אין שלום בכיתה א': חוזרים ללימודים בצל מלחמת השמדה ברצועת עזה

דיון אקדמי-תקשורתי בדבר היקף ואופי המלחמה בעזה מתנהל בישראל בחודשים האחרונים. על אף ולמרות ראיות חדות וברורות בדבר הנעשה בעזה, מתקשה הקונצנזוס הציבורי הישראלי להכיל את הטענה כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. התקשורת משתפת עם כך פעולה: מציגה את הקמת מחנה הריכוז בעזה "כעיר הומניטרית" ומנהלת דיון: יש או אין רעב בעזה; והאם התמונות אמתיות או תוצר של בינה מלאכותית. זרוע המדיה החדשה והמפותחת של הצבא הישראלי מקפידה להפיץ סרטונים ותמונות של סיוע מזון מונצח מן האוויר לחופי עזה. הפקרת החטופים במנהרות והרעב הכבד והכרוני בעזה הם אשמת חמאס בלבד, כמובן.

מערכת החינוך הישראלית מתפקעת וקורסת תחת כשלים רבים ובראשם – מחסור קריטי במורים ובמנהלים. השבוע ציטט כתב "דה מרקר" ליאור דטל את מנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני אומר באחד הדיונים: "המחסור במורים לא יהיה דרמטי יותר מבשנה שעברה. המיקוד יהיה בתל אביב וקצת ברשויות במרכז הארץ". המחסור ארוך השנים נובע מהשכר הנמוך המשולם למורים ולמנהלים, שאינו תואם את היקף העבודה המוטל על כתפיהם, מתנאי עבודה בלתי אפשריים (כיתות ענקיות, חנק בירוקרטי), מהתערבות בוטה בתכני הלימוד ועוד. מעמד המורה נמצא בשפל של כל הזמנים, ואילו החדרת התכנים הלאומניים גוברת עוד ועוד.

אך גם בתהום יש עוד לאן להידרדר. המערכת היום מוחזקת בזכות העבודה הקשה והסיזיפית של עשרות אלפי מורות ומורים שיכולתם נמתחת עד קצה הגבול ומעבר לכך. הנוהג הקלוקל המאפשר לוותר על מקצועות לימוד כיוון שלא נמצאו מורים שילמדו אותם, ימשיך ויחריף. מורים ותיקים וחדשים  יפרשו ובכיתות הלימוד ילמדו 50 תלמידים ואולי אפילו יותר. כבר היום ניתן למצוא מצבים בהם מחנכת אחת אחראית לשתי כיתות ויותר. הפרטת מערכת החינוך וההפיכה החינוכית שהגה פורום קהלת מואצות בחסות מלחמת ההשמדה בעזה, שגוזלת משאבים רבים ומערערת מורים ותלמידים רבים.

המורים חוששים

מלחמת השמדה, מאות מפונים ומערכות ציבוריות קורסות – זו המציאות של רבבות מורים שיתחילו את שנת הלימודים הקרובה בשבוע הבא. תופעת ההשתקה במערכת החינוך –  תביעות, פיטורים ואיומים שברה שיאים בשנתיים האחרונות, ומורים חוששים יותר מתמיד למקום עבודתם. מורים הרואים נכוחה את המציאות נדרשים למעול בתפקידם, לבלום את פיהם ולא לעסוק בזוועות המתרחשות מרחק קצר ממרכז הארץ. החינוך החברתי-ביקורתי מפנה את מקומו לסיוע ולתמיכה חשובים כשלעצמם במצוקות רגשיות של אלפי תלמידים שהוריהם נשלחו לבצע פשעים בעזה הנצורה. כיצד יכולה מורה לצאת מהפלונטר הזה?

חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2016 "מתיר ואף מעודד ניהול דיונים פוליטיים בכיתות, תוך שקילת עמדות ללא ניסיון לשדל או לכפות דעה, ולהפך – תעמולה פוליטית אסורה". השיח בבתי הספר בנושא המלחמה ברובו עוסק ברגשות ובניהולם. בבתי ספר בעלי נטיות לאומניות מדברים על "צדקת הדרך" או בהכרח בכיבוש עזה. בתי ספר ליברליים-דמוקרטים נוטים לדון בחשיבות מגילת העצמאות וערכיה ללא התייחסות מפורשת לפשעים המבוצעים בעזה בשמנו. מורה אשר מודע למלוא חומרת המצב בעזה, צריך לדון, או לפחות להעלות, את חשיבות הנושא דרך הצגת שאלות ושימוש באקטואליה. זו הדרך היחידה האפשרית כרגע במסגרת ההגבלות הרבות הקיימות על חופש הביטוי של אנשי חינוך והוראה, אך זו דרך הכרחית.

לאחרונה השתתפתי בהשתלמות חינוכית של "דרור בתי חינוך" מבית תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד "דרור ישראל". בסמינר נלמדו נושאים הקשורים בגישת "הפדגוגיה החברתית" המשלבת חינוך ביקורתי, חינוך אוטופיסט וחינוך חברתי. מנסחי הרעיון החינוכי רואים בפדגוגיה החברתית קטליזטור עתידי לשינוי חברתי-כלכלי במציאות הישראלית. זאת ביצירת קשרים משמעותיים בין מורים ותלמידים, בבניית קבוצות חברתיות בתוך כיתות הלימוד, בשבירת שיטות הלימוד המסורתיות ואפילו מבנה הכיתה המסורתי והחלפתם בגישה הוליסטית חברתית.

לשיטת ההוגים, החינוך כשלעצמו מעורר במציאות קשה תקווה רדיקלית, כפי שהגדיר אותה הפילוסוף ג'ונתן ליר. כל בוקר בוחרים מורים ומורות להאמין באדם, בתלמידה ובתלמיד, ללמדם נושאים מעניינים ולרקום עמם קשרים משמעותיים. במערכת החינוך הישראלית ישנם מורים בעלי עמוד שדרה חזק, יכולות אינטלקטואליות גבוהות ומסוגלות רגשית מצויינת היכולים להרחיב את היריעה החינוכית ולחולל שינוי חברתי. הפחד מפני רדיפה הוא אמיתי: השלטון רואה בשיח כיתתי סכנה פוטנציאלית ליציבות השלטון. חייה של מחנכת במערכת החינוך הישראלית בשנת 2025 הם בגדר בלתי אפשריים וכל יום הוא מאבק חדש לקיום מערכת חינוך ציבורית איכותית.

המורים הם בעלי ברית

ההורים למדו ב-30 השנים האחרונות לראות באנשי החינוך וההוראה נותני שירות, והם הגבילו את ידיהם ואת רגליהם. אך על ההורים לשנות לגמרי את תפיסתם לגבי המורים ולראות בהם בעלי ברית היכולים לייצר שינוי חברתי משמעותי ולכן יש לחזקם ולתגמלם. רק כך ניתן יהיה למשוך מורים מצוינים חדשים שיגדלו דורות של תלמידות ותלמידים דמוקרטיים. זו תובנה חשובה שחלחלה בקרב מעגלי המחאה בזמן שביתת המורים בשנה האחרונה.

המדינאי הסוציאליסט ז'אן ז'ה, שר החינוך והאומנויות בממשלת החזית העממית של ראש הממשלה לאון בלום בשנים 1939-1936, חולל רפורמות משמעותיות במערכת החינוך הצרפתית: הארכת חובת הלימודים מגיל 13 לגיל 14, קידום שוויון הזדמנויות לכל השכבות החברתיות כולל הקלה בקבלה לבתי ספר תיכוניים, חיזוק החינוך האזרחי–רפובליקאי שמדגיש את ערכי החירות והשוויון נוכח עליית הפשיזם באירופה, ורפורמה במבנה בתי הספר שצמצמה את הפער בין בתי ספר יסודיים לבתי ספר תיכוניים.

בתי הספר יכולים להיות אתרים לשינוי חברתי, לחשיבה ולדיון. לשם כך על המורים להשתחרר מהמגבלות שמטיל השלטון הדכאני, לחשוף את המציאות האיומה בעזה וללמד את התלמידים גם כיצד להתנגד ואיך להיאבק על זכויותיהם.