fbpx

מרכז אדוה: קשישים בעוני מוציאים כשליש מהכנסתם כדי לממן הוצאות רפואיות

לדברי החוקרים, בעשורים האחרונים נפגעה מידת הנדיבות של רשת הביטחון הסוציאלי בישראל.

מחקר חדש של מרכז אדוה  בוחן את ההשפעה של הוצאות בריאות “מן הכיס” על הכנסתם של משקי בית שבראשם מבוגרים בני 65 ויותר בישראל ובשמונה ארצות אירופיות נבחרות. מהמחקר עולה שבישראל הוצאות “מן הכיס” עבור שירותי בריאות גבוהים יחסית לאלה המדווחים בארצות אחרות: ממוצע ההוצאות עבור בריאות בארצות המדגם בארבעת שנות המחקר היה בין 4.6% ו-8.0% אחוז מההכנסה השנתית הפנויה של משק הבית של המשתתפים כאשר בישראל הן היו גבוהות הרבה יותר: בין 10% ו-15.9% מההכנסה הפנויה של משק הבית. המסמך נכתב על-ידי ד”ר שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס, ד”ר מיכל לוינסקי וברברה סבירסקי.

המחקר מראה עוד כי ההידרדרות הכלכלית בעקבות הוצאות מן הכיס על בריאות בישראל היתה גבוהה במיוחד בקרב מבוגרים בחמישון ההכנסה הנמוך ביותר: בשנת 2015, הוצאות מן הכיס על בריאות של הפרט הגיעו קרוב לשליש (32.2%) מההכנסה נטו של משקי הבית בחמישון זה.

לדברי החוקרים בעשורים האחרונים נפגעה מידת הנדיבות של רשת הביטחון הסוציאלי בישראל. במקביל, רמת המימון הציבורי של סל שירותי הבריאות הולכת ומתרחקת מזו הנדרשת, במיוחד עבור משקי בית שהכנסתם נמוכה. למשקי הבית ישנן הוצאות נוספות על בריאות בנוסף להוצאה על מס הבריאות ועל ביטוחי בריאות משלימים ומסחריים. הוצאות אלו מכונות “תשלומים מן הכיס”. תשלומים אלה מכבידים על הוצאות משק הבית וכוללים ארבעה מרכיבים עיקריים: הוצאה על טיפול בקהילה (התייעצות עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות, רופאי שיניים, מעבדות ובדיקות למיניהן), רכישת תרופות (במרשם ושלא במרשם), הוצאה על אשפוז וטיפול סיעודי (במוסד, בקהילה או בבית).

כאמור, אלו הוצאות שהפרט אינו מקבל עליהן החזר מהביטוח הרפואי, או הביטוח הלאומי או כל גורם אחר. הגידול בהוצאות הבריאות מן הכיס, הינו אחד האיומים על יכולתם של משקי בית להימנע ממצוקה ומהידרדרות לעוני. בישראל, למשל, ההוצאות מהכיס על תרופות (במרשם ולא במרשם) היו גבוהות יחסית להוצאות בארצות האחרות: רק בבלגיה היו ההוצאות מעט גבוהות יותר, כאשר שם, בניגוד לישראל, מטופלים משלמים עבור תרופות שהם נוטלים במהלך האשפוזים.

יצוין שעוד לפני מגיפת הקורונה, הורגש המחסור במערכת הציבורית של רופאים ושל עובדי רפואה אחרים, כמו גם של חדרי ניתוח. התורים לרופאים יועצים ולניתוחים אלקטיביים, שהיו ארוכים גם לפני מגפת הקורונה, התארכו עוד. “ההתמודדות עם בעיות אלה מתרחשת בשני כיווני פעולה שונים לחלוטין זה מזה: כיוון אחד הוא פיתוח של עוד ועוד שירותים פרטיים, כדי לספק את החסר במערכת הציבורית, והכיוון השני הוא מאמצים לחזק את המערכת הציבורית. רק הכיוון השני ימנע הידרדרות כלכלית הנגרמת עקב גידול בהוצאות בריאות מן הכיס, במיוחד בקרב נשים וגברים שהכנסתם נמוכה”, הדגישו החוקרים.

“תנאי הכרחי לשינויים האלה הוא העלאת התקציב השנתי לסל השירותים המסופק במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שינוי שיאפשר לכל תושבי ישראל להנות משיפורים טכנולוגיים, תרופות ופרוצדורות חדשות. ראוי גם שהשינוי יעשה ללא הטלת השתתפויות עצמיות גבוהות. הגדלה עקבית של תקציב סל השירותים תאפשר לכל תושב ותושבת ישראל לקבל שירותים בהתאם לצורך. אזי הם יוציאו פחות כספים על רפואה פרטית, והמצב העגום המתואר במחקר, ישתנה”, סיכמו.

להורדת המסמך המלא (PDF)

 

הוצאות גבוהות יותר ברכישות תרופות של הקשישים בישראל לעומת מדינות אירופה (צילום: האגודה האירופית לאורולוגיה)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן