קולות המחאה: זה היה בצ’ילה ויכול להיות כאן

חייתי 17 שנה תחת עול הדיקטטורה של הגנרלים בצ’ילה. עד היום, וכנראה עד סוף חיי, ילוו אותי טראומות מאותה תקופה אפלה. איבדתי הרבה חברים שמתו בגלל שהאידיאולוגיה שלהם הייתה שונה מזו של השלטון. רצחו אותם והעלימו אותם. גם את אחי בן ה-11 הרגו וגם את אימי ודודי שקיבל כדור בראש מהמיליציות של המשטר.

אסור היה לדבר וכלל לא היה חופש ביטוי. חיינו בפחד, והמיליציות שלטו בכול, כולל בבתי המשפט. המילה של השליט, הגנרל פינושה, הייתה דבר קדוש וכל מי שחשב אחרת נחשב בוגד. רצינו להיות חופשיים ויצאנו למחות כאשר רבים, כולל חבריי מהאוניברסיטה, נתפסו בידי המיליציות ולא חזרו ואפילו גופותיהם לא נמצאו.

חוויתי דיקטטורה על בשרי. בחדרים של המיליציות חושמלתי. לאחר 16 שנה ניצחנו, אך במחיר כבד. 30 שנה אני חיה בדמוקרטיה וכאן למדתי להרגיש חופשיה וחשתי שאני יכולה לדבר על הכול, בחופשיות. אך לפני שישה חודשים חזרתי מחופשה בצ’ילה למציאות של המחאות. כשהתחלתי להבין, מהם החוקים שרוצים לאשר – הייתי בהלם. לא האמנתי, חשבתי שהשארתי את הפרק החשוך הזה מאחורי.

ססליה גליארדו היא מחנכת תושבת נחל עוז.

מתוך דבריה בהפגנה בבאר שבע נגד ההפיכה המשטרית, 15.7