המחדל של הימים האחרונים רשום כולו על שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו

זה עצוב אבל לצערנו עוד יהרגו הרבה מאוד אזרחים חפים מפשע בשני צידי הגבול. אך ייתכן וזו הדרך היחידה באמצעותה רבים יפנימו שאין “מכה אחת ולתמיד”, כי כבר היינו שם עשרות פעמים. לכן, אין זה מפתיע שהקבינט המדיני ביטחוני שהתכנס בין שבת התקבלו החלטות מבצעיות שמטרתן להביא ל”השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג’יהאד האיסלאמי, באופן שישלול לשנים רבות את יכולתם ורצונם לאיים על אזרחי ישראל ולפגוע בהם”. כך הם החליטו, אך ברור שזה לא יהיה ושמוכרחים לשבת עם חמאס.

המחדל של הימים האחרונים רשום כולו על שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעל הזחיחות הבלתי נתפסת. ביבי חייב ללכת, בדיוק כמו שגולדה מאיר ומשה דיין הלכו הביתה בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב-1973, לפני חמישים שנה. מלחמת “שמחת תורה” היא העתק של “מלחמת כיפור”. גם פה וגם שם היה מכשול שצריך היה לצלוח: שם תעלה – פה גדר, שם בסירות – כאן בטרקטורים, רחפנים וסירות מהים. המעוזים של אז הם יישובי עוטף עזה של היום.

בינתיים (והדגש היא על המילה “בינתיים”) נעצרה המחאה ההמונית נגד ההפיכה המשטרית שהחלה לפני חודשים רבים. ה”אחים לנשק” שבו לאחוז בנשק וגם רבים מהטייסים שבו לטוס. כעת השאלה הפוליטית המרכזית העומדת על פרק היא: הקמת ממשלת אחדות לאומית עם יאיר לוין, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’ או בלעדיהם? יש החוששים שכניסתו של בני גנץ לממשלת ימין מלא-מלא עשויה לדחות את סילוקו של נתניהו מן השלטון. אבל המחאה תשוב, במוקדם או במאוחר, אין ספק בכך. הזעם הוא גדול והכתובת על הקיר… במשרד ראש הממשלה בירושלים. בינתיים, אנחנו במלחמה ובקרוב לכל חג תהיה מלחמה משלו.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/124471