לאן עלולה להוביל ההפיכה: יוצאת ארגנטינה על סכנות שלטון הימין הקיצוני

בתקופה האחרונה למדתי שטראומה לא מתבטאת בזיכרונות, אלא בתגובות. זה לא סוד שאני ארגנטינאית במקור. הייתי ילדה-נערה בזמן הדיקטטורה הידועה לשמצה ששלטה בארגנטינה, ויש לי זיכרונות מעורפלים מהתקופה: ההקפדה הנוקשה על מדי בית ספר, השירים הלאומיים לכבוד דגל המדינה בבוקר ובסוף היום. זכורות לי הדרישה של השלטון לשאת תמיד תעודה מזהה והחובה להזדהות לדרישת שוטר בכל מצב. שוטר רשאי היה לעכב אותך לתשאול כך סתם, ללא סיבה.

הפחד של הוריי פן יאונה לי רע התבטא בבקשותיהם. למשל, שאם אני רואה שוטר – להתרחק ממנו וללכת לכיוון השני; לעולם לא לפנות לשוטר בבקשת עזרה – גם כאשר גנב מכייס אותי ברחוב. הורי ביקשו ממני להתקשר אליהם מטלפון ציבורי ולדווח לאן אנחנו יוצאים לאכול פיצה ואיפה נהיה אחרי הפעולה בתנועת הנוער היהודית שאליה הלכתי בימי שישי או שבת (היה קושי רב למצוא טלפון ציבורי, או למצוא כזה שעובד, אבל חויבתי להתקשר כך שהם יידעו איפה אני). אבא שלי ביקש ממני, עם תחילת לימודי בבית הספר התיכון, שלא לבלוט בבית הספר בשום עניין. לא לבלוט לרעה כמובן, אבל גם לא לטובה; לנסות להיות בלתי נראית, שלא יזכרו אותי או את שמי. אלה כמה מהזיכרונות…

ההפיכה המשטרית שמתרחשת כיום בישראל מחריפה את הקושי הנפשי והרגשי שלי. אני לא חושבת שיש לי מספיק מילים להסביר, ולכם גם אין יכולת להבין. אני לא ישנה בלילות, חיה בחרדה, סובלת מערנות יתר, וחשה סוג של “היכון” חושי ונפשי.

את סימני תהליך הגלישה של ישראל לשלטון סמכותני פשיסטי אני מזהה אצל ממשלות נתניהו בעשור האחרון לפחות, אם לא בחמש עשרה השנים האחרונות. בכל פעם עוד כרסום בדמוקרטיה ועוד אגירת כוח בידי השלטון. השחיתות גוברת, שומרי הסף מוחלשים; הטבות לטייקונים; האינטרסים של האזרח הפשוט מוזנחים; פולחן אישיות; סימון אויב מבפנים בדמות “השמאלני” ו/או “השמאל” (בוגד ואשם בכל דבר); שינוי השיח לאלים; גזלייטינג חריף; שימוש ציני בפוליטיקת הזהויות; ערעור של הערכים המשותפים הבסיסיים ואף היפוכם.

עם הקמתה של הממשלה הנוכחית חזיתי במדויק את הכול. ידעתי מה הם ינסו לעשות, הכול. באותו יום שתיארתי באוזני משפחתי את מה שעומד לקרות, הם נבהלו ממני ואמרו לי שאני מגזימה וחייבת להירגע. אבל בחצי השנה האחרונה עדה משפחתי שכל מה שאמרתי שיקרה – קורה מול העיניים.

אני מפצירה בכם: התנגדו, התנגדו עם כל מה שיש לכם. היו בטוחים שכל מחאה, עד כמה שתהיה לא נוחה ועד כמה שתהיה “לא מתאימה לי”, מעולם לא תהיה גרועה מדיקטטורה. אין לכם מושג כמה לא נוחה וכמה מצלקת היא הדיקטטורה. אתם לא רוצים אותה. תאמינו לי. התנגדו. ועשו את זה עכשיו.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/119953/