הפסטיבל הקומוניסטי השנתי בווינה: השמאל האוסטרי מתחדש

בכל שנה מאז 1946, בדרך כלל בשלהי אוגוסט, מארחת המפלגה הקומוניסטית של אוסטריה פסטיבל. האירוע, המכונה "פולקסשטימפסט" (על שם עיתונה של המפלגה הקומוניסטית "פולקסשטימה", ובעברית "קול העם"), מתרחש בפראטר של וינה – אזור מיוער שפעם שימש את המונרכיה ההבסבורגית לציד. כיום הוא אתר של פנאי, פיקניקים ורכיבה על אופניים. פעם בשנה מתכנסים בו אנשי שמאל מרחבי אוסטריה וממקומות אחרים באירופה, נהנים ממוסיקה טובה ומאוכל מגוון ומשוחחים על קומוניזם. כל מי שקשור לשמאל, ולו באופן רופף, היה בפולקסשטימפסט לפחות פעם אחת.

גדלתי בווינה אך השתתפתי בפסטיבל רק פעם אחת, בגיל 15. הקיץ, במהלך ביקור מולדת, גיליתי שהפסטיבל עומד להתחיל. כיום אני כבר לא נער שמסתקרן ממזכרות סובייטיות, אלא חבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית ואחראי לדפוס ב"זו הדרך". חשבתי לעצמי שאין דרך טובה יותר ליצור קשרים חדשים עבור מפלגתנו.

דרך חברים בקולקטיב אמנות ישראלי-פלסטיני וינאי בשם One State Embassy"" שנוהג לשתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית האוסטרית, יצרתי קשר עם ריינר האקאוף – דובר מטעם המפלגה. לאחר התכתבות קצרה במייל סיכמנו להיפגש בצהריים בדוכן של המפלגה בפסטיבל.

מועד הפגישה הגיע. עשיתי את דרכי בפראטר לעבר דוכן המפלגה, כשבידי עותק של "בעד הנגד" – אלבום חגיגי שהתפרסם בעברית, באנגלית ובגרמנית לציון 90 שנים למק"י, אותו תכננתי להעניק כמתנה צנועה. לא הערכתי נכונה את גודלו של הפארק והגעתי באיחור – מסתבר שזמן רב מדי לא הייתי בווינה.

למרבה המזל מישהו זיהה אותי. בחור שפגשתי בזלצבורג לפני עשור ניגש ושאל: "דניאל, מהשומר הצעיר?". הופתעתי שאפילו כאן החולצה הכחולה רודפת אותי – אבל לפחות היה לבחור המספר של ריינר והוא התקשר אליו. בזמן שחיכינו, המכר הוותיק הזמין אותי לקפה. לבסוף ריינר הגיע.

שינוי כיוון בקהילה היהודית

התיישבנו משני צדיו של שולחן פיקניק, כל אחד מאתנו עם כוס קפה וסיגריה. לא הרגשתי כל כך וינאי כבר זמן רב. הגשתי לריינר את השי שהבאתי; הוא חייך והכניס את האלבום לתיק. הצגתי את עצמי והסברתי שנולדתי בווינה, אך מזה שבע שנים אני חי בישראל ומאז 2022 אני חבר במק"י.

ריינר הציג את עצמו: "הרקע הפוליטי שלי הוא בשמאל האוטונומי. משנת 1999 עד 2020 עבדתי בארכיון של הקהילה היהודית בווינה. באופן אישי אין לי רקע יהודי – התחלתי לעבוד בארכיון במסגרת שנת שירות אזרחי ונשארתי שם. בסופו של דבר החלטתי לעזוב, בין השאר בשל שינוי הכיוון הפוליטי של הקהילה היהודית. גם כשהתחלתי לעבוד היא לא הייתה שמאלית במיוחד, אבל היו"ר הקודם הגיע מהתנועה הסוציאליסטית והאווירה הכללית הייתה שונה אז".

ריינר הוסיף: "אני חבר במפלגה הקומוניסטית של אוסטריה זה שמונה שנים, ובחמש השנים האחרונות אני ממלא במפלגה תפקיד של דובר. אני מתמקד בנושאים שקשורים בתנועת השלום ובדו-שיח נוצרי-מרקסיסטי. בששת החודשים האחרונים ייצגתי את המפלגה בקואליציות שונות נגד המלחמה בעזה".

ספר לי על ההיסטוריה של הפסטיבל ועל המפלגה הקומוניסטית האוסטרית?

השנה אנו מציינים את ה"פולקסשטימפסט" ה-76. בעבר היה "פולקסשטימה" העיתון היומי של המפלגה; כיום הוא כתב עת חודשי. הרעיון היה לארח פסטיבל עיתונות גדול, כמו הפסטיבל של "הומניטה" בצרפת. בשנותיו המוקדמות שימש הפסטיבל לבניית קשרים עם ברית המועצות ושאר הארצות הסוציאליסטיות. נהגו להתארח בו אורחים מפורסמים – למשל יורי גגארין. אחד השיאים היה תחרות שחמט בה גארי קספרוב שיחק נגד הקהל.

עם השנים השתנה הפסטיבל. לאחר קריסת הגוש הסוציאליסטי בשנות התשעים, שאלה המפלגה הקומוניסטית האוסטרית את עצמה מדוע אנו ממשיכים לקרוא לעצמנו קומוניסטים, ומה זה אומר בעולם פוסט-סוציאליסטי. המצאנו את עצמנו מחדש בדרכים שונות. כיום, אנחנו מפלגה של אקטיביסטים. אין לנו מבנה בירוקרטי גדול; פעילותנו, כולל הפסטיבל, נעשית בעיקרה בהתנדבות.

במקום לראות במדינות הסוציאליסטיות לשעבר מודל לחיקוי, אנו שואבים השראה מתנועות סוציאליסטיות. כך אנו מגדירים את עצמנו כקומוניסטים כיום, והפסטיבל משקף זאת: הוא מאחד תנועות שמאל מגוונות, מטרוצקיסטים עד ארגוני שחרור, שכל אחת מהן מקימה כאן דוכן.

האם המפלגה הקומוניסטית של אוסטריה עדיין חותרת לשינוי רדיקלי?

בשנים האחרונות המפלגה בתנופה. הצלחנו לבנות אותה מחדש ולמשוך לשורותינו מצטרפים חדשים רבים. חלק מהתחדשות זו הוא המחשבה על תפקידה של מפלגה קומוניסטית ב-2025. מושג חדש שאנו משתמשים בו הוא "המפלגה המחברת". אנחנו רואים במפלגה הקומוניסטית מפלגה הנטועה בחברה, ומשמשת גשר בין קבוצות שונות. המטרה אינה רק לאחד ארגוני שמאל; צריך לחשוב בגדול ולבנות קשרים בתוך קהילות ושכונות.

אידיאולוגית, אנחנו עדיין אנטי-קפיטליסטים. אנחנו רוצים להכריע את השיטה הקיימת ולהחליפה בשיטה צודקת יותר. לכן אנחנו ממשיכים לקרוא לעצמנו קומוניסטים. היו שתהו אם כותרת זו עדיין רלוונטית בימינו, אבל אחרי הניצחונות האחרונים שלנו – זכייה בבחירות לראשות העיר גראץ, והגעה לסיבוב השני בזלצבורג עם 23% מהקולות – ביקורת זו נחלשה. כל עוד אנחנו נאמנים לדרכנו ומחוברים לקהילותינו, אנשים ימשיכו לתמוך במפלגה הקומוניסטית של אוסטריה.

מה עמדת המפלגה ביחס לישראל ולפלסטין – היסטורית ואחרי 7 באוקטובר?

אחרי מלחמת העולם השנייה, היו במפלגה חברים יהודים רבים בזכות תפקידה במאבק האנטי-פשיסטי. לרבים מהחברים בשנות החמישים היו קרובי משפחה בישראל, והיו גם קשרים עם השמאל בישראל.

אחרי 7 באוקטובר גינינו מיד את מתקפת חמאס – לא כפעולה אנטישמית, אלא כפשע נגד האנושות. אזרחים הותקפו ללא-הבחנה, כולל מהגרי עבודה וקבוצות מיעוט. לא יכולה להיות לכך שום הצדקה. בה בעת, אנחנו מכירים בכך שהסכסוך לא החל ב-7 באוקטובר. גינינו את המתקפה הישראלית על עזה. המפלגה הקומוניסטית האוסטרית קוראת להפסקת אש מיידית ולסיום הכיבוש של הגדה המערבית.

אנו משוכנעים כי הדרך היחידה לשלום בר-קיימא היא פתרון שתי המדינות. בשטחה של הארץ חי מספר דומה של יהודים ושל פלסטינים; לשני העמים מגיע לחיות בביטחון ובכבוד. אך אין זה תפקידה של המפלגה הקומוניסטית של אוסטריה לקבוע כיצד להשיג מטרה זו – זה תפקידם של העמים בישראל ובפלסטין.

***

לאחר הריאיון, הסתובבתי בפסטיבל עם ריינר. הוא ערך היכרות ביני לבין חברים אוסטרים ואחרים. קומוניסט צרפתי הציע לנו בקבוק פסטיס, משקה שהזכיר לי עארק.

שוטטתי להנאתי בפסטיבל ועצרתי בדוכנים שונים. הקהילות הדרום-אמריקאיות בווינה הציעו אוכל מצוין. מוסיקאים שמאליים ביצעו שירים ישנים של תנועת הפועלים ומילאו את החלל באווירה אדומה. כל מי שפגשתי רצה לשמוע על מאבקנו בארץ והיו נלהבים לפגוש קומוניסט מישראל.

בעקבות הפסטיבל, חשבתי לעצמי כיצד וינה מוצגת לעתים קרובות כעיר אימפריאלית ישנה של טירות, מרכבות וזוהר הבסבורגי; אך זו בעיקר העמדת פנים, מין זהות שהומצאה מחדש אחרי מלחמת העולם השנייה. אירועים כמו ה"פולקסשטימפסט" חושפים וינה אחרת: מקום חי ועממי, בו אנשים מתאספים כדי להינות מהעיר – ואין זה משנה מי הם ומהיכן הם באים.