בתום שנה ארורה של מלחמה, אזרחי ישראל צריכים להבין: על כידונים אי אפשר לשבת

זו הייתה השנה הארורה ביותר בתולדות מדינת ישראל. עתיד ישראל לוט בערפל קרב של מלחמה ממושכת ללא מטרה גלויה, ללא תאריך סיום ובלי תג מחיר. בגדה מתחוללת מערכה אכזרית של שוד שטחי B, ומניעה סופית של אפשרות הקמת מדינה וקיום לפלסטינים. הממשלה, הצבא והמשטרה עובדים עבור המתנחלים. 'ברית אברהם' – סעודיה, ארה"ב וישראל – מאיימת לנתק את הפלסטינים מתמיכה ומסולידריות ערבית ואסלאמית.

במסגרת הנקמה בעקבות 7.10, הרסה ישראל את עזה, רצחה יותר מ-40,000 ודרדרה את העזתים לפליטים רעבים וחסרי כל. בישראל כ-100,000 נאלצו לנטוש השנה את בתיהם וחיים בשכול, בטראומה ובלא תמונת עתיד. החזרת החטופים, סמל הערבות ההדדית ומטרה מוצהרת ראשונה של המלחמה, מתמוססת נוכח סירובה של ישראל לצאת מעזה ונוכח תיעדופן של זירות אחרות. בין ישראל לבין לבנון פרצה מלחמה הכוללת גם את סוריה, עיראק ותימן. המלחמה תימשך כנראה עוד זמן רב. צבא ישראל עסוק בהרס שיטתי של הגדה, עזה ולבנון. איראן התייצבה זה-עתה לצד לבנון. ארה"ב ונאט"ו תומכות בישראל. המלחמה הפכה אזורית.

המילואים הפכו קבע: מגויסים שוב ושוב. המגויסים מאבדים חיים, עבודות, עסקים ולימודים. ילדיהם במצב חד-הורי ומערכת החינוך כמעט שאינה מתפקדת. לא עובדים, לא לומדים, לא בונים (איסור כניסת פועלים פלסטינים). הוצאות הממשלה מרקיעות, המחירים גבוהים להחריד, המשקיעים נעלמים, החוב מגולגל לעתיד, המשק מצטמק והאמון הבינלאומי בכלכלת ישראל צונח. צעירים עוזבים את הארץ ברבבות. חלק ניכר של האוכלוסייה במועקה. כיום ישראל היא מדינה מבודדת ומצורעת, שידידיה בעבר מתרחקים ממנה. לא טסים לישראל, קשה לצאת ולבוא לארץ, אין תיירים. במוסדות האו"ם זוכה ישראל למעמד פושעי מלחמה ומחוללי השמדת עם. כשראש ממשלתה נואם באו"ם, הנציגים ברובם קמים ועוזבים. על מזכ"ל האו"ם נאסר לבקר בארץ.

מישהו עוד זוכר את התיקים 1000, 2000, 4000? את השמפניות, את הסיגרים, את מוזס והצוללות? את משפט נתניהו? מישהו עוד זוכר שנאבקו נגד האפשרות של נתניהו להיות רה"מ בעוד הוא במשפט? מישהו עוד זוכר שהיו כאן פעם ועדות חקירה ממלכתיות על נושאים שבהם הממשלה או ראשיה כשלו? מישהו עוד זוכר שנתניהו הוא האחראי למחדל 7.10?  מישהו זוכר את הרפורמה המשפטית? מישהו עוד זוכר שהיו שופטים בירושלים? מישהו עוד זוכר את הטייסים במילואים מטייסת 69 שסירבו להתנדב? מישהו יודע מה הם עושים עכשיו? מישהו זוכר את המחאה, את שקמה ברסלר? לא שמענו אותה בזמן האחרון. מישהו זוכר שאפשר היה להפגין ולהביע מחאה לפני שאסרו התקהלות מחמת טילים? מישהו זוכר שמרצים ומורים יכלו לדבר בכיתות, והטלוויזיה לא הייתה רק חסון וסגל? מישהו זוכר שהייתה כאן פעם אופוזיציה ואפילו לוחמת? מישהו זוכר מה סהר אמר על נתניהו? מישהו זוכר שהיו פעם בחירות ואפשר היה להחליף ראש ממשלה? מישהו זוכר שדיברו על שלום ועל הקו הירוק?

ישראל מימין ועד שמאל ציוני סבורה שתוכל לחיות בלי פתרון הבעיה הפלסטינית, בעוד שזו מתפוצצת שוב ושוב בפניה במלחמה שלא הייתה כמותה. הישענות נתניהו על החמאס כדי למנוע מו"מ מדיני מתיישבת עם ההתעלמות מהסימנים שחמאס התכונן שנים להתקפה. זה חלק מהלוך רוח של רוב היהודים בישראל: זלזול בפלסטינים; ביסוס הביטחון על כוחנות; וכמיהה לנקמה ולניצחון סופי ונצחי.

סינוואר הצליח להחזיר את הבעיה הפלסטינית למרכז הבמה העולמית, אך באיזה מחיר נורא לנו ולעמו? באין-כבוד בחיים, השאירה ישראל לפלסטינים רק את כבוד המוות כשהידים. 'שטפון אל-אקצה' הוא תוצאה נוראה של ייאוש, 'ברירת שמשון', מיטוט הבית על יושביו. קשה לתפוס מה סבר סינוואר שיקרה אחרי מסע הרצח בעוטף עזה.

הרס ופירוק המדינות הערביות באזור

אי-אפשר להבין את המצב הנוכחי במזרח התיכון בלי להבין את התהליכים הארוכים של הרס ושל פירוק המדינות הערביות השכנות לישראל: הרס לבנון מאז מלחמת האזרחים; הרס עיראק אחרי סדאם חוסיין; והרס סוריה מאז מלחמת האזרחים; חולשתה של מצרים מאז מהפכת האחים המוסלמים; ההרס והפילוג בלוב ותימן. רק באין מדינה מתפקדת, כשאין מונופול מרכזי על אמצעיי האלימות, יכלו לצמוח ולהתקיים אל-קאעידה, דאע"ש ומיליציות ה'פרוקסי'.

רק הודות לפירוק המדינות מסביב, יכול היה קאסם  סולימאני לטוות את ה'רב-זירתיות' ("טבעת האש") כחלק מדוקטרינת הביטחון האיראנית יחד עם פיתוח גרעיני. תפיסת ביטחון זו נשענת על גיבוש כוחות תת-מדינתיים מגוונים, שנוצרו מהתפוררות המדינות ומחיבורן לאיראן ע"י מימון, חימוש והדרכה. כל זה תוך יצירת אחדות מטרה ביניהן באמצעות אידיאולוגית ההתנגדות אסלאמית שבמרכזה – מאבק פופוליסטי של המדוכאים (לא במשמעות המרקסיסטית המעמדית) נגד המערב, נגד ארה"ב ובעלת בריתן העיקרית באזורנו, ישראל, למען יצירת אומת מאמינים דתית, פן-אסלאמית בראשות נציג-האל האייתולה. החזון האיראני אינו חזון שמאל; הוא חזון משיחי אפוקליפטי כמו חזון הימין המשיחי בישראל.

ישראל בחרה להרחיב את המלחמה

מראש השנה נמצאת ישראל, דה-פקטו, בתחילתה של מלחמה רב-זירתית עם הפלסטינים, חיזבאללה, החות'ים ואיראן. המלחמה הזאת לא הייתה חייבת להתרחב; עדיין ניתן להגיע להסכם עם חמאס. אך ישראל בחרה להרחיב אותה. זו מלחמת ברירה. ממשלת הימין מלא-מלא, ללא התנגדות האופוזיציה הציונית,  בחרה  לסרב  להסכם  עם  חמאס ובכך לסיים גם את התערבות חיזבאללה בצפון ולשחרר את החטופים בעזה. נתניהו בחר להרחיב את המלחמה בלבנון במקום לצמצמה. בלבנון עשתה ישראל פעולות ראווה מתגרות, חלקן בלתי-חוקיות, שנועדו לדחוף את איראן לפעולה. ישראל הסלימה בכוונה את העימות המקומי למלחמה אזורית והפכה את המאבק בחמאס למאבק על הגמוניה אזורית. ישראל משתמשת בטבח בעוטף עזה כדי לגייס לגיטימציה, תמיכה ושת"פ מערבי (וערבי) לעימות עם איראן.

לארה"ב נוח להציג את עצמה כעומדת מהצד, כאילו מחוץ לתמונה: כמגבילת המלחמה לתחומי המשפט הבינלאומי; כמתווכת הגונה וניטרלית; כמונעת 'הפרזת ישראל' כשזו פועלת כפושעת מלחמה; כנדיבה, מגישת מזון ותרופות (מזח עזה שלא פעל). נוח לארה"ב לטעון שלא יודעה לפני הפעולות הישראליות. מי יכול לבדוק זאת? כל זה טיוח. פרשנים (כאלון פנקס) המפיצים דעה זו בציבור "הליברלי" בישראל יודעים שהם מטייחים. ארה"ב מבינה מצוין מה קורה במזה"ת. ביידן הוא שועל קרבות ותיק. ההפצצות הכבדות שארה"ב כאילו מנעה מישראל במערכה הראשונה, הוטלו  בידי ישראל במערכה השנייה – בחיסול נסראללה במקלט התת-קרקעי בדאחייה. האיסור שהטיל ביידן על כיבוש רפיח, כאשר ישראל עדיין ניסתה לטרנספר את תושבי עזה בכיוון סיני, נעלם כאשר ישראל נואשה מכך שהפלסטינים יברחו למצרים והחליטה על כניסה לרפיח ועל חסימת הצד המצרי.

פיקוד מרכז של נאט"ו מעודכן מראש על כל מהלך ישראלי שכן הוא נמנה עם מאשריו. כך זה כשירדן, עיראק וסעודיה, יחד עם הצי האמריקני והבריטי, מגינים על שמי ישראל. ארה"ב מצהירה שהיא תומכת ב"זכות ההגנה" של ישראל. השאלה נותרה: מי ואיך מפרשים מה כוללת זכות הגנה זו?

גם הריב והמשבר, לכאורה, בין ביידן ונתניהו הם שקריים. אין כמעט שבוע שנציגי ביידן אינם משתתפים בדיונים בישראל. בידן ונתניהו נפגשים כשצריך. לנתניהו יש שר מיוחד לענייני ארה"ב, רון דרמר, הפועל בנפרד משר החוץ. קיים שיתוף פעולה מלא בין המטכ"ל למטה פיקוד מרכז של נאט"ו בראשות גנרל קורילה. ארה"ב תומכת בישראל בכל המוסדות הבינלאומיים; מספקת לה עורף הגנתי צבאי; מממנת חלק ניכר מהתקציב הצבאי הישראלי ואת המחקר הצבאי – לאחרונה סיפקה ארה"ב 5 מיליארד דולר ל'קרן אור' – נשק הלייזר הישראלי. ישנה תלות מוחלטת של ישראל בייבוא נשק ותחמושת מארה"ב. ישראל היא עיקר הכוח האמריקאי המוצב קבע במזה"ת. לעיתים הוא נזקק לסיוע – אך הוא לא עצמאי: מידת האוטונומיה שלו בידי ארה"ב.

הגורמים להרחבת המלחמה

לבחירה של הממשלה הנוכחית במלחמה אזורית ישנם גורמים רבים והיא שווה ניתוח נפרד. כאן ייאמר רק שמלחמה עם איראן נמצאת על שולחן הדיונים של הממשלה ושל הצבא כבר יותר מעשור. בשבירת ההסכם הגרעיני האיראני בידי טראמפ ב-2018 הייתה לישראל השפעה רבה. ישראל שאפה והצליחה לגבש סנקציות כלכליות קשות וחונקות על איראן. התגובה האיראנית הייתה – מירוץ למצב סף-גרעיני בהעשרה ובפיתוח הפצצה וטילי שיגור. איראן הגיבה גם בהשקעה גוברת בפרוקסיס שלה בהתאם לדוקטרינת 'טבעת האש' של סולימאני. איראן חתמה, כמו כן, ב-2022 על חברות ב'ברית שנגחאי' בראשות רוסיה וסין.

מול איראן פיתחה ישראל את ההגנה התלת-שכבתית שלה ויצאה למלחמות המב"מ בניסיון למנוע העברות נשק מדויק לפרוקסיס. גם ישראל וגם איראן משקיעות ביריבותן חלק ניכר ממשאביהן על חשבון השקעה בצמיחה וברווחה. אך גם איראן וגם ישראל הן מדינות פגיעות מאוד: ישראל הצפופה והקטנה, ואיראן התלויה במסופי הנפט ובנמלי נפט פגיעים, שעליהם מושתתת כמעט כל כלכלתה. אין בין ישראל ואיראן עוינות היסטורית עמוקה ואין בינן גבולות משותפים. פתרון הבעיה הפלסטינית עשוי לשים קץ ליריבותן, גם האידיאולוגית. הן היו ידידות בעבר, תחת משטר פרו-אמריקאי.

אבל ישנו גם גורם פנימי להרחבת המלחמה: המחאה נגד נתניהו נמשכה כל השנה למרות הלחימה בעזה, תוך שדגשיה מתחדשים עם השתנות סדר היום הלאומי. מצב מלחמה הוא תירוץ קלאסי לביטול זכויות הפרט וזכויות אזרחיות; זה הזמן לרפורמה שלטונית. במסגרת מצב לוחמה אפשר בייתר קלות להפסיק מחאה ולהשתיק התנגדות פנימית. הממשלה הפשיסטית בישראל רוצה לחסל את הבעיה הפלסטינית בטרנספר, בסיפוח השטחים הפלסטיניים ובהכנעה מוחלטת של הפלסטינים אזרחי ישראל ושנמוכם לסטטוס של נתינים.

הבוץ הלבנוני

העברת עצימות המלחמה ללבנון מסיטה את תשומת הלב מעזה וממחויבות הממשלה להחזרת החטופים. הדחיקה הצידה של הלחץ לשחרור החטופים מקלה על הסירוב לדרישת חמאס שצה"ל ייצא מעזה כחלק מעסקת החטופים.

ממשלת הימין רוצה להחזיק בעזה וליישב אותה במתנחלים. סמוטריץ' ובן-גביר לא ויתרו על חזונם, וראש הממשלה הפשיסטית תלוי בהם להמשך שלטונו. הרחבת המלחמה ללבנון ולאיראן דוחה את פתרון בעיית עזה לפחות עד לאחר הבחירות בארה"ב. מלחמה בפועל בלבנון תקשה על כל נשיא/ה חדש שייבחר להפסיק אותה באמצע. יתכן שדחיית סיום הפעולות בעזה תימשך עד הכרעה בלבנון כדי לשבור את רוח ההתנגדות של חמאס. צריך לזכור ולשמור בפוקוס שמתנהלת מלחמה בגדה, בעזה ובלבנון גם כאשר לא מציבים את שלושת האתרים באותה דרגה.

רבים עוד זוכרים את הכניסות הקודמות של ישראל ללבנון. להיכנס היה יחסית קל. בהתחלה היו גם לבנונים שזרקו אורז.  אך עם הימשכות הסבל וההרס, בסוף כולם שונאים את הכובש ומתחילה מלחמת גרילה ארוכה ומדממת. במלחמת לבנון האשונה חלפו 18 שנה עד שישראל יצאה. ישראל רוצה לא רק רצועת ביטחון (כפי שנקבע בהסכם 1701). כדי שאנשים יוכלו לחזור לבתיהם בצפון, צריך שלא יהיה מי שינסה לשלח טילים לצפון. טילים, אגב, אפשר לשגר גם מצפון לליטני. לכן יהיה צריך להשמיד את חיזבאללה בכל לבנון כמו את חמאס בכל עזה. אבל חיזבאללה הוא בקרב עמו, יגידו. אי אפשר להבדיל. בלבנון ייהרגו וייפצעו זקנים, נשים וילדים כמו בעזה. היעד של להשמיד את חיזבאללה הוא קשה כמעט כמו להשמיד את השיעים בלבנון (כ-40%). אין לישראל פתרון בלבנון.

אנחנו קוראים להפסקת המלחמות והכיבוש בגדה, ברצועה ובלבנון עכשיו. אנו קוראים להסכמה לפתרון הסכסוכים בדרכי שלום בלבד תוך הכרה הדדית בזכות להגדרה עצמית של ישראל, בזכותם של הפלסטינים למדינתם בפלסטין, ובזכותם לאזרחות שווה ולהכרה בתרבותם במדינות מושבם.

אנו קוראים לשחרור מידי של כל החטופים והעצורים ללא תנאים נוספים. אנו קוראים לפירוז גרעיני של המזרח התיכון. אנו קוראים לישראל וללבנון להתחיל במשא ומתן ליישוב המחלוקות לגבי הגבול בינן ולפרוק נשק המיליציותכך שיפעלו כמפלגות פוליטיות. אנו קוראים  לכל המדינות להשתתף בעשיית שלום במזרח התיכון, ולאו"ם – ליצור את המכניזמים ולהקים את הכוחות הדרושים ליישום ההסכמים ולשיקום האזור.