הכלכלה הפוליטית של טראמפ: נסיונות לשקם מעצמה קפיטליסטית דועכת

הידיעות על כך טרם הגיעו לישראל אבל ארה"ב, המעצמה הקפיטליסטית מספר אחת, בדעיכה. התהליך לא החל היום ולמעשה נמשך זה שנים. אבל נשיא אחד ששמו דונלד טראמפ סבור שמצא את התגובה הראוייה: סיסמת מערכת הבחירות של טראמפ הייתה "מייק אמריקה גרייט אגאיין" או "הפוך את אמריקה שוב אדירה".

האם "אמריקה שבה לגדולה" מאז 20 בינואר האחרון, מועד תחילת כהותנו של הנשיא? כמובן שלא ניתן לסכם מה שהאמריקאים מכנים "מורשת נשיאותית" תוך פרק זמן קצר יחסית. מטרת רשימה זו היא לשרטט את אחד הכלים המרכזיים של נשיא ארה"ב בשאיפותיו למוצהרות לשקם את מעמדה– הכלכלה הפוליטית של טראמפ.

הרבה רעש וצלצולים

אין דומה לו, לדונלד טראמפ, בהפקת הרבה רעש וצלצולים סביב מעשיו, דבריו ושקריו. היום הוא מחליט כך ומחר אחרת. הוא מצייץ בעד וכעבור כמה ימים – בדיוק ההיפך. לא פעם ניכר ש"לא שולט בחומר" – קרי אין לו מושג קלוש בהתייחסותו לנושא חשוב.

עולם הדימויים שלו דומה להפליא לאחד מקודמיו, הנשיא הרפובליקאי המנוח, רונלד רייגן (1989-1981): מערבונים אמריקאים משנות ה-50 וה-60. למשל הוא מציע 50 מיליון דולר "פרס על ראשו" של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו ואף דואג להציג שלטים ענקיים בכבישי ארה"ב ובהם צילום של מדורו עם הכיתוב "מבוקש".

אך מעבר למילים, להופעותיו המבישות והמביכות, ישנם המעשים. מזכ"לית ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי, אנייס קלמאר, כתבה בסיכום ביניים לאחר 100 ימי כהונתו של הנשיא: "טראמפ מפגין בוז וזלזול כלפי זכויות אדם אוניברסליות. הממשל תקף במהרה יוזמות ומוסדות מקומיים ובינלאומיים שהוקמו כדי להפוך את העולם למקום בטוח וצודק יותר. התקפותיו חסרות הרחמים על ערכי הסולידריות, הצדק, הבריאות לכל וההגנה על הסביבה הן ללא תקדים. הן מעודדות מנהיגים ותנועות המתנגדים לערכים אלה ברחבי העולם לפתוח אף הם במתקפה העולה בחיי אדם רבים".

שובה של מדיניות המקל הגדול

צעד ראשון לשיקומה של ארה"ב, לפי טרמאפ, הוא שובה של המדיניות האימפריאליסטית הוותיקה של "המקל הגדול". נשיא ארה"ב ה-26, תיאודור רוזוולט, נהג לומר: "דבר ברכות, אך אחוז במקל גדול". "המקל הגדול" שימש בתחילת המאה ה-20 כדי לשמור את אמריקה הלטינית תחת הגמוניה אמריקאית ולהתערב בענייניהן הפנים של ונצואלה, קובה ומדינות מרכז אמריקה.

"המקל הגדול", קרוי גם "דיפלומטיית ספינת תותחים", הפגנת כוח מדיני על ידי שליחת ספינות מלחמה אל חופי מדינה כפופה על מנת לאלץ את מדינת היעד להסכים לדרישות המדיניות או לאינטרסים הכלכליים של המעצמה. זו הייתה המדיניות של ארה"ב באמריקה הלטינית בסוף המאה ה-19 ועד לשנות מלחמת העולם הראשונה. עתה, טרמאפ שלח ספינות מלחמה לוונצואלה, אך בשונה מרוזוולט, הנשיא אוחז במקל הגדול אך מאיים בצורה ברוטלית.

לכבוש את גרינלנד, להשתלט על תעלת פנמה, לספח את קנדה, כל אלה היו חלק מאיומי טראמפ בשנה האחרונה. לכך נוספו באחרונה איומים ומעשי תוקפנות נוספים: פלישה למקסיקו, תקיפת תימן שבשליטת החות'ים, והצבת ארמדה עם אלפי חיילים בחופי ונצואלה.

ואחרון לא ממש חביב: השתלטות על הרצועה והפיכתה ל"ריביירה של עסקים ונופש" לאחר שהפיון הישראלי יסיים את מלאכת ההשמדה, ההרס והגירוש בתום יותר משנתיים של מלחמה עקובה מדם. אז, מי ראוי יותר ממנו כדי לזכות בפרס נובל לשלום?

צעדים כלכליים שננקטו ועונשם

מאז תחילת כהונתו, נקט טראמפ בשורה של צעדים שרובם כשלו. הראשון, גירושם וכליאתם של רבבות מהגרי עבודה. לרוב מוצאם מאמריקה הלטינית, אבל מהגרים ממדינות רבות נפלו קורבן לשלטונות ההגירה האימתניים (ICE). ישראלים רבים נכלאו והממשל מסרב למסור מידע על מספרם ומצבם.  משרד החוץ בירושלים לא מרבה לעסוק בגורלם – בשונה מיחסן של מדינות אחרות, ממקסיקו ועד דרום קוריאה, הפועלות נמרצות למען אזרחיהן – מהגרי עבודה בארה"ב.

על פי נתונים שלארגוני זכויות אדם, לפחות 60 מהגרים שנכלאו מתו במחנות המעצר שהוקמו לקראת גירושם מבלי שנמסרו סיבות מותם. מדיניות המעצר והגירוש הציתה גל מחאות המוניות ברחבי ארה"ב, בעיקר בחוף המזרחי, וגרמה מחסור חמור בעובדים בענפי התעשייה, החקלאות והשירותים. מאות אלפי מהגרים – רבים מהם החיים בארה"ב עשרות שנים – נמלטו בבהלה, והותירו אחריהם חלל שאין לו תחליף בעת הזו.

הצעד השני שננקט כלל פיטורים המוניים, קיצוצים דרמטיים בתקציבי הרווחה, הבריאות, הסביבה, ההשכלה הגבוהה והשידור הציבורי, וכן התקפה על ארגוני העובדים. כתוצאה מכך הידרדרו מאות אלפים למעגל האבטלה והעוני. פוטרו לא רק פקידים במשרדי הממשל השונים. נסגרו מכוני מחקר ופוטרו מדענים וחוקרים. לפגיעה במערכות הרווחה, הבריאות והסביבה השלכה ישירה על האזרחים מן השורה.

מדיניות הטלת המכסים הגבוהים כלפי כמעט כל מדינות העולם היא הצעד השלישי. גם על יבוא מישראל "ידידתה הגדולה בתבל של ארה"ב" הוטל מכס של 15%. זאת על אף שממשלת הימין, בצעד התרפסות טיפוסי של בנימין נתניהו כלפי פטרונו בבית הלבן, הודיעה כי היא מבטלת את כל המכסים על יבוא מארצות הברית בציפייה "לעמוד בדרישות הסחר החדשות של הממשל האמריקאי".

לאחר חודשים של "תן וקח", טראמפ הטיל מכסים על בנות ברית ועל אויבות. הודו ספגה קנס של 50% על הייצוא שלה לארה"ב חרף העובדה שמשטרו הימני של הנשיא מודי הוא הקרוב ביותר לארה"ב במזרח אסיה.

תוכנית טראמפ כוללת מאז אפריל השנה הטלת מכס בסיסי של 10% על כל הייבוא לארה"ב. שיעורי מכס גבוהים יותר נקבעו לייבוא ממדינות שלדעתו "פועלות באופן בלתי הוגן" בסחר. לדוגמה, תוצרת סין מתמודדת עם מכס של 34%; וייטנאם – עם 46%; והאיחוד האירופי – עם 20%. בהמשך, בעקבות שורה של פעולות תגמול, הועלו המכסים ל-145% על ייבוא מסין ול-125% על ייבוא מארצות הברית לסין. אולם במאי 2025 הגיעו סין וארצות הברית להסכמה זמנית להפחתת מכסים. על פיה תשלם סין מכס משולב של 30%.

ב־1 באוגוסט העלה טראמפ את המכס על תוצרת ברזיל מ־10% ל־50%. זאת בטענה כי ברזיל מנהלת "ציד מכשפות" נגד מקורבו, הנשיא לשעבר מהימין הקיצוני ז'איר בולסונרו, אשר עומד לדין בגין ניסיון הפיכה לאחר הפסדו בבחירות 2022 לנשיא לואיס אינסיו "לולה" דה סילבה. המרדף של טראמפ  הוביל להטלת מכס של 46% על יבוא מווייטנאם, שהיקפו רב. אך למרבה התמיהה הוטל מכס של 33% על ייבוא ממקדוניה הצפונית; של 49% על קמבודיה; ושל 50% על לסוטו.

המטרות המוצהרות של תוכנית טראמפ הן לעודד ייצור מקומי, להפחית את הגירעון המסחרי וליצור מקומות עבודה. אך התוצאה היא כבר עליית מחירים וירידה בהכנסה הפנויה.

גם מהמגזר התעשייתי בארה"ב עולים קולות של מצוקה בגלל ההתייקרות של תשומות וחומרי גלם ובגלל חומות מכס שהקימו מדינות אחרות כלפי הייבוא אליהן מארה"ב.

מדינות שונות הגיבו למהלך בהעלאת מכסים על הייבוא מארה"ב וגם על הסחר בינן לבין עצמן. האיחוד האירופי הטיל שיעורי מכס גבוהים על יבוא מכוניות מסין, למשל. סין לא נותרה חייבת, ובשבוע שעבר הטילה מכס על הייבוא מאירופה, בייחוד של מוצרי חקלאות ומזון. 

ההיגיון שבשיגעון

נכון לכתיבת שורות אלה, כשל ממשל טראמפ בהתמודדותו עם האתגרים העומדים בפני ארה"ב הדועכת. יתר-על-כן, הנשיא תרם רבות לבידוד ארצו בזירה הבינלאומית ולחיזוק הרב-קוטביות של כמה מעצמות, בהן סין היא הבולטת. בריתות אזוריות ואף בינלאומיות מכרסמות בהגמוניה של ארה"ב. כך למשל צצו יוזמות לסחר הדדי בין מדינות ללא שימוש בדולר כמטבע בינלאומי, כפי שהיה נהוג מאז תום מלחמת העולם השנייה. 

ובכל זאת יש היגיון בשיגעון: צעדי טראמפ נועדו לחזק את בעלי ההון בארה"ב באמצעות הוזלת כוח העבודה, הפחתת נטל המס על רווחי ההון (שכבר יצאה לפועל), שיעורי מכס גבוהים וקיצוצים נרחבים בתקציב – בעיקר בשירותים של הממשל לאזרח, ולאו דווקא בהוצאות הצבאיות.

ממדיניות זו מרוויחים ובגדול דונלד טראמפ ומשפחתו. על פי תחקיר של "הניו יורקר", במהלך שמונת החודשים הראשונים שחלפו מאז תחילת כהונתו, הונו האישי של טראמפ גדל ב-3.4 מיליארד דולר.