שביתת המרצים הממושכת, שארכה יותר משבועיים וטמנה בחובה איום של ביטול הסמסטר השני, הסתיימה לאחרונה (5 ביוני) בהישגים מסוימים. בהודעה המשותפת שפרסמו בתום השביתה נציגי ארגוני הסגל הבכיר, משרד האוצר והאוניברסיטאות נאמר כי הצדדים הגיעו להבנות: “ההסכמות כוללות תוספות שכר מדורגות לחברי הסגל, קידום מצוינות במחקר ובהוראה, יציבות במערכת עד לסוף שנת 2027, וכן מענים ממוקדים לסוגיות נוספות”.

שום צד לא פרסם פרטים נוספים, ההבנות לא הובאו לאישור האסיפות הכלליות של המרצים (שאישרו להכריז סכסוך עבודה ולפתוח בשביתה) וגם לא נחתם הסכם קיבוצי כחוק. זו איננה שאלה משפטית גרידא. האוצר הוא מפר “הבנות” סידרתי, ולא מן הנמנע שתרגום ההבנות לשפת ההסכם הקיבוצי יגרור חילוקי דעות חריפים בין הצדדים.

אין הישגים ללא מאבק

אז מה הושג בתום השביתה, שפרצה לאחר שנה וחצי של מו”מ עקר? בשורה התחתונה מדובר בהישג לשובתים. אין ספק שללא נקיטת צעדים ארגוניים מעשיים – השביתה בת היומיים בתחילת מאי והשביתה בת השבועיים בסוף החודש – היו המעסיקים מגלגלים הלאה את תפוח האדמה הלוהט.

סכסוך העבודה הוכרז אמנם עוד בעת כהונת הממשלה הקודמת, אך עיקר המו”מ נוהל מול ממשלת הימין מלא-מלא שאינה אוהדת את ההשכלה הגבוהה: היא מעדיפה חינוך פרטי, בייחוד חינוך חרדי, ורואה במרצים (בצדק!) כוח מגויס למערכה נגד ההפיכה המשטרית. בהקשר זה, עם פרוץ השביתה התנהל פולמוס ער בקרב אנשי הסגל הבכיר: האם נחוץ להחריף את המאבק המקצועי בעת שמתקיימת מערכה גורלית יותר – המאבק בפשיזם. בפולמוס ניצחה העמדה לפיה המאבק המקצועי הוא חלק מהמערכה נגד ממשלת הימין, המחזיקה בעמדות ניאו-ליברליות קיצוניות ובמרכזן – החלשת העובדים וארגוניהם.

עם תוספות שכר וללא חוזים אישיים 

“הצעדים הארגוניים שנקטנו אפשרו לנטרל גזירות משמעותיות שהיו אמורות לחול על האקדמיה בישראל ובוטלו”, מסר אחד מאנשי הוועדה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר, המאגדת את המרצים מאוניברסיטאות תל-אביב, חיפה, בר אילן, בן-גוריון והעברית, הטכניון ומכון ויצמן.

קודם כל השיגו המרצים תוספת שכר שאינה רחוקה מדרישותיהם – בין 11% ל-14% – שתשולם בחמש פעימות במסגרת ההסכם שעתיד להסתיים ב-2027.  תוספת שכר של 11% תשולם באופן גורף לכלל חברי הסגל האקדמי. רבע מהתוספת תשולם כתוספת שקלית במענק חד-פעמי. בנוסף תשולם תוספת בסך 2% לתגמול חברי הסגל על הישגים במחקר ובהוראה, ותוספת בסך אחוז אחד תוקצה לטובת איזון תוספת מחקר למרצים במדעי הרוח והחברה. חברי הסגל יקבלו מענק שקלי חד-פעמי שישולם בחודש אוקטובר בסך 10,000 שקל – פיצוי על שחיקת השכר מאז פג תוקפו של ההסכם הקודם.

נקודה מרכזית נוספת שסוכמה בין הצדדים: דחייה מוחלטת וחד-משמעית של דרישת משרד האוצר להנהגת חוזים אישיים לסגל הבכיר. האוצר נכשל גם בכוונתו לבטל את מעמד הקביעות באוניברסיטאות.

כפי שפורסם ב”זו הדרך” (4.6), סכומים ניכרים, עד אלפי שקלים, נוכו משכרם של השובתים בכמה מוסדות להשכלה גבוהה בגין “השתתפות בעיצומים”. ניכוים אלה יוחזרו למרצים בחודשים הקרובים.  זאת, בתמורה להשלמת השיעורים שבוטלו בעקבות השביתה – אך ללא הארכת שנת הלימודים כפי שתכננו כמה אוניברסיטאות. עוד הושגו הבנות לגבי סעיפים נוספים,ובהם הקרן לקשרי מדע. כאן דווקא הסכימו המרצים לצמצום הזכאות לדמי הקרן של אנשי סגל חדשים שייקלטו בעתיד. במילים אחרות: ראשיתו של “הסכם דור ב'” האהוד כל כך על המעסיקים, ובהם המעסיק הציבורי.

השביתה של הסגל הבכיר זכתה בתמיכה מלאה של הסגל הזוטר – המרצים והחוקרים ללא מעמד, שמספרם הולך וגדל באוניברסיטאות ובמכללות. לפני כמה חודשים הקימו מחדש ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות מועצה מתאמת לקראת מו”מ על חידוש ההסכם הקיבוצי.

במשך שנים פעלו ארגוני המרצים והחוקרים באוניברסיטאות, “סגל זוטר” בפי המעסיקים, במסגרת מתואמת על מנת לקדם הסכם קיבוצי אחיד, ואף ניהלו שביתות כלל-ארציות ממושכות. אך לפני כעשור החלו כמה מהארגונים לנהל מו”מ מקומי, וכך הגיעה לקיצה המועצה המתאמת. זאת, בניגוד לסגל הבכיר הפועל זה עשורים ברמה הארצית באמצעות מועצה מתאמת אחת.

הפיצול הקיים בין ארגוני הסגל הבכיר והזוטר הוא כניעה לתכתיבי האוצר והמעסיקים. נחוצה בדחיפות הקמה של איגוד עובדי הוראה שיקיף את כל מוסדות ההשכלה הגבוהה. רק איגוד חזק על אלפי חברותיו וחבריו יוכל לקדם את מעמדם של כלל המרצים, ולגבור על הגישה הניאו-ליברלית שמשליט האוצר בהשכלה הגבוהה.

אפרים דוידי

עוד בנושא: