קולות המחאה: הממשלה בראשות נתניהו החליטה על טיהור אתני

השרים מזינים אותנו שקרים, חצאי אמיתות ותעמולה בשם "גורם מדיני בכיר", בפודקאסטים באנגלית ובציוצים ברשתות. הם לא מדברים על החטופים והנופלים אלא על מי שהתעלו. הם לא מדברים על שיקום העוטף, אלא על התנחלות בגוש קטיף ומעבר לו. הם חולמים לא על סיום המלחמה, שלום וביטחון, אלא על מלחמות השם, מחיקת זרע עמלק ורעב המוני בעזה.

הממשלה בראשות נתניהו מיישמת בפועל את תוכנית "ההכרעה" של בצלאל סמוטריץ', שר האוצר והשר במשרד הביטחון: כתישת הפלסטינים עד קבלה של תושבות נטולת זכויות במדינה האחת בין הירדן לים – ובקיצור, אפרטהייד; עידוד הגירה "מרצון" למדינה אחרת, דרך מה שהם מכנים "העיר ההומניטרית" – ובקיצור, טרנספר; ו"טיפול נחוש של כוחות הביטחון בעוצמה גדולה מהיום ובתנאים נוחים יותר" – ובמילים אחרות: טיהור אתני.

שרי הממשלה, מקרעי ועד כ"ץ, מאליהו ועד רגב, לא סובלים מהעצב הקיומי, מהדכדוך, מ"שלומי סביר, בנסיבות" שכולנו חווים. הם חיים בתודעת "תקופה של נס". מה שהתחיל בהפיכה המשטרית – שנולדה בעצמה כנקמה רבתי על ההתנתקות – נמשך באופוריית ניצחון משכרת, ועלול להסתיים באסון חמור פי כמה מזה שחמאס חולל ב-7 באוקטובר.

בחירה ב"הכרעה" מהסוג שהפך לגיטימי בסקרים ובאולפנים, שרבים מדי מהם הפכו את העיתונות לדוברות,  פירושה חורבן: ריסוק של הסכמי השלום עם מצרים וירדן, ביטול הסכמי אברהם, וויתור על הסדרה עם סוריה, לבנון או סעודיה; התרחקות מבעלי בריתנו במערב – האיחוד האירופי, צרפת, בריטניה ועוד; העמקת השבר מול מחצית מאוכלוסיית ארה"ב, ותליית יהבנו וריבונותנו בנשיא אמריקאי לא יציב, לא צפוי ושנשלט ע״י אינטרסים אישיים צרים; סנקציות אישיות ולאומיות; ניתוק מהמערכת הפיננסית העולמית; והכבדה בלתי נתפסת של הנטל על כתפי ציבור המשרתים, שאלפים מהם סובלים ממילא מפציעות פיסיות או נפשיות, בעוד מגזר שלם פטורים ממנו בחסדי חוק ההשתמטות.

יתרה מזאת, "הכרעת" הפלסטינים מחייבת גם הכרעת הדמוקרטיה בבית. ישראל שבה מתקיימת עליונות יהודית משפטית-פורמלית מהים ועד לנהר – היא בהכרח גם ישראל תיאוקרטית ואי-ליברלית, המתחייבת להכנעת בית המשפט העליון, לסילוק שומרי הסף ובראשם היועצת המשפטית לממשלה שחטאה בביצוע תפקידה, ולהשתקת התקשורת, האקדמיה וכל גוף ביקורתי אחר. אבל כל זה אינו גזירת גורל.

בעוד שמדינות העולם מכירות בזו אחר זו בפלסטין, הן מציעות – במקביל – חזון שישראל מתעלמת ממנו: סיום הלחימה; פירוז עזה והרחקת חמאס; שלטון פלסטיני חלופי בתמיכה ערבית; השבת החטופים; וחזרה למשא ומתן מדיני. חזון זה יאפשר, ומכאן סיבת דחייתו בידי הממשלה, את הפלתה; את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית למיצוי הדין עם האשמים; בחירות לכנסת; והתקוממות של ישראל הדמוקרטית והליברלית מול מי שמבקשים להחליפה בגרסה קיצונית, מבודדת, ספרטנית שלה.

בתוך כך נידרש לעמוד על משמר הדמוקרטיה עצמה. האורות האדומים כבר מהבהבים: בדחיית הלגיטימיות של נשיא העליון הנבחר; בניסיונות הדחה של חברי כנסת; בהצעות החלטה על סיפוח הגדה; בתיקוני חקיקה שיאפשרו פסילה גורפת של מועמדים ומפלגות ושלילת זכויות מבכירים שמתבטאים נגד הממשלה, כמו ׳חוק יאיר גולן׳ המגוחך והמסוכן. בבחירות אלה, אם כן, יהיה עלינו לעמוד על המשמר בקלפיות, ברחובות, ברשתות. לחשוף כל הפרה, לבלום כל ניצול ציני של החוק. לא לתת להם לפגוע בהליך ולא לדחות את התוצאות בנוסח ההתנפלות על הקפיטול, 6 בינואר מקומי, אחרי שננצח ואנחנו חייבים לנצח.

חברות חברים, האחריות והכוח בידינו. זו אינה עת לפשרות, להסכמות ולפיוס עם קיצוניים אנטי-דמוקרטים – זו עת למעשה. לא מתוך שנאה, אלא מאהבה למולדת ולערכים עליהם קמה ושנמצאים כעת תחת סכנה. לא ניתן להם, לאחראים ולאשמים להוסיף ולהיאחז בכיסאות עור הצבי. זו המערכה הדורית שלנו – לא על טריטוריה ועל אלוהים, אלא על דמות האדם והחברה. נבחר בחיים, בעתיד לילדינו. נשיב את ישראל למסלול של חירות, שפיות ותקווה.

מדברי המשפטן דמבין בהפגנה נגד ממשלת הימין בכיכר חורב בחיפה, 2.8

עוד בנושא: https://zoha.org.il/139255