לאחר שורה של כישלונות אלקטוראליים איום פילוג במפלגת השמאל הגרמנית די לינקה

לאחר שנים של כישלונות אלקטורליים ומאבקים פנימיים, נדמה כי מפלגת השמאל הגרמנית “די לינקה” ניצבת בפני איום חדש. בחודש יוני הודיעו יושבי הראש המשותפים של המפלגה כי הם צופים לה “עתיד בלי זהרה וגנקנכט” – אחת המנהיגות הידועות ביותר של המפלגה ודמות ציבורית שנויה במחלוקת. יריביה של וגנקנכט מאשימים אותה בהפרת המשמעת המפלגתית במטרה לקדם אג’נדה פוליטית פרטית. לאג’נדה זו אופייניות מתקפות נגד מה שהיא מכנה “שמאל הלייף סטייל” ממעמד הביניים.

מאז הודעתם של יושבי הראש ברור לכל שהמפלגה לא תתקיים עוד זמן רב בהרכבה הנוכחי, בו היא פועלת מאז אמצע שנות ה-2000. תומכיה של וגנקנכט דנים זה חודשים בעזיבת המפלגה. כעת נראה כי הודעת היו”רים הפכה את הפילוג לבלתי-נמנע.

פילוג כזה טומן בחובו סכנות ברורות. ייתכן כי שום מפלגה משמאל לסוציאל-דמוקרטים לא תיוצג בפרלמנט ב-2025. עם זאת, מבחינות אחרות הפילוג טומן בחובו הקלה. האווירה בדי לינקה הפכה רעילה: שני המחנות מתבצרים בעמדותיהם, מאשימים זה את זה בקשייה של המפלגה ומסרבים לקיים שיח קונסטרוקטיבי. עזיבת וגנקנכט ותומכיה תאפשר לשני הצדדים לבחון את הפרויקט הפוליטי שלהם באופן עצמאי, במקום להתמקד בשגיאות של המחנה היריב. אך מה בדיוק מציעים שני המחנות היריבים בדי לינקה?

ב-17 ביולי ערכה המפלגה מסיבת עיתונאים בה הכריזה על מועמדיה בבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו ביוני 2024. ההכרזה נועדה לבשר על תפנית פוליטית. במקום הראשון ברשימה הוצבה קרולה רקטה, פעילת זכויות אדם הידועה בעיקר בפעילותה למען מהגרים ופליטים. יו”ר המפלגה ויסלר הודיעה במעמד זה, כי המפלגה “פותחת את דלתה בפני אקטיביסטים ותנועות חברתיות”. גיוסה של רקטה, אישיות פרוגרסיבית ידועה שצמחה מחוץ לשורות המפלגה, מבטאת את האסטרטגיה החדשה של הנהגת די לינקה – לפנות למצביעים הפרוגרסיביים במרכז-שמאל.

תנועות חברתיות בגרמניה הצליחו בשנים האחרונות לגייס המונים להפגנות למען מדיניות הגירה הומנית ולמען פעולה אקלימית, אך לא ברור אם הן מסוגלות לספק למפלגה בסיס אלקטורלי מוצק. כמה מהכוחות הללו, אולי אף רובם, עשויים להשתכנע להצביע הפעם עבור די לינקה, אך אין מדובר בבלוק חברתי או מעמדי שיכול לשמש בסיס מוצק למפלגה.

יתר על כן, הצלחתן של תנועות מסוג זה לקיים הפגנות המוניות לא הובילה להישגים פוליטיים ממשיים. אקטיביסטים זכו בשנים האחרונות בניצחונות קטנים בברלין ובאזורים אחרים בגרמניה. אך ככלל נראה שדי לינקה מנסה לאגד קואליציה של קבוצות העומדות חסרות אונים בפני התהליכים החברתיים והפוליטיים הגדולים. אין כוח פרוגרסיבי צומח בגרמניה. הם יכולים לקוות לגרד 5% מהקולות בבחירות הבאות וכך לצלוח את אחוז החסימה.

אסטרטגיה זו עשויה להציל את די לינקה בטווח הקצר. הפרת הבטחות רבות מצד ממשלת הסוציאל-דמוקרטים והירוקים תאפשר לשמאל לנגוס באלקטורט של מפלגות אלה. אך אין בכוחה של אסטרטגיה זו להבטיח את הישרדותה של המפלגה בעתיד. בעבר נהנתה המפלגה מבסיס תמיכה מוצק במזרח גרמניה, אך כעת זו היסטוריה. די לינקה של העתיד תהיה תלויה ברוחות האלקטורליות המתחלפות ובקואליציה שברירית של מצביעים טקטיים. אם הירוקים יפנו במפתיע שמאלה, קואליציה זו עלולה להתנפץ.

באותה מידה, לא ברור לאן מועדות פניה של וגנקנכט. היא עדיין נחשבת אחת הפוליטיקאיות הפופולריות ביותר בגרמניה, אף מחוץ לחוגי השמאל. אך לא ברור עד כמה ניתן לתרגם את הפופולריות האישית שלה להצלחה בבחירות. סקרים אחדים הראו כי 19% מהבוחרים הגרמנים ישקלו לתמוך בה בבחירות הארציות. עם זאת, סקר אחר חזה לה 2% מקולות הבוחרים בלבד.

אך השאלה החשובה יותר היא האם אחד הפלגים מסוגל לגבש גוש שמאל יציב ולהכות שורש באיגודי העובדים הגדולים של גרמניה. נדמה כי בחירתה של די לינקה בקרולה רקטה מאששת את האשמתה של וגנקנכט, לפיה המפלגה זנחה את בוחריה המסורתיים ממעמד הפועלים בניסיון לפנות לבוחרים פרוגרסיביים ממעמד הביניים העירוני. מצעה של די לינקה עדיין שמאלי במובהק, אך היא מציגה עצמה יותר ויותר כמפלגה של אקטיביסטים במקום כמפלגת עובדים. הנזק שגרמה אסטרטגיה זו ניכר היטב במערכת הבחירות ב-2021. התמיכה בדי לינקה במעוזים ההיסטוריים של המפלגה במזרח גרמניה צנחה, והתמיכה במערב גדלה רק בקושי.

וגנקנכט מזהה נכונה את הבעיה: התרחקותה של המפלגה ממעמד העובדים. אך הפתרונות שהיא מציעה משכנעים פחות. עמדותיה הכלכליות לא חורגות מתחום הסוציאל-דמוקרטיה, ולעתים אף מאגפות מימין את איגודי העובדים. היא אינה מקדישה קשב רב למאבקי עובדים, ומעדיפה בשנים האחרונות לבקר את הממשלה בנושאים כמו משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה. היא מאשימה את חבריה לשעבר בדי לינקה בהיגררות ל”מלחמות התרבות” של הליברלים בשמרנים. אך היא עצמה עוסקת לא מעט בוויכוחים אלה, כנראה מתוך אמונה שביקורת על הפרוגרסיביות הליברלית תאפשר להשיב את מעמד העובדים לחיק השמאל. היא אינה מציעה חלופה ברורה לקפיטליזם או תוכנית פוליטית ברורה.

הסוציאליסטים בגרמניה מצויים אפוא במלכוד. המחנות הנוכחיים בדי לינקה לא מספקים תקווה אמיתית לבניית תנועה סוציאליסטית המונית עם שורשים במעמד העובדים. במקום לחקות את ההתפתחויות בשמאל הבינלאומי, על הסוציאליסטים בגרמניה להפנות את מבטם לעבודה המאורגנת. חשיבותה של תנועת העבודה לשמאל נובעת מכוחה לשתק את תהליך הייצור. זה כוח אדיר, שאפילו ההפגנות הגדולות ביותר אינן משתוות לו. זה כוח פוטנציאלי, שיש לרתום למאבק לשינוי פוליטי. זו המשימה הבסיסית של כל מי שמבקש לשים קץ לקפיטליזם.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/112779