קולות המחאה: מעגל מתרחב של הפרד ומשול
עם התקדמות ההפיכה והתרת הרסן על אלימות משטרתית, מעגלי הסיכון גדלים ומקיפים את כולנו.
אני אוטיסטית ועובדת סוציאלית; ויש לי תקווה והרבה פחד. אתחיל מהפחד: לאחרונה זוכה השוטר שירה באיאד אל-חלאק, אוטיסט פלסטיני. גם לו היו חלומות ותקוות.
כשהתחיל המשפט לפני שנה וחצי, הגעתי למשמרת תמיכה בהוריו. מצאנו שם הפגנת נגד רועשת, עם קריאות לזיכוי השוטר וקריאות נגד מח”ש והפרקליטות “שהעזו” להגיש כתב אישום על מקרה ברור כל כך של הרג חף מפשע.
בהפגנה הופיע איתמר בן גביר, בטרם מונה לשר, וצעק על אימו האבלה של איאד: “מחבלת”. הוא חשף שמבחינתו כל הערבים הם מחבלים. טענותיו שהוא נגד מחבלים הם רק הסוואה לאותה גזענות שתמיד הייתה שם. מורשת מאיר כהנא, מורו ורבו. דווקא הוא האחראי על המשטרה כעת.
מהו המסר שבזיכוי השוטר? שמהרגע שסומנו כ”חריגים” חיינו הפקר, גם אם נצעק “אני איתה”, גם אם נברח כמו איאד. השוטר היורה כבר מקבל ראיונות מלטפים ומכריז: “הייתי עושה אותו דבר בדיוק”. הוא אף יוצא נגד הכשרות לשוטרים לזיהוי אוטיסטים בטענה ש”זה עלול לעלות בחייהם או בחיים של אזרחים”, מבלי להחשיב את החיים שלנו, החריגים. הזיכוי הזה החזיר לי ולאוטיסטיות ולאוטיסטים רבים סיוטים, עורר חרדה קיומית.
לי, עם החזות הבהירה שלי וגוף של נקבה, לא נשקף סיכון כרגע. זאת לעומת אוטיסטים ערבים או מזרחים. עם התקדמות ההפיכה והתרת הרסן על אלימות משטרתית, מעגלי הסיכון גדלים ומקיפים את כולנו.
אני חושבת על הביקורים אצל המשפחה של איאד: כמה הם חושפים את הפער בין אנשים. רחוק ממרכז העיר ירושלים, מגיעות לנקודה שהניווט בווייז לא עובד יותר, אזור מופקר על ידי הרשויות. שטח ביניים בו האנשים הם תושבי ישראל, אבל עדיין יש בחייהם מרכיבים של כיבוש הגוזלים חיים. לא רק כיבוש האדמה, כמו שעולה בהרבה דיונים, אלא כיבוש האנשים שתחת שלטון שעוין להם ולא שומר על זכויותיהם. השוטרים במזרח ירושלים, כמו שוטר המג”ב שירה באיאד, נועדו לפטרל בתוך אוכלוסייה אזרחית למטרות הגנה, אבל הגנה זו אינה שווה וישנם אלה שבסיכון מעצם זהותם, גם אם לא עשו דבר אלים. אני חושבת על כמה כוח יש למשפחה שלו לא ליפול לשנאה מול כל הכאב הזה.
מעגלי הפגיעה מתרחבים ומצטלבים. מי שהופקר על ידי השלטון או המוסדות, מנווט לפעמים את הכעס שלו לאויב חיצוני במעגל מתרחב של הפרד ומשול, פגיעה וטראומה, פריפריה ומרכז. ובכל עיר יש פריפריה משלה. האוכלוסיות הראשונות שיסבלו מההפיכה יהיו המוחלשות ביותר, אבל אין מי שחסין, אין הגנות מפני פגיעה בזכויות אדם.
כעובדת סוציאלית, יש לי מחויבות ערכית ומקצועית לשיפור פני החברה, לסיוע למי שנזקק, לצדק חברתי. לכן, אני מסיימת את דבריי בתקווה לשינוי המעוגן באופטימיות רדיקלית. שינוי אשר רואה את העולם כפי שהוא על יחסי הכוחות הפוליטיים, החברתיים והבינאישיים ומנסה להפוך אותו למקום טוב יותר. כזה שרואה ומעריך את האוטונומיה של אחרות ואחרים. רדיקליות היא קודם כל שינוי מהשורש, כך שאופטימיות רדיקלית היא האמונה ששינוי מהותי חיובי אפשרי גם במציאות קשה. זאת בזכות היכולת שלנו להושיט יד במסע המשותף של כולנו בקוסמוס, לפעול בסולידריות ולדאוג לישראל דמוקרטית.
שי לעדן
מתוך דבריה בהפגנה ברחובות נגד ההפיכה, 15.7
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il
