שנה של מלחמת נקמה, הפקרה והרעבה; על הפרק: 'תוכנית האלופים' – טרנספר ברצועת עזה

שנה לאחר הטבח הברוטלי של החמאס באנשי עוטף עזה ופסטיבל נובה וחטיפתם של 250 למעמקי הרצועה, ליבי מתמלא בכאב מהמחשבה על אותו יום ארור. המוות, הפחד, הייאוש והבלבול שחשו כל כך הרבה אנשים באותו יום ובשנה שאחריו, ימשיכו ללוות אותנו כחברה עוד שנים רבות קדימה.

ליבי מלא כאב לא פחות על עשרות אלפי הפלסטינים בעזה שנהרגו מההפצצות צבא הכיבוש במלחמת הנקם שלו: אלפי אנשים, נשים, ילדים ומבוגרים שנהרגו או שחייהם התמוטטו כליל בשם נקמת הדם הישראלית. שכונות שלמות, בתי ספר, אוניברסיטאות ושווקים, שבעבר היו שוקקי חיים, כיום הרוסים. אלפי משפחות עקורים חיות בתנאים קשים ובלתי אנושיים ובפחד מתמיד מהעתיד לבוא.

כואב לי לראות את השינויים שחלו בחברה הישראלית בה גדלתי. הפכנו חברה האדישה לכאב ולמוות. חברה שאפילו אחרי שנה של מלחמה קשה ומכאיבה, הולכת כשיכורה אחרי להטוטים ביטחוניים בלבנון ובמדינות האזור. זו תוצאה  של שנים ארוכות של שלטון ימין פופוליסטי, ציני ואכזרי, שהצליח להקנות למילה 'שלום' משמעות של חולשה וכניעה ולהציג את המלחמה כאמצעי בלעדי להשגת ביטחון.

אך מלחמה רב-זירתית זו לא מובילה לביטחון. אני בספק שיימצא בארץ אדם שחש בטוח יותר ב-6 באוקטובר 2024 מאשר שנה לפני כן. ההפצצות הברוטליות על עזה רק הרחיבו את מעגל האלימות והוסיפו עוד כאב ושכול לאזור שגם קודם לכן דימם.

המלחמה לא מצליחה, וגם לא תצליח, להבטיח לאזרחי ישראל שלא יקרה 7 באוקטובר נוסף. זאת משום שעבור ממשלת הימין, המלחמה היא כלי להשגת המטרה הגלויה והחשובה ביותר שלה – סיפוח השטחים הפלסטיניים הכבושים תוך רמיסת שברירי הדמוקרטיה הישראלית. כך לדוגמא, תחת ערפל המלחמה, הפקיע סמוטריץ', בכובעו כשר במשרד הביטחון, סמכויות מידי המינהל האזרחי והעבירן לפקיד תחתיו. בכך העביר בפועל שטחים רבים משליטה צבאית לאזרחית, שמשמעה – סיפוח. לכך נוספו עשרות מאחזים חדשים ושיתוף הפעולה ההדוק בין טרור המתנחלים לצבא. למען השגתה של מטרה זו, תמשיך הממשלה הנוכחית להחריף את המלחמה ולהקיז את דמם של שני העמים.

הנצחת השליטה ברצועה

בצל התרחבות המלחמה ללבנון, לתימן ולאיראן, מתחוללים תהליכים חדשים, שלא זוכים בתשומת לב ציבורית רבה. אחד מהם הוא – "תוכנית האלופים" שהגה אלוף במיל' גיורא איילנד, הקוראת ל"שימוש בסיוע ההומניטרי להשבת החטופים ולהכרעת החמאס". לפי תוכנית זו, יכריז הצבא על צפון הרצועה כ'שטח צבאי סגור' ויטיל מצור מלא על האזור עד לכניעת החמאס. האזרחים הפלסטינים בשטח, כ-300,000 איש, יצטרכו לבחור בין להיעקר שוב או לחיות תחת מצור, ללא מים, מזון ותרופות. בתוכנית מצוין כי במידת הצורך יש ליישם אותה גם באזורים אחרים ברצועת עזה.

"תוכנית האלופים" אינה אלא מכבסת מילים לתוכניתה של ממשלת הדמים: הרחבת הטרנספר של העזתים והנצחה של שליטה צבאית ישראלית ברצועה. מבחינתה הוגיה, ההשפעה ההרסנית של התוכנית על העזתים אינה כלל פקטור. חייהם ובריאותם של תושבי עזה החפים מפשע מעניינים את הממשלה והצבא כקליפת השום. אך ההשלכות ההרסניות של יישום התוכנית הזאת ישפיעו גם על הישראלים.

לפני כשבועיים דיווחו כמה כלי תקשורת כי נתניהו וגלנט דנים ב"תוכנית האלופים". מאז נעשים מהלכים המצביעים על התחלת יישומה. כך, למשל, אוגדה 162, ששהתה בציר פילדלפי, הועברה לפעול באזור ג'באליה שבצפון הרצועה. מקורות מקומיים מסרו השבוע לרשות הידיעות הפלסטינית "וואפא", כי כוחות הכיבוש חדרו למזרח מחנה ג'באליה והטילו מצור על בתיהן של עשרות משפחות ועל בתי ספר המאכלסים עקורים. לכך גם הצטרפה הידיעה שפורסמה ב"הארץ" (6.10), לפיה הממשלה דנה בהעברת האחריות לסיוע ההומניטרי בעזה לידי צה"ל. צעד כזה יאפשר לצבא לקיים מצור ולמנוע מסיוע להיכנס לצפון הרצועה.

הציבור צמא לשיקום

הרחבת המלחמה לזירות נוספות מסיטה את הזרקור הציבורי מהמצב בעזה, בין אם מדובר בהפקרה המתמשכת של החטופים או בפשעים שמחולל הצבא. באמצעות מהלך זה עולה בידי הממשלה להשקיט את הזעם הציבורי, אשר  הגיע לשיאו בתחילת חודש ספטמבר סביב חילוץ גופותיהם של ששת החטופים והשביתה שהכריזה ההסתדרות. קברניטי המדינה מפילים את הציבור הישראלי העייף, המותש והכואב לבור שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו. שעה שהציבור צמא לשיקום, מבטיחה הממשלה רק עוד טראומה וכאב לישראלים ולפלסטינים.

הדבר החשוב ביותר כרגע הוא – להחריף את המאבק למען עסקת חטופים-שבויים ולהפסקת אש. עסקה כזאת יכלה למנוע את ההסלמה המסוכנת בצפון, ועדיין יש ביכולתה לעצור אותה. אולם אין לצפות שעסקת חטופים לבדה תערוב לביטחון אמיתי לשני העמים. רק פתרון מדיני הכולל את סיום הכיבוש, הקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל ופתרון לסוגיית הפליטים הפלסטינים, הוא הערובה לביטחון. לשם כך, עלינו להרחיב ולחזק את המאבק היהודי-ערבי המשותף למען שלום, צדק ושוויון. בשנה האחרונה הייתי שותף במאבקים רבים כאלה, והם הצליחו לשמר אותי אופטימי.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/132669