מחאת דור ה-Z במרוקו: מהמרחב הדיגיטלי לרחוב

במרוקו מתחולל בימים אלה גל מחאה המוני בהובלת צעירים, שהחזיר לזירה הפוליטית שאלות יסוד לגבי צדק חברתי, זכויות יסוד, הידרדרות השירותים הציבוריים והלגיטימציה הפוליטית של המשטר. תנועה זו, שקיבלה את השם "Gen Z 212", על שם קידומת החיוג הבינלאומי של המדינה, לא צמחה בוואקום; היא הפרי של הצטברות ממושכת של דחיקה לשוליים, עוני, היעדר שירותים חיוניים כגון בריאות וחינוך והתפשטות האבטלה והשחיתות.

התנועה פרצה באופן ספונטני בעקבות תקרית טרגית בבית החולים חסן, השני בגודלו בעיר אגדיר, שבה מתו נשים במהלך הלידה בשל היעדר טיפול. ניצוץ זה הוביל להתקוממות חברתית שהתפשטה במהירות לערים מרכזיות כמו רבאט, קזבלנקה, פאס, מרקש, רבאט, סלא ואוג'דה. זו הפכה במהרה ביטוי למשבר כולל שחווה דור של צעירים מרוקאים, בעיקר ממעמד הפועלים ומקרב העניים.

דור ה-Z הוא הדור שנולד מאמצע שנות ה-90 ועד העשור השני של המאה ה-21. מה שמייחד את תנועת המחאה שלו הוא לא רק הפריסה הגיאוגרפית הרחבה, אלא גם ההסתמכות על מנגנוני התארגנות והתגייסות חדשים שראשיתם במרחב הדיגיטלי ואשר הדהדו בשטח. כך בא לידי ביטוי הקשר בין ההוויה המרוקאית לבין המושג "השמאל הווירטואלי והמאבק המקוון", בו ממד חברתי מוחשי פוגש ממד טכנולוגי-ארגוני ומייצר צורה חדשה של פעולה פוליטית.

הכוח המרכזי במודל הזה הוא חזרת הפוליטיקה מהאליטות הישנות אל הרחוב ולצעירים. הדבר ממחיש  שהטכנולוגיה אינה ניטרלית: היא כלי שליטה בידי הקפיטליזם והמשטרים האוטוריטריים, אך בה בעת היא יכולה לשמש כלי לשחרור אם היא מופעלת בצורה פרוגרסיבית, שמאלית ומאורגנת.

מה שקרה במרוקו משקף אפשרות זו: באמצעים פשוטים בנו הצעירים מרחב ציבורי דיגיטלי אלטרנטיבי וחופשי שבו הם מביעים את התנגדותם לסמכותנות, לשחיתות, לאי-צדק ולדחיקתם לשוליים. סרטונים קצרים, ממים ודיונים מקוונים הפכו כלים של ממש להתגייסות פוליטית, להתארגנות ולגיבוש תודעת המונים ביקורתית – הרחק מהתקשורת הרשמית שהכפישה את התנועה וצמצמה אותה למעשי אלימות וונדליזם.

דפוס ארגוני חדש

מה שמייחד תנועה זו אינן רק דרישותיה הצודקות המתמקדות בשיפור הבריאות והחינוך, ביצירת מקומות עבודה, במתן דין וחשבון לשחיתות המתפשטת ובייחוד בצדק חברתי. חשובה מכך הצורה הארגונית המגלמת במדויק את רעיונות "השמאל המקוון". זו במידה רבה התארגנה מחוץ למסגרות המסורתיות של מפלגות ואיגודים מקצועיים, שמסיבות רבות קשריהם עם הדורות החדשים רופפים. צעירות וצעירים רבים התבגרו לתוך מבנים ביורוקרטיים נוקשים שהתנתקו מדאגותיהם של האנשים.

המרחב הדיגיטלי לעומת זאת פתח אופקים לדרך התארגנות שונה לחלוטין: זו מבוססת על גמישות, מהירות ופתיחות. פלטפורמות כמו טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק שימשו כלים של התגייסות וגיוס, בעוד ששרתי דיסקורד תפקדו כמעין "מרכזי אנשים דיגיטליים" לדיון, לתכנון ולקבלת החלטות קולקטיבית ואופקית.

דפוס ארגוני חדש זה מייצג מהלך מהותי אל מעבר למושגים בדבר מנהיגות אינדיבידואלית או צנטרליזם היררכי נוקשה. אין עוד מנהיג אחד או פירמידה אחת של ועדות מנהיגות השולטות באירועים. במקום זאת, ישנן קבוצות שטח מרושתות אופקיות, שכל אחת מהן מקבלת החלטות משלה במסגרת מטרות כלליות משותפות. ביזור זה לא היה סימן של חולשה, אלא מקור לעוצמה, שכן הוא הקשה על השלטונות ושירותי הביטחון לחדור לתנועה או לערוף את ראשה באמצעות פגיעה בהנהגה אחת.

גם כאשר חשבונות דיגיטליים נסגרו ופעילים, נשים וגברים, נעצרו, עלה בידי התנועה לשכפל את עצמה ולהרחיב את המרחב הארגוני שלה. יכולת הישרדות והתחדשות זו משקפת את הרוח האמיתית של ההתארגנות הדיגיטלית, שבה הארגון אינו מנגנון נוקשה.

הארכיטקטורה המרושתת אפשרה לתנועה להתפשט במהירות ובקלות על פני גיאוגרפיה רחבה – מערים גדולות ועד לאזורים פריפריאליים – ואפשרה לה לעקוף את הדיכוי בשטח ואת המעקב הדיגיטלי. הרשויות ניסו שוב ושוב לסגור חשבונות, לחסום תוכן או לפגוע במתאמים, אך האופי המבוזר של התנועה הגביל את ההשפעה של ניסיונות אלה. ברגע שחשבון אחד נסגר, חשבון אחר נפתח; ברגע שהקשר הארגוני נשבר, נוצרים ערוצים חלופיים. דינמיקה זו מציבה בפני הרשויות דילמה אמיתית: הן ניצבות בפני "תהליך התארגנות המוני" בצורה חדשה שקשה לשלוט בה, ולא בפני ארגון מסורתי שניתן לפרק באמצעות מעצר מנהיגיו.

ארגון דיגיטלי מרושת הוא צורה חדשה של תרבות פוליטית והתארגנות הנפוצה בקרב הנשים והגברים הצעירים של ימינו. הדיונים בשרתי דיסקורד לא מוגבלים לסיסמאות או תוכניות שטח; הם הפכו למרחב חינוכי משותף שבו בני הנוער החליפו חוויות, דנו באסטרטגיות ורקמו שפה משותפת של מאבק. במובן זה, המרחב הדיגיטלי מאפשר התפתחות תודעה פוליטית חדשה החורגת מהדרכתן של מפלגות מסורתיות ושיח אינטלקטואלי אליטיסטי. מה שאנו עדים לו כאן הוא לידה אמיתית של מרחב שמאלי חדש העולה מלמטה, מיוזמות עצמיות, מעבודה קולקטיבית – המבוססת על טכנולוגיה ככלי משחרר, שלא נשאר תחת שליטתם הבלעדית של תאגידים קפיטליסטיים דיגיטליים ומדינות אוטוריטריות.

ניתן לומר שהארגון הדיגיטלי המרושת שיצר הנוער המרוקאי הוא הביטוי המעשי לטענת השמאל האלקטרוני שהמרחב הדיגיטלי הפך לזירה חשובה של מאבק מעמדי כיום. בדיוק כפי שמפעלים, חוות ומשרדים הם זירות העימות העיקריות בין הון לעבודה, האינטרנט הפך ל"מפעל" המשלים החדש לייצור תודעה וארגון התנגדות. ההבדל הוא שהמפעל החדש הזה אינו אתר חומרי המוקף בקירות; זהו מרחב פתוח ונייד שבו מעגלי הדיון מתרחבים ויוזמות צצות בקלות רבה – מה שמעניק לו אופי גלובלי ובינלאומי מכיוון שהוא פורץ גבולות לאומיים ויוצר אפשרויות לתקשורת ותיאום בין תנועות מרוחקות גיאוגרפית אך דומות במהותן.

אם נשווה את התנועה המרוקאית לחוויות אחרות באזור, נגלה שיש לה אופי ייחודי. בתוניסיה, למשל, נעשה שימוש בפלטפורמות דיגיטליות להתגייסות מאז 2011, אך באופן בוסרי. בלבנון ב-2019 הפכו וואטסאפ וטלגרם לכלים מרכזיים לארגון הפגנות. במרוקו ב-2025 היינו עדים לפריצתו לקדמת הבמה של דור שלם שמכיר פוליטיקה רק דרך האינטרנט, ורואה במרחב הדיגיטלי הרחבה טבעית של חייו. זה מה שהופך את תנועת "דור ה-Z 212" להתקוממות הדיגיטלית הראשונה בעולם הערבי, ומדגיש שהצלחת השמאל תלויה באימוץ התמורות הטכנולוגיות ושימוש יעיל בהן – על ידי בניית אינטרנציונל שמאל דיגיטלי וניצול חלופות טכנולוגיות מתקדמות החוצות גבולות לאומיים כדי לקשר בין תנועות ברחבי העולם.

דרישות המפגינים: צדק חברתי ושוויון

למרות פשטותן, הדרישות שהעלה הנוער המרוקאי ברחוב וברשת נושאות תוכן שמאלני ברור. למרות שרובם אינם משתייכים למפלגות או לתנועות פוליטיות מאורגנות, הצעירים הללו הבינו – במודע או באמצעות אינטואיציה פוליטית קולקטיבית – שכוחה של כל תנועה משחררת טמון בבניית מכנה משותף. הם לא שקעו בהתכתשויות אידיאולוגיות ומחלוקות אליטיסטיות. אף על פי שדיונים כאלה חשובים להתפתחות האינטלקטואלית של השמאל, הם דלדלו ופיצלו במשך עשרות שנים את כוחות השמאל בין אסכולות יריבות. צעירים אלה התקדמו מעבר למחלוקות האינטלקטואליות ואימצו דרישות רחבות לקידום האינטרסים של ההמונים העמלים בבריאות, בחינוך, בעבודה, ובזכות לצדק ולכבוד אנושי. בין השאר דורשים המפגינים לשפר את החינוך הציבורי, הבטחת שירותי בריאות יעילים וחינמיים, יצירת מקומות עבודה המבטיחים את כבוד האדם, מאבק בשחיתות וצדק חברתי בחלוקת המשאבים.

דיכוי בשטח וברשת

תנועת הנוער במרוקו אינה רק גל מחאה שקט שנענה בהבטחות מצד המשטר לרפורמה; מהרגע הראשון התייחס אליה המשטר כאל איום קיומי, כפי שבא לידי ביטוי בדיכוי הקשה עמו התמודדו בני הנוער. כוחות הביטחון השתמשו בתחמושת חיה באזורים מסוימים – במיוחד בלקליה שליד אגאדיר, שם נהרגו מפגינים מכדורי הז'נדרמריה – לצד גז מדמיע, מכות אלות, מרדפים ליליים ומעצרם של מאות פעילים – רבים מהם קטינים. הדיכוי הזה לא היה תגובה בלתי מבוקרת אלא מדיניות מחושבת שנועדה להטיל אימה על דור שלם ולשבור את רצונו לפני שתודעתו הארגונית תוכל להכות שורש. הדיכוי בשטח לווה במאמץ שיטתי לבידוד מוקדי המחאה באמצעות הקמת מחסומים ביטחוניים, כיתור שכונות עוני וחסימת כבישים כדי למנוע מהמפגינים לנוע בין הערים. מעצרים המוניים שימשו לריקון הרחובות. חשוב מכל, הרשויות התמקדו בנוער ובקטינים משום שזיהו אותם כעמוד השדרה של התנועה – וחשפו את המודעות לכך שהסכנה האמיתית מגיעה מהדור החדש הזה, שאינו חושש מהרחוב ומחזיק בכלי התארגנות דיגיטליים.

האכזריות של הדיכוי בשטח לוותה בדיכוי במרחב הדיגיטלי. מעצר דיגיטלי והתנקשות דיגיטלית הם מנגנונים מקבילים המכוונים למרחב המקוון של התנועה. חשבונות נמחקו, התוכן נחסם והגישה לדיונים קבוצתיים הוגבלה בניסיון לנתק את הרחוב מהמרחב הדיגיטלי שהזין אותו. כך ראינו את הרשויות מתרגלות "דיכוי כפול" – ברחוב עם אלות וכדורים, וברשת באמצעות אלגוריתמים וחנק פלטפורמות.

אבל מה שהרשויות לא ציפו לו הוא שהדיכוי הזה, במקום לעצור את התנועה, חיזק את המודעות להתנגדות דיגיטלית ולהתנגדות בשטח. ברחוב, הצעירים המציאו צורות חדשות של התכנסות – הפגנות ליליות ניידות, הסתמכות על קבוצות קטנות במקום תהלוכות גדולות, ושימוש בשכונות כמרחבים למחאה מקומית. טקטיקה זו הקשתה על המשטרה לרסק את התנועה במכה אחת ופתחה אפשרויות להתארגנות מקומית עממית. במרחב הדיגיטלי, הדיון עבר במהירות מחשבונות חסומים לחשבונות אלטרנטיביים ולפלטפורמות מאובטחות יותר, עם שימוש נרחב ב-VPN ובהצפנה.

הדיכוי בשטח חשף את מגבלותיה של המערכת הסמכותנית, שכבר לא מתמודדת רק עם ציבור זועם אלא עם דור דיגיטלי וסתגלני. עם כל ניסיון דיכוי, בני הנוער משכפלים את ארגונם בצורה גמישה יותר ומפתחים מודעות. כאן מתגלה המהות של מה שהשמאל האלקטרוני מכנה "קרב המעמדות הדיגיטלי": לא ניתן להפריד בין השליטה ברחוב לבין השליטה במרחב הדיגיטלי. השמאל האלקטרוני שואף להתגבר על הדיכוי הדיגיטלי באמצעות פיתוח כלים טכנולוגיים אלטרנטיביים, במקום להשאיר את הזירה הדיגיטלית בשליטת השוק הקפיטליסטי ומדינות סמכותניות.

ממחאות נוער ספונטניות לפרויקט פוליטי מאורגן

למרות כוחו של מודל זה, האתגרים העומדים בפניו גדולים מאוד. היעדר תיאום מרכזי עלול להפוך לחולשה אם לא יתגבש חזון אסטרטגי ארוך טווח. חשוב מכך, דרישות המחאה צריכות להיות קשורות לאופק שחרור מקיף כדי שהתנועה לא תישאר בתחום של רפורמות גרידא. כאן עולה הצורך בהתארגנות שמאל אלקטרוני-מקורקע כזרם אינטלקטואלי וארגוני הפועל להמרת אנרגיית המחאה הספונטנית לפרויקט פוליטי משחרר המאחד את המאבק הפיסי והדיגיטלי, וקושר את הדרישות המיידיות לחזון סוציאליסטי רדיקלי המבוסס על מכנה משותף עממי ורחב.

תנועת הנוער ההמונית משקפת בבירור את רוחו של שמאל פתוח המסרב להתבודד בחוגי האליטה ופועל לפתיחת פורומים מרובים לדיון ולפעולה משותפת. במרחבי הדיון הדיגיטליים אין אפוטרופוס אידיאולוגי או היררכיה מוגזמת, אלא דיונים חופשיים, ריבוי קולות וחופש להציע רעיונות. מה שהתגבש, נשמר ותורגם לפעולה פוליטית היו אותן נקודות שנגעו בחייהם של אנשים. כאן מתממשת המשמעות האמיתית של דמוקרטיה עממית השתתפותית: התארגנות קולקטיבית הופכת לכלי לאיחוד המאמצים סביב מה שמשרת את ההמונים – לא מה שמשמח את האינטלקטואלים האליטיסטיים. אוריינטציה זו פותחת הזדמנות היסטורית לשמאל להתחדש, בתנאי שינטוש את הנטייה למונופול על המחשבה ואת תרבות הפילוג ששיתקה אותו זמן כה רב.

הצעירות והצעירים המרוקאים העבירו מסר ברור: לא נחכה לפתרונות מלמעלה, ולא נסיח את דעתנו על ידי סכסוכים פנימיים. אנו נבנה את עבודתנו סביב נושאים החשובים לחיי היומיום של אנשים. מודעות דיאלקטית מעשית זו מעניקה לתנועה את כוחה ומאפשרת לה להתפשט ולהתרחב. העובדים אינם עוסקים בראש ובראשונה בשאלה אם הטקסט הקנוני הוא של מרקס, לנין, טרוצקי, מאו או אחרים – למרות תפקידם ההיסטורי הגדול של הוגים אלה במחשבה האנושית – אלא בקיומם של בית חולים מצויד כראוי, בית ספר מכובד, הזדמנויות תעסוקה, שוויון וכבוד בחיי היומיום – ושחרור מתנאי שחיתות וסמכותנות. אלה הן נקודות המפגש סביבן יכול השמאל לבנות פרויקט שחרור סוציאליסטי רדיקלי.

מהרשת לרחוב: אופקים של שמאל מחודש

חשוב להדגיש כי השמאל האלקטרוני אינו מציג את עצמו כתחליף לכוחות ההיסטוריים של השמאל או לניסיון הארגוני שנצבר במאבקים חברתיים ופוליטיים ברחבי העולם במשך עשרות שנים. תחת זאת, השמאל האלקטרוני ממשיך, מפתח ומשלים את הניסיון של השמאל, ומוסיף ממד חדש לכלים הפוליטיים, הארגוניים והאינטלקטואליים שבהם משתמש השמאל במאבקו הארוך נגד הקפיטליזם והסמכותנות. מה שמייחד את השמאל האלקטרוני הוא תגובתו למציאות החדשה של המהפכה הדיגיטלית. כאשר פלטפורמות ורשתות שולטות בתודעת ההמונים ומנווטות את הדיון הציבורי, גם כלי המאבק מוכרחים להתרחב.

לפיכך, השמאל האלקטרוני אינו שולל את תפקידם של מפלגות השמאל, האיגודים המקצועיים והתנועות החברתיות הקיימות, אלא קוראת להם לחדש ולהתחדש, לשלב את הממד הדיגיטלי באסטרטגיה הארגונית והפוליטית ולהתגבר על הנוקשות הבירוקרטית והסגירות האידיאולוגית. האתגר העומד בפני השמאל כיום הוא לא רק התמודדות עם הקפיטליזם המסורתי והמשטרים האוטוריטריים, אלא גם עם הקפיטליזם הדיגיטלי, שמשעתק את השליטה המעמדית בצורות רכות ונסתרות יותר – באמצעות נתונים, אלגוריתמים ומעקב דיגיטלי נרחב.

מה שהצעירים יצרו במרוקו הוא קריאה מפורשת ודחופה לכל כוחות השמאל. התארגנות פוליטית אינה עוד אופציה חד-מסלולית; היא חייבת להיות מרובת פלטפורמות, פתוחה, גמישה ושקופה – כדי להתמודד בצורה חכמה עם הכלים של העידן הדיגיטלי. חזון משלים זה אין פירושו נטישת מבנים קלאסיים שנוצרו לאורך ההיסטוריה של מלחמת המעמדות; הוא דורש בנייה מחדש אופקית וגמישה כדי להתקרב להמונים – במיוחד לדורות הצעירים. הניסיון של הנוער המרוקאי הוא דוגמה חיה לחדשנות של תצורות דיגיטליות מרושתות – אך אין בכך כדי לבטל את הצורך הדחוף במסגרות פוליטיות, ארגוניות ואיגודיות מקצועיות המסוגלות לרתום את האנרגיות המהפכניות הללו, להנחות מחאות ולתרגם אותן להישגים מתמשכים.

לשם כך נדרשת אינטגרציה דיאלקטית בין הישן לחדש: בין מאבק שטח למומנטום דיגיטלי, בין הניסיון ההיסטורי של השמאל לבין התעוזה והגמישות שהדור הדיגיטלי מביא עמו. דיאלקטיקה זו בין המשכיות להתחדשות עשויה להעניק לשמאל של היום את האפשרות להתרומם מחדש, בדרום הגלובלי ובעולם בכלל. לכן, השמאל האלקטרוני הוא קריאה לחידוש פרויקט השמאל כולו – על ידי פיתוח ועדכון הכלים הארגוניים, הפוליטיים, האינטלקטואליים, הדיגיטליים והטכניים שלו – לצד עבודה משותפת ובריתות המבוססות על נקודות מפגש מהותיות. הוא גם מדגיש את הצורך לחזק את תפקיד המנהיגות של בני הנוער בתוך ארגוני השמאל, להבטיח התחדשות אינטלקטואלית וארגונית ולפתוח מרחב לאנרגיות היצירתיות והמתחדשות שלהם. על הצעירים להיות בלב קבלת ההחלטות והפעילות הפוליטית.

השמאל האלקטרוני מחזק את מערכת היחסים של השמאל עם העובדים והדורות הצעירים בתקופה של הגמוניה קפיטליסטית וסמכותנות. העתיד שייך לשמאל שמבין שזירת המאבק המעמדי משתרעת כיום ממעמקי השכונות ועד לנקודה הרחוקה ביותר במרחב הדיגיטלי. תנועת דור ה-Z 212 הוכיחה שמערכת היחסים בין כוחות השמאל לדורות הצעירים יכולה להתפתח ולהכות שורש רק על ידי שילוב מאבק בשטח עם כלי התארגנות דיגיטליים וצורות חדשות של ארגון ושיח פוליטי. זהו לקח לא רק לחברים היקרים בשמאל ולכוחות הפרוגרסיביים במרוקו, אלא לשמאל העולמי כולו.

כל הסולידריות עם הצעירות, הצעירים וההמונים העמלים במרוקו המתמודדים באומץ עם דיכוי ודחיקה לשוליים, ונאבקים למען חיים בכבוד וצדק חברתי אמיתי. כל הסולידריות עם כוחות השמאל, הפרוגרסיביים, האיגודים המקצועיים וזכויות האדם המרוקאים העומדים לצד העם ומגנים על זכויותיו, על חופש ההתארגנות והביטוי שלו ועל ערכי הצדק והשוויון.