נורמליזציה ישראל-סעודיה: נתניהו משרת את ביידן וביידן את נתניהו

חדי עין הבחינו בקלות ביום שישי האחרון, בעת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו”ם הריקה, בשובו של האיש והמרקר. אז הייתה זו תכנית הגרעין האיראנית, הפעם הוא שיקר שוב, אבל היה זה שקר כפול ומכופל.

נתניהו הציג באו”ם מפה של המזרח התיכון ב-1948 ובה מדינת ישראל מדומיינת. קרי, לא כפי שהייתה, אלא כפי שנתניהו היה רוצה שתהיה עם סיפוח מלא של השטחים הפלסטיניים. הוא לא הציג את המפה של ישראל כפי שהייתה בסוף 1948, שגבולותיה הם קווי הפסקת האש, ושאינה כוללת את ירושלים המזרחית, הגדה המערבית ורצועת עזה.

על אותה מפה הוצג כעבור כמה דקות “המזרח התיכון החדש” (הקופירייט שייך לשמעון פרס המנוח), המדומיין אף הוא. במזרח התיכון, המרקר שבידי ביבי שרטט קו אדום עבה החוצה דרך כל בעלות בריתה של ארה”ב באזור: סעודיה, האמירויות, בחריין, ירדן וכמובן ישראל. נתניהו לא שכח לציין על המפה את מצרים ואת סודאן. לכולן מכנה משותף בולט: הן נשלטות בידי משטרים דיקטטוריים ו/או צבאיים (בסודאן נלחמים שני פלגי הצבא על השלטון). הודות לנתניהו וממשלתו הגזענית, ישראל בדרך לחבורה זו. אלה “ערכים משותפים” כפי שארצות הברית אוהבת – כל עוד הם משרתים את האינטרסים שלה.

נמל חיפה בידם  

הקו האדום של נתניהו נמשך דרך קפריסין עד יוון (בשתיהן שולטות ממשלות ימניות פרו-אמריקאיות). הוא אמור היה להסתיים בהודו, בה שולט ממשלת העליונות ההינדית של הנשיא נרנדרה מודי, ידיד טוב של ראש ממשלת העליונות היהודית בישראל.

המרקר של נתניהו עובר דרך צפון הארץ – מפרץ חיפה ליתר דיוק. נמל חיפה אמור להפוך נקודת היציאה הימית של התוכנית האמריקאית-הודית השאפתנית, אשר הוצגה לפני מספר שבועות בידי נשיא ארה”ב ג’ו ביידן. מטרת התוכנית –   הקמת פרוזדור מסחרי בין הודו למערב אירופה, שיתחרה ביוזמת “החגורה והדרך” של הממשל הסיני.

לתוכנית האסטרטגית הסינית, שהוכרזה ב-2013, שני נתיבים: יבשתי (“דרך המשי הכלכלית”) וימי (המכונה “דרך המשי הימית”). יצוין שזה שנים, גם בעת מגפת הקורונה, מדי יום יוצאות רכבות משא מאזורי התעשייה של סין וכעבור כמה ימים מגיעות אל תחנות רכבת במערב אירופה. עד יולי 2022, בנו חברות סיניות במסגרת המיזם 1,118 פרויקטים ב-150 מדינות. יוזמת “החגורה והדרך” התרחבה מאסיה לאפריקה, לאמריקה הלטינית ולמזרח אירופה.

השאיפה להתחרות בסין באיחור של עשור נראית אמנם דמיונית. אבל, מודי יכול לשמוח שבנקודה אחת לפחות על פני “דרך המרקר” של נתניהו יש לו יתרון, ודווקא בישראל. נקודת היציאה הימית ההודית לאירופה, נמל חיפה, בידיו.

בעל ההון ההודי גאוטם אדאני, המקורב למודי (וכידוע מאחורי כל רודן ניצבים אוליגרכים חזקים), רכש  השנה את הנמל באמצעות חברה שבבעלותו (70%), יחד עם קבוצת גדות הישראלית (30%), בעסקה ששוויה כ-4 מיליארד שקל. בטקס העברת הבעלות שנערך בפברואר השנה נכחו בין השאר נתניהו, שרת התחבורה מירי רגב ושר האנרגיה ישראל כ”ץ.

הפלסטינים שוב נוכחים נפקדים

על מנת להשלים את התוכניות בדבר השבת ההגמוניה במזרח התיכון ושיקומה בעולם, ארה”ב (ביידן) זקוקה לישראל (נתניהו) במה שהאמריקאים מכנים “ווין ווין סיטואיישן“.  אך ישנם לא מעט מכשולים בדרך: נורמליזציה פומבית בין סעודיה לישראל (הרי “הנורמליזציה” קיימת בפועל); חזרה להבנות עם איראן בנושא הגרעין; כינון ברית הגנה של סעודיה עם ארה”ב; וקידום פרויקט גרעיני סעודי הטומן בחובו האצה של מרוץ החימוש במזרח התיכון. ועוד – הסכמה של ישראל לחימושה של סעודיה בנשק קונבנציונלי מתקדם ו”הקלות לפלסטינים”.

מהן אותן “ההקלות”? איש אינו מפרט. הסכנה היא שבמסגרת שיקומה של ההגמוניה האמריקאית, הפלסטינים ישלמו שוב את המחיר – בדומה ל”הסכמי אברהם” של ממשל טראמפ. במילים אחרות, הסעודים “ישכחו” את התוכנית שהציגו ב-2002, שאומצה בידי הליגה הערבית, לפיה כל המדינות הערביות ינרמלו את יחסיהן עם ישראל בתמורה לסיום הכיבוש – נסיגה ישראלית מלאה מהגדה המערבית, מרצועת עזה, מרמת הגולן ומירושלים המזרחית; הקמת מדינה פלסטינית עצמאית; ופתרון שאלת הפליטים על בסיס החלטות האו”ם. גם עתה ממשיכה ממשלת ישראל בדיכוי האכזרי של הפלסטינים בשטחים ומקד צעדי סיפוח – בדיוק כמו במפה שנתניהו הציג באו”ם.

אפרים דוידי

עוד בנושא: