דו"ח אס"ף: בישראל כ-20 אלף נשים פליטות חסרות זכויות וללא ביטחון סוציאלי
פרט לזכות לשהות בארץ, נשים פליטות בישראל הן כמעט חסרות זכויות לחלוטין
פרט לזכות לשהות בארץ, נשים הפליטות בישראל הן כמעט חסרות זכויות לחלוטין, עירומות מכל מעטפת בסיסית של הגנה וביטחון סוציאליים, חוות על בשרן מדיניות מתעמרת ומפלה מצד הרשויות. כך קובע דו"ח מיוחד שפרסם ארגון הסיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל (אס"ף). על פי הדו"ח בישראל שוהות כ-20 אלף נשים פליטות, מרביתן ממוצא אריתראי או אוקראיני, מיעוטן ממוצא אתיופי, סודני וקונגולזי. הן מוגנות מפני גירוש והרחקה וחוסות כאן תחת הגנה קבוצתית, כלומר השהייה שלהן כאן היא חוקית.
הדו"ח מתאר באמצעות עדויות כיצד נשים פליטות בישראל "נאלצות לפרנס, לעבוד, לתפקד, לגור, להבריא, להשתקם, להיות אמא יחידנית, לגדל ולגדול – תוך כדי שהן תקועות במבוך שאין ממנו יציאה כשהן נטולות זכויות – כמו קצבאות ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי או שירותים חברתיים, חלקן כבר כשני עשורים. בעודן מתמודדות עם טראומות העבר – הן נאלצות לחיות בשולי החברה הישראלית – בעוני קיצוני – חשופות יותר מכל אזרח ואזרחית לניצול ופגיעה ביום יום".
יצוין שלנשים פליטות אין אשרות עבודה רשמיות (אף שהעסקתן מותרת), דבר שהוא כר פורה לסחר וניצול מצד מעסיקיהן. לרוב הן עובדות בעבודות פיזיות עם פוטנציאל השתכרות מצומצם כמו ניקיון ואם בריאותן או כושרן אינם מאפשרים להן לבצע עבודות פיזיות, הן יוותרו ללא תעסוקה בכלל. בלא מקור הכנסה קבוע ויציב שיוכל להבטיח את קיומן, נאלצות נשים פליטות למצוא את עצמן ברחוב או בעבודות המסכנות אותן.
מחברות הדו"ח מסרו "לא אחת מגיעות לא.ס.ף אימהות המאוימות להיזרק מבתיהן מאחר שהתקשו לשלם שכר דירה בחודשים האחרונים, בעקבות מצוקה כלכלית שנקלעו אליה בעל כורחן בין אם בתקופת המלחמה, ובין אם בנסיבות חיים אחרות. כמו כן, מדו"ח הסחר בבני אדם האחרון (2024) ומהדו"ח הקודם עולה כי העובדה שישראל איננה בוחנת בקשות מקלט (גם לא של נפגעות סחר פוטנציאליות) לצד המצוקה הכלכלית שהן חוות – מגבירה את פגיעותן של הנשים הפליטות בישראל לסחר בבני אדם וזנות הישרדותית.
כמו כן, מצוקת הדיור מאלצת נשים ומשפחות רבות לחיות בצפיפות רבה ולחלוק את מרחב המגורים עם אנשים נוספים – קרובי משפחה, זוגות, נשים יחידניות אחרות וגברים מן הקהילה – צפיפות שמייצרת תנאי מגורים קשים. הקושי במציאת קורת גג והמחסור במרחב בטוח משלהן, מעלים את סיכון החשיפה של הנשים וילדיהן לפגיעה בידי דיירים אחרים, או בעלי הדירות.
ועוד, חרף מאמציה של ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי (חד"ש) בעת חקיקת החוק, ישראל אינה מחילה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי על פליטים בישראל, כך שאין להם גישה לשירותי בריאות ציבוריים, אלא במקרי קיצון מסכני חיים. גם כשהנשים הללו מצויות במצבים רפואיים חמורים (כמו סרטן או מחלות לב, כבד או כליות), הן נאלצות להגיע להידרדרות במצבן עד כדי כך שתקבלנה טיפול מייצב בלבד בחדרי המיון. אחרי ייצוב ראשוני הן תשוחררנה להתמודד עם המחלה ללא המשך טיפול, מעקב או תרופות, ועם חוב כספי לבית החולים שאין ביכולתן לשלם אותו.
מהדו"ח עולה שככל שחולף הזמן, ילדות שגדלו או אף נולדו בישראל, רובן ממוצא אריתראי, נוטעות וממשיכות לנטוע פה באופן טבעי שורשים. מרביתן לא זכו להכיר את מדינת המוצא של הוריהן. הן סופגות את התרבות הישראלית ומרגישות ישראליות לכל דבר ועניין. עד גיל 18, הן זכאיות לחינוך במערכת החינוך הישראלית, אך עם הגיען לגיל 18 הן הופכות באחת מילדות לפליטות, ובעגה הממשלתית ל"מסתננות" או "זרות שאינן בנות הרחקה". הביטוי השני מדגיש את העוולה – הן נשארות זרות (ללא צפי לסיום וללא אופק), למרות שברור שלא ניתן לגרשן. בהיעדר מעמד, לנערות מבקשות מקלט, צופה עתיד שבו הן חסרות ביטחון כלכלי, בריאותי, תזונתי ועוד. שירות צבאי ולאומי חסום בפניהן, הכשרה מקצועית המצריכה תעודה מהמדינה סגורה בפניהן, לימודים גבוהים מוגבלים לשילוב בדמי לימוד גבוהים כתלמידות חו"ל כך שרוב העבודות הזמינות להן נעות בין עבודות פיזיות שלא דורשות הכשרה מוקדמת (למשל ניקיון ובנייה) לבין עבודות מפוקפקות שכאמור כרוכות בניצולן (כל זאת כאמור בהיעדר זכויות סוציאליות). בדו"ח נכללו מספר המצלות מדיניות כדי לשנות את מצבן הקשה.
לעיון בדו"ח המלא:
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il