קרובי הנעדרים והנרצחים בארגנטינה בעת ההפיכה הצבאית מתכנסים ביער ממוריה בבן שמן

קרובי הנעדרים בארגנטינה בעת ההפיכה הצבאית העקובה מדם וידידיהם יתכנסו מחר (שישי) בשעה 10:30 ביער לזכרם לבבן שמן. “יער ממוריה” הוקם לפני כשני עשורים לזכרם של הנעדרים ובלוחות שהוצבו במקום חקוקים שמותיהם של מאות נרצחים שקרוביהם מתגוררים בישראל. במקביל ייערכו ברחבי ארגנטינה הפגנות ועצרות לזכר הקורבנות ובבואנוס איירס תתקיים העצרת המרכזית בה צפויים להשתתף מאות אלפים. בארגנטינה האירוע צוין בשם “יום לאומי למען האמת והצדק”.

לפני 47 שנה, ב-24 במארס 1976 התחוללה בארגנטינה הפיכה צבאית עקובה מדם. החונטה הצבאית פתחה במה שהוגדר כ”מלחמה מלוכלכת” שתוצאותיה כ-30 אלף נעדרים, אלפים רבים של אסירים פוליטיים ורבבות גולים. בין קרבנות המשטר הצבאי הפרו-אמריקאי: חברי ועדי עובדים, פעילים באיגודים מקצועיים ובמפלגות השמאל, סטודנטים ומרצים ולוחמים בארגוני הגרילה. לאחר הפסדה במלחמת מלווינאס נגד בריטניה, גברה ההתנגדות העממית נגד הדיקטטורה הצבאית והיא נאלצה לוותר על השלטון ב-1983.

אך לדיקטטורה הצבאית בארגנטינה גם היבט ישראלי. ממשלות ישראל קיימו קשרים הדוקים עם החונטה הצבאית. אך הידיעות הרבות על הקשרים הקרובים בין ישראל לחונטה הצבאית הרצחנית בארגנטינה, בייחוד הקשרים הצבאיים, עברו באותן השנים תחת עינה הקפדנית של הצנזורה הצבאית הישראלית. הוראות הצנזורה אסרו על פרסום כל ידיעה שנגעה ליחסים הביטחוניים בין שתי המדינות. כך שהמצב בארגנטינה לא עלה כמעט כלל על סדר היום הציבורי בישראל. ככל שהדברים נוגעים למישור הפרלמנטארי, העידה השרה המנוחה שולמית אלוני ש”סתמו את פי” כאשר ניסתה לדון בכנסת על מכירות הנשק של ישראל למשטר הצבאי בארגנטינה: “בשעתו לא רק סתמו את פי, אלא שח”כ יגאל הורוביץ ז”ל איים עלי שלא אעז לפתוח את פי. היה זה כשממשלת ישראל סיפקה נשק לקולונלים הברוטאליים ששלטו בארגנטינה וחיסלו אזרחים בהמוניהם. בחדרי הכנסת, בקומה החמישית, ישבו הורים לילדים שנעלמו וביקשו שנעשה דבר, והגשתי הצעה לסדר היום, ודרשתי דיון. לא אפשרו לי. ההצעה לסדר לא אושרה. הבטיחו לי שיהיה על כך דיון בוועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי לא היה כי לא הוזמנתי לדיון”.

על פי דו”ח שפרסם מרכז המחקר של דאי”א – ארגון הגג של המוסדות היהודיים בארגנטינה, כ-1,300 יהודים נחטפו ונרצחו בארגנטינה בזמן שלטון הגנרלים, הרבה מעבר לחלקם היחסי של היהודים בארץ זו. משפחות הנעדרים והעצירים הפוליטיים שהתגוררו בישראל פנו אל ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, קצינים בכירים בצה”ל ודיפלומטים זרים בבקשת סיוע. המשפחות הקימו ארגון על מנת לאחד את המאמצים ולנסות ולהשפיע ביתר שאת. הוקם אז ‘ועד קרובי משפחות של הנעדרים בארגנטינה’, שלאחר מכן הפך לארגון ‘ממוריה’. ארגון זה דרש התערבות פעילה של המדינה בעניינם. בין היתר, פנה ועד המשפחות לחברי כנסת שונים וביקש התערבותם.

אך למרות הוראות הצנזורה, לא היה זה סוד שבין ישראל לחונטה הצבאית נרקמו יחסים ביטחוניים הדוקים. לא מדובר רק במכירת מטוסים, נשק ותחמושת. אנשי צבא ישראלים הכשירו חלק מלובשי המדים בארגנטינה ושהשגרירות הישראלית שם פעלה לקידום עסקות ביטחוניות בקרב “בעלי ההכרעה בהחלטות הרכישה”, במילים אחרות מדובר בגנרלים וקצינים הבכירים שהיו האחראים להפרה השיטתית של זכויות האדם בארגנטינה. כאן המקום לציין שהנספחות הצבאית הארגנטינית פעלה בתל-אביב באורח נפרד מן השגרירות ששכנה ברחוב הירקון. הייתה זו “נספחות מסחרית מיוחדת” אשר ישבה בבניין של קונצרן “כלל”, אז אחד הגדולים בישראל — שבמרכז תל-אביב, והיא ריכזה את כל הרכש הביטחוני של ארגנטינה בישראל. קצין בכיר ארגנטיני בשירות פעיל עמד בראשה. בנספחות עבדו מספר אזרחים ישראלים דוברי ספרדית והיא נסגרה עם שובה של ארגנטינה לדמוקרטיה ב- 1983.

בעת ביקורו בארגנטינה של הרמטכ”ל והשר לשעבר וראשי מפלגת העבודה, מרדכי (“מוטה”) גור, סמוך מאוד למונדיאל הכדורגל, ביולי 1978, ביקור שבמהלכו נפגש עם הנשיא-רוצח הגנרל חורחה רפאל וידלה, הכריז גור: “זה לא סוד. כולם יודעים שישראל היא אחת הספקיות העיקריות של נשק לצבא ארגנטינה”. גור פעל באותם הימים כשליח התעשייה הביטחונית באמריקה הלטינית. הוועד הישראלי לסולידריות עם העם הארגנטיני ריכז עיקר פעילות המחאה שאורגנה בישראל נגד הדיקטטורה הצבאית.

אחת הפעולות המתוקשרות ביותר של הוועד לסולידריות עם העם הארגנטיני הייתה החרמת משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בארגנטינה. המבצע להחרמת המונדיאל החל בישראל בחודשים הראשונים של 1978. ערב יום השנה השני להפיכה הצבאית בארגנטינה, במוצ”ש, ה-23 במארס 1978, נערכה הפגנה בה לקחו מאות אנשים מול בניין שגרירות ארגנטינה בישראל, אז ברחוב הירקון בתל-אביב. ביום השנה השני להפיכה הצבאית, ב-24 במארס 1978, תכננה קבוצה של קרובי הנעדרים לקיים כנס ציבורי באולם “צוותא” שברחוב אבן גבירול בתל-אביב, אך הכנס נדחה “בגלל המצב בישראל”.