לקראת משבר חוקתי: יש לשים את הביקורת בצד ולהצטרף למחאה

אנו עומדים בפתחו של משבר חוקתי, קרובים אליו יותר משהיינו אי פעם. החלטת הממשלה לפטר את ראש השב״כ רונן בר, כמו גם הכוונה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, היו לשני מיכלי דלק למפגינים אשר חזרו בהמוניהם אל הרחובות ברחבי הארץ.

כמו שאינני חובב של הממשלה הנוכחית, בלשון המעטה – ממשלת ימין קיצונית ומשיחית, המביאה על ישראל ועל הפלסטינים חורבן – כך גם אינני אוהד במיוחד את מערכת המשפט הישראלית, ובוודאי שלא את המשטרה החשאית הישראלית, אשר היו ועודם אחראיים להכשרת פשעי ההתנחלויות, לגניבת אדמות, למעקב בעל נופך רודני אחר פלסטינים וישראלים מהשמאל העקבי גם יחד. קשה לתאר מנגנונים אלה כ״שומרי הסף״ של הדמוקרטיה הישראלית – דמוקרטיה שמעולם לא הייתה כאן, מיום היווסדה של המדינה.

ועדיין, לציבור ישראלי רחב, המכנה עצמו דמוקרטי-ליברלי, פיטורים כאלה היו נראים מופרכים לחלוטין עד לפני שנים ספורות. לא סתם אנו עדים שוב לליבוי להבות המחאה. עם הזמן הממשלה הנוכחית הולכת ורומסת דברים הקרובים יותר ללבו של הציבור הליברלי, וכל עליית מדרגה כזו, כל שחיטה של פרה קדושה יותר מציתה מחדש את הציבור הזה.

בימים כתיקונם, לא הייתי חושב כי ראוי להפגין כדי לשמור על ראש השב״כ, וגם לא על היועצת המשפטית לממשלה. אין לי סימפטיה לאינטרסים ולמוסדות שהם מייצגים. אך בימים כתיקונם גם לא הייתי יוצא לרחובות במה שכונה ״ליל גלנט״ – ובכל זאת מצאתי את עצמי בחוץ, יוצא כביכול להגנתו של גנרל פושע מלחמה. יש להבין כי התמדה במחאות ותמיכה בציבור המוחה היא נקודה קריטית אשר יכולה לקבוע את עתידנו כאן. עלינו לנהל סדר עדיפויות מסוים, ולהחליט מה יותר חשוב.

אין ספק כי עצירת הממשלה הנוכחית והפלתה היא משימת העל המונחת על הכף. דברים אלה אינם נאמרים מתוך ׳רל״ביזם׳ ושנאה מחנאית, אלא מקריאת המציאות הברורה ותיעדוף – כל עוד הממשלה הנוכחית ממשיכה בכהונתה המלחמה תימשך, אלפי פלסטינים נוספים ימותו, הסיכוי להחזרת החטופים החיים והמתים ימשיך להתרחק ולהפוך חלום שאין להגשימו. את הביקורת הרבה והמוצדקת על ראש השב"כ ועל מערכת המשפט הישראלית יש לשמור בצד. גם את הביקורת על המחנה הליברלי-ציוני, אשר במידה רבה חפר במו ידיו את הבור בו הוא נמצא כרגע – שהרי שנים הוא מתעלם מן הכיבוש הישראלי, למרות ההתרעות החוזרות והנשנות שיביא להשחתת החברה הישראלית גם כן – יש לשמור לאחרי הפלת הממשלה.

יש לצאת להפגנות נגד הממשלה ולעמוד לצד ציבור המפגינים. הקולות המתנגדים למלחמה בריש גלי, גם אם באיחור, הולכים וגוברים בו מיום ליום. כרגע לא משנות הסיבות – החזרת החטופים, הפסקת הטבח, חתירה לפתרון מדיני – העיקר שהמלחמה תיעצר, שהממשלה הנפשעת תיפול, שתנועת מרי אזרחי תגדל ותצמח ממחאה למחאה.

רונן בר וגלי בהרב-מיארה כבר הבהירו שלא יעזבו את תפקידיהם מרצון, ובג"ץ בלם לעת עתה את פיטוריו של בר. אך הממשלה נחושה להשלים את המהלך, אפילו אם משמעותו היא הפרת פסיקת בג"ץ. כלומר, לפנינו משבר חוקתי. אך יש לראות משבר זה כהזדמנות: רק משהו דרמטי כמותו, אשר יערער את יסודות המדינה, יוכל להביא להגדלת ההתנגדות לממשלה – לצערי, כיבוש, טבח ומלחמה פושעת אינם מספיקים לעורר את אמות המוסר של רוב הציבור הליברלי.

נראה כי רק משבר כזה יסמן את שיאו של המתח ויביא להפרעה רחבה בתפקודה של המדינה. יותר ויותר גורמים מאיימים בשביתה ובהסלמת המחאה במקרה של אי-ציות לפסיקת בית המשפט: ראשי המוסדות האקדמיים, סטודנטים וארגוני עובדים, לרבות ההסתדרות הכללית. אפילו בקרב חיילי המילואים גוברים בימים האחרונים קולות של סירוב מתוך התנגדות למהלכי הממשלה.

אם זה מה שיביא איתו משבר חוקתי – אז שיהיה. אם זה מה שיביא להפסקת הלחימה, לעצירת הטבח בעם הפלסטיני ולהחזרת החטופים – יש לייחל למשבר כזה ולברך עליו.