עובדים מוחלשים ובלתי מאורגנים בעת המלחמה ברצועת עזה: מוגנים על הנייר בלבד

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 השפיעה באופן עמוק על שוק העבודה, כשאדוות ההשפעה ממשיכות להכות בעובדים גם היום – כך קובע דו"ח שפרסמה באחרונה עמותת קו לעובד בכותרת: "היעדר מדיניות והשלכותיה במלחמה".

מאז תחילת המלחמה פנו אלפי עובדים ועובדות לקו לעובד באפיקים שונים עקב הוצאתם לחל"ת ואף הפסקת תשלום שכרם. בחלק ניכר מהמקרים לא יכלו עובדים להגיע למקום עבודתם בגליל ובדרום בשל הלחימה. החוק אמנם אסר את פיטוריהם, אך הם לא קיבלו שכר בשל היעדרותם מהעבודה.

מסך הפניות של עובדים ישראלים לקו החם או באמצעות הדוא"ל של קו לעובד בחמשת החודשים הראשונים למלחמה, כ-20% היו בגין אי-תשלום שכר, הוצאה לחל"ת או הורדת היקף המשרה. בחודשים הראשונים למלחמה השיעור היה גבוה בהרבה. רבים מהעובדים הללו נמנים גם כך עם אוכלוסיות העובדים המוחלשות – עובדים מהפריפריה הכלכלית-חברתית, בשכר נמוך, בהעסקה על בסיס שעתי או העסקה קבלנית, במשרות שלא ניתן לבצען בעבודה מרחוק. הפגיעות הגבוהה שלהם בשגרה גרמה מצוקה קשה יותר בשעת המלחמה.

הדו"ח של קו לעובד משרטט את החורים ברשת הביטחון שהבטיחה המדינה לפרוש תחת שוק העבודה אחרי 7 באוקטובר – מהימים הראשונים למלחמה, בהם איש לא ידע לומר לעובדים אם יקבלו שכר, ועד ימינו. "זו רשת שאולי נכון יותר לתאר כאוסף של חורים קשורים בחוט", נאמר בדו"ח.

עובדים שעתיים הם הנפגעים העיקריים

מהדו"ח עולה כי עובדים שעתיים הם נפגעים מרכזיים של המלחמה. אלה אנשים שעובדים במשמרות או לפי קריאה: טכנאים, עובדי חקלאות, ניקיון וסדרנות, עובדים בתחום המזון ועוד. בניגוד לעובדים במשרה מלאה, שלגביהם מחויב המעסיק מחויב לשלם שכר מדי חודש, לעובדים שעתיים ולעובדי משמרות קורא המעסיק כשיש לו צורך בהם. ואם אינו קורא להן – אין שכר.  יצוין שלפי הלמ"ס כרבע מהעובדים בישראל מוגדרים "שעתיים".

הפניות לקו לעובד בשבועות הראשונים של המלחמה נתקבלו בעקבות ההחלטה של פיקוד העורף לסגור ברחבי הארץ את מסגרות הלימודים וכן מקומות עבודה שאין בהם מרחב מוגן. החוק נותן הגנה מסוימת לעובד שלא יכול להגיע לעבודה בגלל מצב חירום: אסור לפטר אותו. אבל החוק לא אומר שהמעביד חייב לשלם לו את שכרו כרגיל.  עד עתה, אחרי כל מלחמה וסבב לחימה — לאחר שהלחימה נגמרת, נחתם הסכם בדבר פיצוי בדיעבד של המעסיקים והעובדים על השכר בזמן מצב החירום. "אבל מה שיכול לעבוד איכשהו כאשר סבב נמשך כמה שבועות, לא עובד במלחמה בת שמונה חודשים. גם כשהגיע בסופו של דבר ההסכם, הוא כלל את אזורי העימות בצפון ובדרום בלבד, למרות שבכל הארץ נסגרו מסגרות לימוד ומקומות עבודה בשבועות הראשונים של המלחמה".

לעובדים המפונים עדיין אין זכאות לשכר

ההסכם הראשון להבטחת שכרם של עובדים במגזר הפרטי נחתם רק בתחילת ינואר – שלושה חודשים לאחר תחילת המלחמה. הסכם זה ערב לשכר רק לעובדים בצפון הארץ ובדרומה ובנסיבות מסוימות כגון היעדרות על רקע הוראות פיקוד העורף, פינוי העובד מביתו וסגירת מוסד חינוכי ב"אזור המיוחד" וזאת רק לחודש אוקטובר 2023. חובת תשלום השכר לעובדים בקווי העימות הוארכה בפברואר בצו הרחבה עד סוף דצמבר 23' בלבד. כך שנכון להיום (מאי 24'), אין לעובדים זכאות לשכר בגין היעדרות על רקע המלחמה לכל חודשי השנה. למרות שעובדים רבים עדיין מפונים מבתיהם ואינם יכולים להגיע לעבודתם גם היום.

בשנת 2003 חוקקה הכנסת הוראה זמנית שהעניקה הגנה מפני פיטורים גם לעובדים שנעדרו מעבודתם בשל הוראות פיקוד העורף, או בשל טיפול בילד שהמוסד החינוכי שלו נסגר בהוראת החוק. בשנת 2006, על רקע מלחמת לבנון השנייה, נחקק הסדר קבע לפיו פיקוד העורף קובע כי פיטורים שיעשו בניגוד לדין יהיו בטלים; כי הם יהיו עבירה פלילית שניתן להטיל בגינה קנס על המעסיק; ושהם מקימים זכות לתביעה אזרחית לפיצוי מצד העובד.  אך החוק אינו מגן על עובד שנעדר מעבודתו לצורך טיפול בבן משפחה שאינו ילדו (למשל הורה קשיש), גם כאשר הטיפול נדרש בשל המצב. כמו כן, הוא לא מגן גם במקרים בהם פיקוד העורף לא הורה על סגירת מוסד חינוכי, אך הרשות המקומית החליטה לעשות זאת על דעתה.

למרות שהחוק אמור להגן על עובדים שנעדרו מעבודתם, למשל בגון הנחיות פיקוד העורף שהורו על סגירת מסגרות ילדיהם, מעסיק יכול לטעון שהפיטורים נעשו בשל עילה שלא קשורה למלחמה. כמו כן, החוק לא מקנה למדינה סמכויות לאכיפה מינהלית של איסור הפיטורים, שעל פניו מעולם לא נאכף גם בהיבט הפלילי. כרגיל בכל הנוגע לזכויות עובדים, בשלום ובמלחמה: יש חקיקה אך אין אכיפה.

הדו"ח המלא – כאן