האקדמיה כושלת בתפקידה: נאבקים למען דמוקרטיה אך מתעלמים מקריאות לפשעי מלחמה

ממשלת הימין מייצרת זוועות בכל זירה אפשרית. כדי לממש את מטרתה העליונה – סיפוח מלא של השטחים הפלסטיניים הכבושים, היא מוכנה להקריב את חייהם של החטופים ושל החיילים. את הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה היא כלל לא רואה כבני אדם: מבחינת הממשלה, כולם שם בני מוות. אך כדי להבטיח שתוכל לממש מטרה זו, היא חייבת להשתיק כל קול ביקורתי. לכן מערכת המשפט נמצאת תחת מתקפה מתמדת; הציבור הערבי ומנהיגיו נרדפים באופן חסר תקדים בידי משטרת בן גביר; התקשורת (אף על פי שזו נכנעה כמעט לחלוטין לתכתיבים של דובר צה"ל ודוברי הממשלה) מוצגת כאויב; ואת האקדמיה הישראלית היא מנסה לקטלג כחממת טרור כדי לפגוע בלגיטימיות שלה.

בעיתון "כלכליסט" פורסם ביום שלישי האחרון ריאיון עם נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור אריאל פורת, לגבי ההתקפות המתמשכות של הממשלה על האקדמיה הישראלית. פורת, ממתנגדי הממשלה הבולטים, מציין בראיון כמה דרכים בהן מנסה הממשלה לפגוע באקדמיה. ביניהם הניסיונות של שר החינוך הכושל יואב קיש להשתלט על המל"ג באמצעות מינויים פוליטיים, ואת חוק ההשתקה שמקדמת הממשלה, שדורש ממוסדות אקדמיים לפטר מרצים "תומכי טרור" ולשלול מהם את הפנסיה. מוסד אשר לא יפטר מרצה שכזה יילקחו ממנו תקציבים. ומי יגדיר מיהו תומך טרור? ככל הנראה שר החינוך. ברור שלא בית המשפט.

פורת מדגיש בראיון: "שר החינוך גורם נזק עצום להשכלה הגבוהה מהיום הראשון בתפקיד ועד עצם היום הזה. הוא מנסה לעשות הפיכה משטרית בהשכלה הגבוהה כמו שהממשלה מנסה במערכת המשפט, במשטרה ובתקשורת". אכן פורת צודק, השתקת האקדמיה היא חלק משמעותי וחשוב בקידום המהפכה המשטרית. אך בדומה לרבים בשמאל הציוני, כשל פורת באבחון המטרה האמתית של אותה הפיכה – סיפוח השטחים הכבושים וטרנספר לאוכלוסייה הפלסטינית. ללא אקדמיה ביקורתית ומערכת משפט מתפקדת, מטרה זו תהיה קלה הרבה יותר למימוש.

מרצים קוראים להרעיב והאוניברסיטה לא מגיבה

בנושא החשוב ביותר – ביקורת ופעולה נגד הממשלה בגין הפקרת החטופים, הזוועות שהיא מחוללת בעזה והסיפוח הזוחל של הגדה והרצועה, אותן זוועות שההפיכה המשטרית נועדה לאפשר, האקדמיה הישראלית נכשלה. מעטים מאוד אנשי אקדמיה שמתנגדים באופן ברור ונראה לעין למלחמת ההשמדה על עזה. כמקובל בציבוריות הישראלית בשנים האחרונות, בכל הקשור לפלסטינים שומרים על "שקט תעשייתי". גינויים רפים ונדירים מגיעים בדרך כלל אחרי שמתנחלים מבצעים פיגוע חמור במיוחד.

נדמה כי בחסות השתיקה של הקהילה האקדמית בנושאים הללו, ונוכח התפיסות האלימות שמקדמות הממשלה והתקשורת בציבוריות הישראלית, גדלה התופעה של מרצים שקוראים לביצוע פשעי מלחמה ברצועה ואף מציעים דרכים לביצועם. מאמר שפרסם לאחרונה נדב רפפורט במגזין 'מידל איסט איי' סוקר את הקריאות הללו במרחב האקדמי בישראל.

כך, למשל, מציין רפפורט את אמירתו בחודש שעבר של פרופ' עוזי רבי, מרצה בכיר בחוג למזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב, לפיה צריך להשתמש בסיוע ההומניטרי ככלי לחץ להכרעת החמאס. רבי קרא לקיים מצור על רצועת עזה ואמר: "התושבים שיישארו שם יהיו תחת הרעבה או השמדה". רפפורט מצביע גם על מאמרו של סגן רקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אייל זיסר, גם הוא מהחוג למזרח תיכון, שפורסם לפני כחודש ב'ישראל היום' תחת הכותרת: "לכבוש את עזה עכשיו". חשוב לשים לב שמרבית הקריאות לביצוע פשעי מלחמה מגיעות דווקא מהחוג למזרח תיכון.

לאחר פרסום הריאיון המזעזע עם פרופ' עוזי רבי, הגיש תא חד"ש סטודנטים תלונה רשמית נגדו למוסדות האוניברסיטה. התא דרש שהאוניברסיטה תוציא לפחות הודעת גינוי לדבריו הקשים. האוניברסיטה ענתה, כי אין בכוונתה לגנות בפומבי את דבריו של רבי מכיוון שלטענתם רבי רק הסביר את שלבי 'תוכנית האלופים' ולא הביע עמדה אישית. אך רבי מעולם לא אמר את צמד המילים 'תוכנית האלופים' בראיון, והוא דווקא הדגיש שזאת עמדתו האישית. למרות שתא הסטודנטים הדגיש עובדה זאת מול ההנהלה, החלטת ההנהלה נשארה על כנה.

אשר ל'תוכנית האלופים', מדובר בתוכנית שקוראת לשימוש בסיוע ההומניטרי לצורך הכרעת חמאס והשבת החטופים. התוכנית קוראת לייצר מצור על צפון הרצועה, למנוע כניסת מזון ותרופות, ובכך להכריע את החמאס. העובדה שעקב כך יורעבו האלפים הרבים שנשארו בצפון הרצועה ואף ימותו אינה נחשבת. כפי שפורסם בגיליון הקודם של 'זו הדרך' (9.10) ומהדיווחים בשבוע האחרון מצפון הרצועה, הצבא החל כבר ליישם את התוכנית. נראה כי גם ב'תוכנית האלופים', היה למרצים מהחוג למזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב חלק. כך, למשל, בראיון לערוץ 13 אמר ד"ר הראל חורב, כי הוא היה חותם על התוכנית "בשתי ידיו" כיוון שהיא כוללת את התוכנית שהוא עצמו הציע לשאלת עזה במאמר שפרסם.

משחקים לידיים של בן גביר

נשאלת השאלה, למה מול אמירות לביצוע פשעי מלחמה כמו של פרופ' רבי או של סגן הרקטור, פרופ' זיסר, שותקת האוניברסיטה, אך את דבריה של ד"ר ענת מטר על וליד דקה ז"ל היא מגנה מעל כל בימה אפשרית. נדמה שהסיבה לכך זהה לסיבה לכישלון המחאה החברתית של העשור האחרון – הבחירה להימנע מדיון בנושאי הליבה (הכיבוש), מתוך מחשבה שכך תזכה המחאה בלגיטימציה חברתית רחבה ובהישגים רבים יותר. וכך, גם המחאה וגם האקדמיה נופלות לידיהם של בן גביר וממשלת הימין המעוניינים שלא יתקיים כלל דיון ציבורי בסוגיית הכיבוש והשלום עם הפלסטינים.

בראיון ל"כלכליסט" מסביר פורת, כי פגיעה בכוחה של האקדמיה תוביל לפגיעה בהיי טק ובחוסן הביטחוני של ישראל, שכן קשרי האקדמיה והצבא בישראל משמעותיים מאוד. האם תפקידה של האקדמיה הוא להבטיח חוסן בטחוני וכלכלת היי-טק משגשגת? איני סבור כך. האקדמיה צריכה להיות מצפן מוסרי וערכי ולאתגר את החברה באמצעות מחקר וחשיבה ביקורתית שהם ערכי היסוד של האקדמיה. לצערי, זה אינו אופיה של האקדמיה הישראלית היום, אשר בוחרת לשתוק שוב ושוב.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/130870/