הבימה והפריעה להצגה.
במהלך האינתיפאדה הראשונה לא יכול היה קהל פלסטיני מחוץ לירושלים להגיע בשל מחסומים וסגרים. כוחות הביטחון הישראליים סגרו את התיאטרון כמה פעמים. קבוצה של אנשי תיאטרון ישראלים וביניהם גילה אלמגור, דן אלמגור, חנוך לוין, עומרי ניצן ועודד קוטלר ארגנו פעילות מחאה למען אל-חכוואתי.
השלטונות המשיכו להוציא צווי סגירה לאורך שני העשורים הראשוניים של המאה ה-21. במאי 2009 סגרה משטרת ירושלים, לפי צו של השר לביטחון הפנים דאז יצחק אהרונוביץ', את אירוע הפתיחה של פסטיבל הספרות הפלסטיני שנערך בתיאטרון. ביוני 2013 שב אהרונוביץ' והטיל צו סגירה לשמונה ימים על התיאטרון, שבו תוכנן להתקיים פסטיבל של תיאטרון בובות. הצו נתקל במחאה נרחבת של יוצרי ושחקני תיאטרון יהודים וערבים.
עוד בנושא:
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il