הסוציולוגיה של הכיבוש: מתנחלים בורגנים ומתנחלים חרדים

בהמשך לסקירה שפורסמה ב"זו הדרך" (7.8), צפיתי בסרט הדוקומנטרי ״הדונם של סבתא״ של ירמי שיק-בלום המוקרן בסינמטק תל אביב. הסרט המבריק חושף כי הסטריאוטיפ של קרוואן על גבעה זה מכבר איננו רלוונטי לתיאור חיי קהילות המתנחלים בשטחים הכבושים. באחת הסצנות, מתארח שיק-בלום אצל עורך הדין דורון ניר-צבי מהמאחז ׳חוות יאיר׳. לדברי ניר צבי עיסוקו הוא ״גאולת אדמות", כלומר מומחה לגזל ולשוד קרקעות פלסטיניות. במהלך הביקור מתרברב עורך הדין באוויר הצלול, בנוף ובג׳קוזי (״ריח של כלור״, מתלונן ניר-צבי) שבביתו הלא-חוקי. ״אנחנו עושים את מצוות יישוב הארץ בהידור״ מסביר ניר-צבי. אכן, חרף העובדה כי מדובר במאחז שאיננו חוקי גם לפי הדין הישראלי, ההתנחלות ׳חוות יאיר׳ היא יישוב בורגני למהדרין. בצד שירותים ציבוריים ענפים כגון גן חובה, גן טרום חובה, מעון, בית ספר, בית כנסת, ספריה וסניף של תנועת הנוער בני עקיבא, ישנן גם אטרקציות תיירותיות: שכונת צימרים יוקרתית, בריכות, ואומגת ענק לילדים. כצפוי, תושבי המקום עוסקים במקצועות חופשיים: עריכת דין, ראיית חשבון, הייטק, רפואה.

דמות נוספת בסרט הוא עודד בלקין, המתגורר בבר שהקים בתוך מבנה פלסטיני פרטי המצוי בשטחה של ההתנחלות אפרת. בלקין מגלם אותו הלוך רוח של עורך הדין ניר-צבי, אם כי מזווית קצת שונה. ״אני בן אדם של הפאן פאן רבולושן״, מעיד על עצמו בלקין. ״אני מתנחל בלי אקדח. לא עם סנדלים, עם הכיפה הנוצצת ומרכז הרב. והרב קוק לא מעניין אותי". ואכן, ניכר כי האפשרות לבנות בר מצליח בעשר אצבעות במבנה פרטי שאליו פלש, ללא בירוקרטיה ובעלות מינימלית, נראית דימיונית למי מאזרחי ישראל הכפוף לחוקי הבנייה והמקרקעין, אפילו היה לו הון מספיק.

ניסיון להגדיל את ההגירה להתנחלויות

"איכות חיים", אם כן, היא הבסיס המשותף למתנחלים ניר-צבי ובלקין. בין אם זה ג׳קוזי על גבעה או בר שוקק בבית גזול. המטמורפוזה הבורגנית של תנועת ההתנחלות אמורה הייתה לסייע בהגדלת ההגירה להתנחלויות ולמשוך מסה של מתנחלי איכות חיים מתוך השדרה המבוססת בחברה הישראלית. האם זה מה שקורה בשטח?

הנתונים שפרסמה קבוצת המחקר ׳תמרור׳ מראים, כי המספר של מתנחלי איכות החיים קטן יחסית: יותר מ-60% מההתנחלויות מאכלסות בממוצע פחות מאלף איש. רוב אלה הן התנחלויות בורגניות, המאפשרות מוביליות חברתית בתוך תנועת ההתנחלויות, אך לא שואבות קהל רב מבחוץ. ההתנחלויות האורבניות החילוניות כמו אריאל ומעלה אדומים (ערים בהן שוכנו יוצאי ברית המועצות בגל ההגירה של שנות ה-90), חוות גם הן מגמת התברגנות של התושבים. אך בשנים האחרונות מתבטאת מגמה זו אצלן דווקא בצמצום האוכלוסייה עקב תופעות של הזדקנות ושל הגירה שלילית, לרוב לגוש דן או לירושלים וסביבותיה. מעבר לערים הללו, נרשם בהתנחלויות מאזן הגירה שלילי כולל בשנים האחרונות. אז מנין הנתונים בדבר הגידול במספרם האבסולוטי של המתנחלים בשטחים הכבושים?

מגמת ההגירה מההתנחלויות לא בולמת את הגידול במספר תושבים הישראלים בשטחים בעיקר בגלל הילודה באוכלוסייה החרדית. אך ההתנחלויות החרדיות הגדולות כמו מודיעין עילית וביתר עילית, המקיפות כמעט 40% מהאוכלוסייה היהודית בשטחים, מצויות באשכול הסוציו-כלכלי הנמוך ביותר – אשכול 1. הקף עוני כזה גבוה מהנתון המקביל בתוך מדינת ישראל – 30%. בממוצע, מקבלות הרשויות המקומיות בשטחים כיסוי של 60% מתקציבן ישירות מהמדינה, לעומת נתון מקביל של 30% בממוצע אצל רשויות מקומיות בתוך ישראל. כלומר, עניים החיים בשטחים מקבלים 50% יותר שירותים ציבוריים – רווחה, בריאות, תרבות, ספורט, תשתיות. המסקנה היא: אם אתה עני, משתלם לך יותר להיות מתנחל, מאשר לגור בתחומי ישראל.

אם תוצע חלופה לציבור החרדי

סיכום הנתונים שהובאו לעיל מורה, כי על אף העלות הנמוכה של המחייה בהתנחלויות, ועל אף התמיכה הממשלתית המאסיבית בהן, המאמצים להעביר אליהן אוכלוסייה בורגנית ולפתח בהן חברה אזרחית בת קיימא אינם נושאים פרי. בה בעת, אילולא התמיכה הממשלתית, תנועת ההתנחלות לא הייתה מגיעה לממדיה הנוכחיים – קצת מעל חצי מיליון תושבים, שהם 5% מאזרחי ישראל (בגבולות המדינה ובשטחים). נכון, ישנו בהתנחלויות ציבור (מצטמצם) של בורגנים הגרים בווילות פאר, אך הרוב הם חרדים שמספרם גדל ואשר חיים בעוני מסובסד בחסות המדינה.

כלומר, למרות הרעש והצלצולים של תנועת ההתנחלות, הטענה שאין הופכין להתיישבות היהודית המתנחלת בגדה מתבררת כשקר. אם תוצע חלופה לציבור החרדי, יש להניח כי הוא לא יהיה מכשול לקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים. זאת נוכח התמיכה ארוכת השנים בכך של דמויות רבניות בכירות (דוגמת הרב עובדיה יוסף). האפשרות הזאת צריכה לחזק את כוחות השלום בישראל, שכן מה שמוצג בתור הבעיה הגדולה שעומדת בפני חזרה למשא ומתן המדיני היא פינוי ההתנחלויות. במבט מפוכח, הסוציולוגיה של המתנחלים מראה כי השד איננו גדול, מבוסס, או בלתי ניתן לפינוי, כפי שהוא מציג את עצמו.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/131310