היפסטרים ושורפי בתים מסרבים להיות אויבים

שתי יצירות מז'אנרים שונים תפסו את תשומת לבי לאחרונה, לאחר שהציפו את השיח השמאלי: הסרט "הדונם של סבתא" של הבימאי ירמי שיק בלום והפודקסט של "בית רדיקל" בהובלת ירמי אחר, שאימץ הגיה לועזית יותר לשמו – ג'רמי פוגל.

ירמי שיק בלום יצר סרט מצחיק, העוסק במסעותיו למימוש ירושה של דונם וחצי של אדמה בשטחים הכבושים. עמדת הבסיס בסרט – מגיע לי, זה שלי, זה הדונם של סבתא שלי. הסרט מצד אחד נוטף "אנדרסטייטמנט", שמשתלב יפה בדמות ההיפסטר התל-אביבית שלו. הוא מדבר בטון חסר ביטחון ורווי הומור עצמי, אבל מדבר על הכיבוש דרך הזכויות שלו כיהודי. לאורך הסרט שיק בלום מנסה בעיקר לחשוב על הגימיק שהוא יעשה באמצעות הירושה. והפלסטינים? לא נמצאים בסרט. הגימיק משתנה במהלך הסרט – בהתחלה הוא חושב שישתלט על קרקע פלסטינית בזכות הקושאן של סבתא, אחר כך מתברר שהשטח נמצא בתוך התנחלות ואז הוא מחליט להתנחל בתוך ההתנחלות. העיקר הגימיק.

בצד הגימיק, הוא מביא קצת אינפורמציה על הכיבוש: מראיין את מיכאל ספרד, השאם שבאיטה ודרור אטקס. זה אמנם נחמד ואינפורמטיבי, אבל בלא הזווית של הפלסטינים שהסבך המשפטי הזה בא לנשל, זה יוצר תחושה של סתם ביורוקרטיה מטופשת ולא יעילה.

גם הרמז הביקורתי סביב הכאוס המשפטי בשטחים מתקזז עם הרומנטיקה סביב ההתנחלויות והמאחזים והנרמול של המתנחלים שקורים שם על הדרך. הסרט מראה כמה המתנחלים חמודים וחיוביים: ממקהלת הדודות המתנחלות שבאות לשיר לכבוד הצילומים, דרך מקים המאחז שמנסה לנטרל ליוצר הסרט את רגשות האשמה. אין רמז לגבי אלימות המתנחלים, והגזענות שלהם בקושי מוזכרת. המתנחלים מסבירי פנים והוא מופתע מכך לאורך הסרט, הוא חושב שהם לא מבינים שבכוונתו להקים לעצמו מאחז בשטח. הוא משים עצמו רדיקלי כשהוא מתנחל בקרבם ולא מבין מדועה הם לא כועסים אלא מבסוטים. בפועל, המתנחלים רוצים שהשמאלני התל-אביבי יבוא לגור אצלם.

הנאום בסיום הסרט מבהיר את משמעותו הפוליטית טוב יותר. ראש מועצת יש"ע מגיע לטקס השקת הצילומים המאולתר שלהם, ואומר: "אתם חושבים שאתם עושים עלינו סיבוב כי אתם תל-אביבים שמאלנים שבאים עם הדונם של סבתא שלכם. אבל בסוף אתם רק מחזקים בזה את הטענה שלנו, שיש לנו זכות לחזור לארץ אבותינו". הסרט הראשון בגדה המערבית מקבל חיבוק מהמתנחלים, כי הבימאי שלו, שאומר לאורך הסרט שכוונתו היא "לחשוף את המנגנון של המאחזים וההתנחלויות", בעצם הופך מתנחל בעצמו. לאחר הנאום של ראש מועצת יש"ע, הוסיף שיק בלום לסרט כמה שקופיות עם קצת תוכן לגבי אלימות המתנחלים, זו שנעדרה מהסרט. בעיני, זה נועד בעיקר למירוק המצפון.

הצעד הרדיקלי של בית רדיקל

בפודקסט של "בית רדיקל", מראיין ירמי השני, ג'רמי פוגל, את הח"כ הקיצוני צבי סוכות, אשר מתגורר ביצהר, אחת הקיצוניות בהתנחלויות. סוכות הוא שהתעקש להקים סוכה באמצע הכפר הפלסטיני חווארה לאחר ששכניו מיצהר ביצעו פוגרום בתושביו בשמחת תורה בשנה שעברה. זה האירוע בגדה אליו נשלחו כוחות צה"ל שאמורים היו להגן על הגבול בעזה ב-7 באוקטובר 2023. סוכות הוא שפלש לבסיס צה"ל המכונה "שדה תימן" על מנת למנוע את מעצרם של חיילים החשודים באונס של עצורים פלסטינים.

התקשורת הישראלית נותנת שפע של מקום לקולות המתנחלים ולנציגיהם, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה. זאת בגלל נטייתם לדבר באופן קיצוני ומעורר מחלוקת ובכך לזכות ביותר התעניינות בקרב הקהל. בכל זאת החליטו אנשי "רדיקל" שהדבר הכי "רדיקלי" לעשות יהיה להשתמש גם בבימה שלהם להעצמת הנהגת המתנחלים הקיצונית.

פוגל, ד"ר לפילוסופיה, חשב שיהיה לו קל להתמודד עם ח"כ סוכות. לכן לא התכונן כמעט לשיחה, שאמורה הייתה להיות ביקורתית ונושכת. סוכות הפתיע את פוגל, הגיע מוכן מאוד לשיחה איתו, ובמהלך הריאיון הכה את פוגל בתדהמה לגבי יכולתו הרטורית וקסמו האישי. הריאיון היה כה מוצלח שפוגל החליט לגנוז אותו. במקומו פרסם שיחה שלו עצמו עם מנכ"ל בית רדיקל, איתמר ויצמן, על הריאיון עם ח"כ סוכות וההחלטה שלא להשמיעו. בשיחה הוא מודה בפירוט שהגיע לריאיון לא מוכן, שלא עשה עבודת רקע, שזו הטעות שלו. בהמשך, כנראה גם בעקבות ביקורת הימין על הצעד המניפולטיבי, החליט פוגל לפרסם בכל זאת גם את השיחה המקורית שלו ושל סוכות, בתוספת התנצלות.

הדרך להשחתת התרבות והאמנות

בעקבות ההתנצלות ופרסום הריאיון, ניתך על פוגל מבול של תגובות נלהבות. ישי פרידמן, כתב הימין מ"מקור ראשון" ומערוץ 14, כתב לו: "וואו וואו, תודה לך ג'רמי פוגל! גם אני מהאלו שהתאכזבו. אבל עכשיו אני רואה שאתה לא בן-אדם שרק מדבר על רעיונות גדולים, אתה גם מקיים אותם במציאות! הלוואי על כולנו להיות מסוגלים להודות כך בטעויות שלנו". תגובות נוספות חשפו גם הן את הכיוון: "שמי יאיר ואני מתנחל. ימין ימין ימין. גם קראתי קצת ניטשה ושפינוזה וגם עברתי בחוג אורנים ועוד כל מיני. רציתי להגיד רק קודם כל יישר כוח על האומץ להתנצל ולפתוח פתח לשיח ולהוסיף חיבור ולהוסיף טוב. וגם שאתה בסך הכל איש מגניב".

אז פוגל עשה עבודה גרועה, התעצל ללמוד את הרקע של מי שהוא מדבר איתו, הרים ופירגן לאחד הפוליטיקאים האלימים והמסוכנים בארץ, ובסוף יצא עם חיבוק רחב מצד המתנחלים, שלטענו הוא מתנגד להם ולמעשיהם. שיק בלום לפחות עשה עבודה טובה: הסרט שהוא יצר עשוי היטב וקורע מצחוק, אבל גם הוא בא לעסוק בכיבוש, אך בדרך מחק את הפלסטינים, החמיא למתנחלים, ויצא מחובק איתם חיבוק קרוב ואמיץ.

שתי היצירות גרמו לי בחילה קלה: תמיד מספרים על השלבים בדרך להשחתת התרבות והאמנות במשטר טוטליטרי. המשטר מתחיל להחרים ולתקוף אמנים ביקורתיים; היוצרים ברובם לומדים לקח ומתחילים להתחמק מפוליטיקה; ואז זה אחר זה צצים האמנים המתקרנפים; אלה שיש להם דעות וביקורת, אבל מעדיפים ליצור יצירות שינעמו גם לשלטון, ויזכו בחיבוק ובהבנה. כולנו אחים, לא? היפסטרים ומתנחלים שורפי בתים מסרבים להיות אויבים.