מודל הרמזור ברשויות המקומיות הערביות: חוק הלאום באמצעים אחרים

“ממשלה גזענית לא יכולה לאמץ אלא צעדים גזעניים”, כך הגיבה השבוע האגודה לזכויות האזרח על שורת צעדים מסיתים שיינקטו כלפי מבקשי המקלט מאריתריאה. זאת בעקבות העימותים האלימים שאירעו בשבת האחרונה בדרום תל-אביב.

קביעה זו נכונה גם לגבי “התוכנית” החדשה מבית היוצר של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ’, הקרויה “מודל הרמזור”. זו אמורה להתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית. בעקבות התעקשותו של השר הגזען לא להעביר תקציבים שוטפים לרשויות המקומיות הערביות, ונוכח ההתנגדות הגורפת למהלך, הודיע סמוטריץ’ על הזרמת הכספים “בכפוף לבדיקה” ועל “תוכנית חדשה”. יצוין שעד לרגע כתיבת שורות אלה הכספים החיוניים טרם הועברו.

“אני שמח לבשר לכם שממשלת ישראל קיבלה את דרישתי להקים לראשונה מערכת של הפעלה, בקרה ופיקוח על התקציבים המועברים לרשויות הערביות כדי למנוע את זליגת התקציבים לארגוני הפשיעה” – הצהיר שר האוצר (27.8). “המערכת הזאת, שתחול על כלל התקציבים, גם השוטפים וגם תקציבי הפיתוח, תובא לאישור הממשלה. עד שלא נוודא שהיא קמה ופועלת בשטח — לא נעביר שקל אחד לרשויות”, הוסיף.

עיקרי התוכנית: רשויות שיוגדרו “אדומות” לא יקבלו תקציבים כי הן “נגועות בפשע”. המוגדרות “צהובות”: אלה שספק האם ארגוני פשיעה פועלים במנגנוניהן. ו”הירוקות” – “נקיות מפשיעה”. נשמע פשוט? אך ב”מודל הרמזור” רב הנסתר על הגלוי.

שירותי הביטחון יקבעו מי יקבל תקציבים

השאלה הראשונה: מי קובע את “דרגת נגע הפשיעה” של הרשות? על פי מקורות באוצר, יהיו אלה משטרת ישראל והשב”כ. קרי, שירותי הביטחון יקבעו אם התושב יקבל שירותי חינוך, רווחה, ניקיון, תאורה ברחובות ושאר שירותים מוניציפליים. עד לאחרונה היה השב”כ מעורב בכל מינוי של איש חינוך ערבי. ומעתה יחליט גם האם יהיו לרשות המקומית משאבים כדי להעסיק עובדת סוציאלית. ועוד שאלה מהותית שעולה: אם המשטרה והשב”כ יודעים מיהם גורמי הפשיעה בתוך השלטון המקומי – למה אינם עוצרים אותם?

השאלה השנייה: מי קובע את הקריטריונים? קרי: מתי רשות הופכת מ”ירוקה” ל”צהובה” או מ”אדומה” ל”צהובה”? מי בדיוק מחליט? על סמך מידע סודי? האם ניתן לערער על הקביעה? בדבר אחד אין ספק, סמוטריץ’ הכריז שההקפאה תחול על כלל התקציבים – גם השוטפים. קיים גם חשש סביר שהאוצר (ואולי שירותי הביטחון?) ישתלטו על גביית הארנונה שהיא חלק לא מבוטל מהכנסות הרשויות.

במקרה בו לרשות לא יגיעו העברות מתקציבי המדינה והיא גם לא תוכל לגבות ארנונה, הרשות (הנבחרת על ידי התושבים!) לא תוכל לקבוע את התקציב העירוני. אך ללא תקציב מאושר אין לראש העיר סמכויות. מכאן פתוחה דרך קצרה במיוחד לוועדה קרואה ולמינוי ראש העיר בידי משרד הפנים.

סמוטריץ’ ‘שכח’ לציין שמזה עשרות שנים יש למשרדי הפנים והאוצר פיקוח הדוק על רוב רשויות המקומיות הערביות בדמות “החשב המלווה”, הרשות המקומית לא יכולה לשלם שכר או לפרוע חוב ואינה רשאית להעסיק עובד בלי אישורו וחתימתו. הייתכן שהפשע השתלט על הרשויות הערביות תחת העין הפקוחה של נציגי השלטון המרכזי?

מה דין ההתנחלויות?

המחאות הקולניות שנשמעו בעקבות התוכנית, היוצאת מנקודת הנחה שרק בשלטון המקומי הערבי קיימת בעיית פשיעה, אילצו את שר הפנים משה ארבל להכריז: “כלל הרשויות המקומיות יעבדו על פי אותו עיקרון”. אך להצהרה זו אין כל גיבוי בהחלטות ממשלה.

אך אם אכן כלל הרשויות המקומיות יפעלו על פי “הרמזור” – מה דינם של ההתנחלויות והמאחזים בשטחים הפלסטיניים הכבושים? למרות ששטחים אלה לא סופחו לישראל (בינתיים, לפחות) זוכים המתנחלים בתמיכות הממשלתיות הגבוהות ביותר דרך תקציב המדינה ובדרכים נוספות “הנסתרות מהעין”, הציבורית כמובן.

הרי על פי החוק הבינלאומי, ההתנחלויות כולן הן בלתי חוקיות ולכן  כולן רשויות פושעות. עוד ישנם עשרות מאחזים וחוות שהוקמו בעשור האחרון ואשר גם על פי החוק הישראלי הם בלתי חוקיים. הם אינם גובים ארנונה, תושביהם משלמים מסים מופחתים ועיקר עיסוקם היומי-יומי עברייני: השתלטות על אדמות וגירוש תושביהן, התקפות בלתי פוסקות, שלא פעם הופכות רצחניות, כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, הטרדות, שוד תוצרת חקלאית או השמדתה ועוד. לא נותר אלא להגיע למסקנה הבלתי-נמנעת: “מודל הרמזור” אינו אלא “חוק הלאום” – אבל באמצעים אחרים.