הצהרות לחוד ומעשים לחוד: אוניברסיטת תל אביב והמאבק נגד "חוק ההשתקה" באקדמיה

בצל המלחמה על עזה, ממשיכה הממשלה בכל הכוח בקידום חוקי ההפיכה המשטרית, שמטרתם פגיעה אנושה בהפרדת הרשויות בכלל, ובפרט במערכת המשפט. זאת כדי לקדם את סיפוח הגדה המערבית ורצועת עזה. בין שלל החוקים שמקדמת הקואליציה, ישנה הצעת החוק של יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ (הליכוד) בדבר "הוצאת הטרור מהאקדמיה". החוק, שקודם בתמיכת התאחדות הסטודנטים הארצית, מחייב מוסדות אקדמיים לפטר מרצים שהוכחה מעורבותם ב"הסתה לטרור" או ב"תמיכה בארגון טרור, במאבק מזוין או במעשה טרור של ארגון, של מדינת אויב או של יחיד נגד ישראל". לפי החוק, פיטורים בשל עילות אלו יוכלו להיעשות ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

אף על פי שהצעת החוק אינה זוכה בהתייחסות רבה מצד ארגוני המחאה, אפילו אלה של הסטודנטים, יצאו בשבוע האחרון גופים שונים, אישי ציבור, ואפילו משרד המשפטים בגלוי נגדה. בסוף השבוע האחרון פורסם באתר 'זו הדרך', כי המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות עומדת להכריז סכסוך עבודה בעקבות קידום הצעת החוק בכנסת. "מעבר להיבטים הפשיסטיים שבחוק, מדובר בפגיעה חמורה בחוקי העבודה ובהסכמים הקיבוציים שנחתמו עם המרצים", מסר אחד מחברי המועצה.

ביום ראשון (30.6) התקיים באוניברסיטת ת"א מפגש דיון בנושא "חוק ההשתקה", אליו הזמינו נשיא האוניברסיטה פרופ' אריאל פורת והרקטור פרופ' מרק שטייף. באירוע, שבלטה בו נוכחות דלה של סטודנטים, דנו הנשיא והרקטור עם הנוכחים בהשלכות של החוק. פורת, מרצה למשפטים, הסביר ארוכות למתכנסים את הסכנות הטמונות בהצעת החוק והגדיר אותה: "צעד גדול קדימה להפיכת ישראל למדינה טוטליטרית". לדבריו, "החוק יוצר אווירה מקארתיסטית בהשכלה הגבוהה. כל ראשי האוניברסיטאות והמכללות מתנגדים לו". הוא גילה כי במפגש עם שרים הבין, שכל ביקורת על המלחמה בעזה או הזדהות עם הקורבנות הפלסטינים "נתפסת אצל רובם כהסתה לטרור – ולא היא".

באותו יום הביעה גם מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים התנגדות להצעת החוק. "דווקא בין כותלי האקדמיה יש לאפשר חופש ביטוי רחב במיוחד", הדגישו בחוות דעת לקראת הדיון בהצעת החוק שהיה אמור להתקיים בוועדת השרים לחקיקה השבוע. גם ועד ראשי אוניברסיטאות המחקר (ור"ה) פנה לפני שבועיים ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, בבקשה שתעצור את חקיקת החוק.

הצהרות לחוד ומציאות לחוד

למרות ההצהרות היפות והחשובות של נשיא אונ' ת"א, פרופ' אריאל פורת, המציאות המשתקפת מהיחס למאבקי הסטודנטים בקמפוס מראה דפוס ברור של אכיפה בררנית נגד מתנגדי המלחמה, תוך ניסיון להשתיקם ולהפחידם. בתחילת הסמסטר הנוכחי, אחרי ניסיונות קשים ומרובים, הצלחנו בתא הסטודנטים של חד"ש להוביל מהלך של הקמת ועדה משותפת של תאי הסטודנטים הערבים-פלסטינים. הוועדה, שמטרתה לאגד את הסטודנטים המתנגדים למלחמה בקמפוס, ניסתה לקיים כבר כמה פעילויות.

הפעילות הראשונה של הוועדה התקיימה לפני כחודש. קראנו לסטודנטים לצאת לשביתה בת שעה במהלך יום הלימודים ולהצטרף למפגש מחאה שקט בדשא המרכזי בקמפוס. בבוקר האירוע, קיבלו מארגני האירוע ואני ביניהם הזמנה לשיחה דחופה עם נשיא האוניברסיטה. בשיחה, איים עלינו הנשיא שאם נקיים את מפגש המחאה, הוא יזמין משטרה, לטענתו – בשל "האלימות הצפויה של הימין". נוכח האיום הזה, החלטנו לבטל את האירוע. ידענו שכניסת המשטרה לקמפוס משמעותה – אלימות חמורה נגד הסטודנטים שלנו. אציין, כי במקביל התקיים באוניברסיטה שבוע חבר הנאמנים, בו השתתפו תורמים יהודים מרחבי העולם. חלקם ביטלו את התרומות שלהם אחרי טקס הנכבה שנערך בחודש מאי והתמיכה הגלויה של הנשיא בטקס.

כשבועיים לאחר מכן, החלטנו שוב לקיים פעילות של שביתה ומחאה נגד המלחמה. עדכנו את הנהלת האוניברסיטה בכוונתנו ובתגובה קיבלנו שוב איום בהזמנת המשטרה. הפעם המאיים היה מנכ"ל האונ', שגם העביר עלינו ביקורת על כך שלא הגשנו בקשה פורמלית דרך דקאנט הסטודנטים. אך גם ניסיון להגיש בקשה לדקאנט לאישור עריכת הפגנה נגד המלחמה בתוך הקמפוס לא עזר. הדקאנט לא אישר את הבקשה בשל חוות דעת של אחראי הביטחון בקמפוס שקבע כי אי אפשר לאשר את האירוע בשל "שיקולי בטיחות".

אך בעוד שעל מתנגדי המלחמה היהודים והערבים מאיימת ההנהלה במשטרה ובצעדים משמעתיים, אירועי מחאה בקריאה להשבת החטופים או אירועי תמיכה בחיילי צה"ל התקיימו ללא אישור ובלי הפרעה מצד האוניברסיטה וללא איומים מההנהלה. המסקנה המתבקשת היא שחופש הביטוי והמחאה אכן מקודש ונשמר אצל הנהלת אוניברסיטת ת"א, אבל רק לעמדות הנמצאות בקונצנזוס.

אלטרנטיבה לממשלה באקדמיה

במפגש שהתקיים באוניברסיטה השבוע, קרא הנשיא פורת לגייס את הסטודנטים להתנגדות להצעת חוק. אך מעשי ההנהלה סותרים את הקריאה. מסקנה אחת ברורה עולה מהאירועים בקמפוס: הסטודנטים הישראלים תומכים, בפועל או בשתיקה, ברדיפה ובהשתקה של מתנגדי המלחמה ומבקרי הציונות. קו ברור ובולט מקשר בין הצעת החוק הפשיסטית לבין רדיפת הסטודנטים הערבים מאז תחילת המלחמה שקרתה בתמיכת מרבית ההנהלות של המוסדות האקדמיים. בשני המקרים הסטודנטים שתקו או הובילו את המהלכים.

מול המהלכים הפשיסטיים של הממשלה נדרשת אלטרנטיבה אמתית. באקדמיה, האלטרנטיבה הזאת נמצאת אצל הסטודנטים והמרצים הערבים והיהודים הפועלים יחד נגד המלחמה. פעולות ההשתקה וההפחדה של פורת נגדנו רק תורמות לאלה המקדמים בכל הכוח חוקים להחרבת שארית הדמוקרטיה הישראלית. במקום לשחק לידיהם של שרי הממשלה, על הנהלת האוניברסיטה לבנות אלטרנטיבה בתוך הקמפוס. עליהם לקדם את השותפות היהודית-ערבית ולחנך את הסטודנטים לדמוקרטיה במובנה העמוק ולשיח ביקורתי וסובלני. דיון של חבורת מרצים באולם ממוזג לא מזיז לממשלה. מה שעשוי להשפיע עליה הוא אלטרנטיבה מהותית למדיניות העליונות היהודית שהיא מקדמת. לאקדמיה, אחד המוסדות הביקורתיים היחידים שנשארו במדינה, נועד תפקיד קריטי בהדיפה הגזענות ובהגנה על הדמוקרטיה.