חרף החלטת הממשלה: משרד האוצר מונע הקמת מרכז מו”פ בחברה הבדואית

הקמת מרכז מחקר ופיתוח אזורי בנגב לחברה הערבית-בדואית עמדה במרכז דיון שנערך בוועדת מדע וטכנולוגיה בראשות יו”ר חד”ש-תע”ל ח”כ איימן עודה (11.7). הדיון התקיים במסגרת “יום הנגב” שנערך בכנסת ביוזמת ח”כ יוסף עטאונה (חד”ש – תע”ל). תוכניות להקמת מרכז מו״פ (מחקר ופיתוח) לחברה הבדואית בנגב קיימות כבר שנתיים. הן תוצר של החלטת הממשלה מס’ 1279, בה הוקצו 25 מיליון שקל לטובת חיזוק המחקר היישומי בחברה הבדואית בנגב וצמצום פערים בתחום המדע והטכנולוגיה.

רינת שפרן, מנהלת בכירה באגף מדע וקהילה במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, הציגה לוועדה תוכניות למו”פים אזוריים בפריפריה ולמו”פ לחברה הבדואית בנגב. היא הדגישה כי קיום מחקר יישומי איכותי, הממוקד במתן מענה לצרכי האזור, יכול לקדם פיתוח כלכלי בפריפריה ולתרום לפיתוח האקו-סיסטם האזורי. שפרן הדגישה את היכולת של מו”פים אלה ליצור שיתופי פעולה וסיוע לתעשייה, לחקלאות, לגופי מו”פ עסקיים וציבוריים, לחברות הזנק, לרשויות המקומיות ולמערכת החינוך. כל אלה עשויים לתרום רבות לחיזוק המרקם החברתי, החינוכי ולהעלאת איכות החיים באזור.

למרות התוכניות הקיימות והתקציב המוקצה למרכז המו״פ, הקמת המרכז מתעכבת. מדוע? על אף החלטת הממשלה, לאגף תקציבים במשרד האוצר יש הסתייגויות לגבי הקצאת משאבים למרכז.

עמדת משרד האוצר כפי שנמסרה בדיון: “החלטת ממשלה 1279 דיברה על חיזוק המחקר היישומי בחברה הבדואית בנגב. המטרה היא מטרה חשובה, אנחנו עומדים מאחוריה וגם הוקצה למטרה הזאת תקציב. בשונה ממה שנאמר פה ההתנגדות שלנו היא לא מטעמים תקציביים. הכסף ייצא. השאלה היא על מה הוא ייצא.  אנחנו מבקשים לא להשאיר את הכסף בקופת המדינה אלא לנצלו בצורה האופטימלית. אנחנו שואלים את עצמנו, האם הקמת מכון מחקר עצמאי, מו״פ אזורי, היא הדרך המיטבית והיעילה ביותר לקדם את המטרות האלה. זה דיון שאנחנו מקיימים אותו בתוך הממשלה גם סביב המו״פ בחברה הבדואית וגם בכלל. ניקח למשל את הדוגמא של בריאות. אם המטרה היא לקדם מחקר יישומי בתחום הבריאות שממוקד בחברה הבדואית, יכול להיות שהכלי המיטבי לעשות את זה הוא בכלל לפרסם מענקים לחוקרים מצטיינים מאוניברסיטאות ובתי חולים שיחקרו את הנושא הזה. כנראה שנקבל תוצר מחקרי טוב יותר מאשר אם נקים מרכז מו״פ בחברה הבדואית שיעסוק בנושא הזה. לכן כל הדיון שכעת מתקיים הוא לא האם להוציא כסף לטובת קידום מחקר יישומי בחברה הבדואית כן או לא. אלא איך להוציא אותו בצורה הכי חכמה והכי יעילה עם התוצרים הכי טובים”.

הדיקטטורה של אגף התקציבים

למרות חוות הדעת ותוכניות הפעולה של אנשי המקצוע במשרד המדע, למרות התמיכה של המשרד לשוויון חברתי, ולמרות החלטת הממשלה, אנשי אגף התקציבים באוצר הם שקובעים בפועל מתי, איך, ואם בכלל יוקם מרכז מחקר ופיתוח בחברה הבדואית. זה ביטוי נוסף לדיקטטורה של בכירי האוצר; גם בתחום פיתוח המדע והטכנולוגיה, האידיאולוגיה הניאו-ליברלית היא השלטת. הקמת מרכזי מחקר ופיתוח אזוריים היא דבר מבורך אשר לו תרומות חברתיות, כלכליות ומדעיות רבות. הקצת משאבים למענקים אינדיבידואליים, כפי שהציע האוצר, במקום להקמת מרכז מחקר אזורי, משקפת את עיוורון האוצר למטרות וליתרונות החברתיים שיש למרכזי מו״פ אזוריים. אחרי הכל, הקמת המו״פ נכללת בהחלטת ממשלה 1279 בדבר ״תוכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב״. כלומר, המטרה הכוללת של הקמת המו״פ היא התרומות הכלכליות והחברתיות לחברה הבדואית.

תמימות דעים בתמיכה בהקמת המרכז

האוצר סבור כי מחקר מדעי גרידא הוא המטרה האולטימטיבית. הוא גם רואה עצמו כמומחה לייעול מחקר מדעי וזאת מאחורי גבם של אנשי המקצוע במשרד המדע! בסיכום הדיון, הדגיש יו״ר הוועדה עודה את דרישת הוועדה לקידום הקמת המרכז: ״עולה בדיון קונסנזוס להקמת מרכז מחקר ופיתוח בנגב. ניכר כי החסם היחיד הוא אגף התקציבים באוצר. הוועדה דורשת ממשרד האוצר לשתף פעולה עם נציגי משרדי המדע והשוויון חברתי, ולאפשר הקמת מרכז המו״פ בנגב בחברה הערבית-הבדואית תוך שנה מהיום”.