25 שנה להסכם ‘יום השישי הטוב’ בצפון אירלנד: הגיעה השעה לאחד את המדינה
ההסכם שם קץ לשלושה עשורים של מאבק עקוב מדם, אשר גבה את חייהם של 3,500 אזרחים בריטיים ואיריים
נשיא ארה”ב ג’ו ביידן, ראש ממשלת בריטניה רישי סונק וראש ממשלת אירלנד לאו ורדקר נועדו בשבוע שעבר (11.4) בצפון אירלנד במסגרת אירוע לציון 25 שנה להסכם “יום שישי הטוב”. ההסכם נחתם ב-10 באפריל 1998 בבלפסט בין ממשלות בריטניה ואירלנד ובתיווך ונשיא ארה”ב דאז ביל קלינטון. את ההסכם אימצו מרבית המפלגות בצפון אירלנד והוא אושר בשני משאלי עם. ההסכם שם קץ לשלושה עשורים של מאבק עקוב מדם, אשר גבה את חייהם של 3,500 אזרחים בריטיים ואיריים.
ההסכם קבע מחדש את גבולותיה של אירלנד. הוא שייך את החלק הדרומי והמערבי של האי לרפובליקה האירית (26 מחוזות מתוך 32 מחוזות). חלקו הצפון מזרחי של האי (6 מחוזות) סופח לצפון אירלנד. ישות זו היא חלק מהממלכה המאוחדת הבריטית ולה אוטונומיה חלקית ופרלמנט אזורי הכפוף לכתר.
הזמן לאיחוד הוא כעת
העיתון הקומוניסטי הבריטי “מורנינג סטאר” הקדיש מאמר מערכת לציון חצי יובל להסכם (13.4). מהמאמר עולה כי לפתחה של אירלנד הזדמנות לאחד את שני חלקיה. המפלגה הגדולה ביותר בצפון אירלנד וברפובליקה האירית היא המפלגה הרפובליקאית השמאלית שין פיין, התומכת באיחוד. אשר לתפקידה של בריטניה בסכסוך הפנים-אירי נכתב: “הטענה הרווחת כי בריטניה שימשה ‘גורם מתווך’ בין הקתולים לפרוטסטנטים האיריים שגויה. כפי שמדגישה המפלגה הקומוניסטית האירית, הפילוג בין שתי הקהילות היה מעשה ידיו של האימפריאליזם הבריטי”.
מרי לו מקדונלד, מנהיגת שין פיין ברפובליקה האירית ויו”ר האופוזיציה בפרלמנט, קראה לחולל מחדש את “הרגע של 1998”: “עד לימינו, נתפס ההסכם כסיפור הצלחה היסטורי – תוכנית אב לפתרון הסכסוכים הקשים ביותר. דור שלם גדל חופשי מסכסוך, בעולם שונה מאוד, מלא בהזדמנויות ותקווה. אנחנו צריכים אותם נחישות ואומץ שהיו אז גם היום. על מנהיגים פוליטיים בימינו לחזור לרוח של 1998”.
לדעת “מורנינג סטאר”, כפי שצוין לעיל, הגיעה השעה לאחד את אירלנד: “התייחסות להסכם ‘יום שישי הטוב’ כבלתי ניתן לערעור מציב מכשול בפני התקדמות. ראינו זאת בזמן השיחות על ‘הברקזיט’, כאשר חלק מתומכי ההישארות באיחוד האירופי השתמשו באי-הוודאות בנוגע לגבול בין אירלנד לבריטניה כדי למנוע מבריטניה עצמה לעזוב את האיחוד האירופי. ההנחה הייתה כי לבריטניה אין אפשרות לעזוב את האיחוד, משום שאם תבחר לעשות כך, תתערער שליטתה באירלנד”.
עוד נכתב: “התפיסה הליברלית רואה במו”מ על הגבול בין בריטניה לאירלנד ראיה לטעות ההיסטורית של עזיבת האיחוד. למעשה, אנו חוזים בהתעצמות המפלגה הרפובליקאית שין פיין שהיא כיום המפלגה הגדולה ביותר בשני צדי הגבול באירלנד. התגובה לכך בקרב תומכי השמירה על הסטטוס קוו בדבלין והיוניוניסטים בצפון אירלנד היא סימן לכך, כי המצב הנוכחי לא יכול להחזיק מעמד עוד זמן רב. איחוד אירלנד הוא משימה פוליטית שחיוני להשלים. חיוני לשקם את המוסדות הרפובליקאיים. אנחנו זקוקים לקידמה ולהישגיות”.
סוף השלטון הבריטי הדורסני
העם האירי סבל במשך מאות שנים מהקולוניאליזם הבריטי המדכא. הוא נאבק למען עצמאותו מאז בסוף המאה ה-19. למרות הישגיו, עדיין מצויים שטחי צפון אירלנד תחת שליטה בריטית כמעט מוחלטת.
ג’יימס קונלי, מנהיגו ההיסטורי של הפלג הסוציאליסטי בקרב התנועה הרפובליקאית האירית קרא לאחדות מעמד העובדים האירי ולעצמאות העם האירי. הוא כתב ב-1911: “יש לפעול למען אחדות אירית סוציאליסטית. אירלנד הלאומית מבטאת את כלל האלמנטים של המאבק המעמדי – בין בעלי נכסים לשוכרים ובין בעל ההון לפועל. מתחים אלה מעולם לא נתגלו בצורה כה עוצמתית כפי שהם מתגלים כעת באירלנד”.
התנועה הרפובליקאית האירית בהנהגת מרי לו מקדונלד עשויה להגשים את חזונו של קונלי ולאחד את אירלנד. הדבר נדרש ומתבקש בייחוד נוכח השפל הנוכחי בו מצויה אנגליה, הסובלת מאינפלציה, מאי יציבות פוליטית וממרותה של אליטה פוליטית הדורסת את העם ואת הדמוקרטיה.
זוהר אלון
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il
