ישראבלוף בביביסטאן: הצעת תקציב המדינה של ממשלת הימין מלא-מלא

ממשלת הימין מלא-מלא הצביעה ביום שישי האחרון לאחר דיון בן 27 שעות, על אישור התקציב  לשנים 2023 ו-2024. מדוע ישראל היא המדינה היחידה בעולם לה תקציב דו-שנתי? על כך נעמוד באחד מהגיליונות הקרובים של “זו הדרך”.

 דבר חמור ביותר באותם דיונים הוא שהשרים שאישרו את התקציב כלל לא קיבלו את חוברת התקציב. בחלוף הימים מתבהרים פרטים נוספים שלא נמסרו לתקשורת לאחר ישיבת הממשלה. לפי הודעת משרד האוצר מתחילת השבוע “לצורך כינוס התקציב, החליטה הממשלה לבצע קיצוץ רוחבי כללי בגובה 3% בשנת 2023, ב-3% נוספים בשנת 2024, ובשיעור של 1.5% נוספים בשנת 2025”.

במילים אחרות: תקציב המדינה המתוכנן לשנת 2025 יהיה נמוך בכמעט 8% לעומת התקציב הנוכחי. בישראל נהוג שלא לקצץ כלל בתקציב הביטחון, ולכן הקיצוצים חלים על כל תחומי החיים האזרחיים – מכיתות (שלא ייבנו) ועד מיטות בבתי החולים (שלא יתווספו למרות הגידול באוכלוסייה).  משרד האוצר הודיע כמו-כן כי החליט “לקצץ תקני כוח אדם בשיעור של 2% ביחס לעובדי המטה ו-0.5% ביחס ליתר עובדי הממשלה בכל אחת מהשנים”. מדובר בקיצוץ נוסף שיתפרש על פני שלוש שנים.

הפעם, יהיו אלה בעיקר אלפי עובדי מדינה שיאבדו את מקום עבודתם. בעתיד, עלולים אלה להיות מורים, אחיות ועובדים סוציאליים. כיצד ניתן “לצמצם” אחד מכל 12 עובדים? התשובה פשוטה: פיטורי עובדים וביטול תקני עובדים שיצאו לגמלאות, נפטרו או פרשו כתוצאה ממחלה.

מה מסתתר מאחורי הדילים המלוכלכים?

הקיצוצים האלה במשרדי הממשלה (להוציא הצבא), שיבוצעו במהלך שלוש השנים, היו תנאי לסגירת העסקאות והסיכומים עם כמה משרי הממשלה, ובייחוד חברי המפלגות הגזעניות והחרדיות. הדילים המלוכלכים (ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו טרם הבחירות) צפויים לעלות לציבור עשרות מיליארדים. מה המספר המדויק? רצינו לכתוב “איש אינו יודע”, אך הדבר נכון חלקית: איש אינו יודע מלבד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אנשי סודו ובכירי משרד האוצר.

למרות הסכנה הנשקפת לשלמות הקואליציה, מסרבים אנשי האוצר והעומד בראש המשרד, בצלאל סמוטריץ’, לחשוף לאן בדיוק יופנו הכספים של משלמי המיסים. ישנם הרואים את הנולד: ביום תחילת הדיונים על אישור התקציב, השבית השלטון המקומי בראשות איש הליכוד חיים ביבאס את שירותי העיריות. זאת במקביל לשביתה של ארגון המורים (השנייה החודש),  הדורש תוספות של 30% בשכר.

חרף היעדר פרטי התקציב, מיהרו נתניהו וסמוטריץ’ לחתום על הסכם עם “המפלגה” החזקה בישראל – זו הנמצאת תמיד בשלטון וזוכה בתוספת תקציבית בקביעות: הצבא (או בשמו המכובס “מערכת הביטחון”). תקציב צבא הכיבוש יגדל בכ-9 מיליארד שקל. התוספות ברובן ינוצלו למימון הפנסיות של הקצינים הבכירים; להיערכות (נוספת) למלחמה נגד איראן; ולמימון התוכנית הרב-שנתית.

מתברר כי מנהיגי “ביביסטאן”, חממה של הניאו-ליברליזם הפראי, וכך גם נביאיהם מפורום “קהלת”, חסרי יכולת חשיבה לטווח ארוך. הם אינם מביאים בחשבון את כמות המיטות שצריך יהיה להוסיף לבתי החולים או את כמות הכיתות שצריך יהיה לבנות בבתי הספר. התפיסה הניאו-ליברלית קובעת כי למדינה אסור לתכנן, וכי עליה לנהל את חיי האזרחים מקיצוץ לקיצוץ.

אולם כאשר מדובר בצבא, קל למקבלי ההחלטות לתכנן מדיניות מראש, ואף להחליט על קיצוצים השנה ובשנתיים הקרובות כדי לממן את המלחמות ואת העמקת הכיבוש. בהשלכות הקיצוצים יאלצו לשאת גם הממשלות הבאות. אכן – מתכננים מראש מלחמות, אך “לא מסוגלים” לתכנן מדיניות דיור, רווחה, חינוך או בריאות ראויה.

התקציב דווקא קטן

ובכן, מה בדיוק אישרו השרים? בעיקר סעיף אחד: היקף התקציב. על פי פרסומים, יעמוד התקציב לשנת 2023 על 484 מיליארד שקל, זאת לעומת 452 מיליארד שקל בשנת 2022. הגידול נראה משמעותי. אך על פי תחקיר שפרסם אתר “דבר” ההסתדרותי (19.2), הגידול מתגמד על רקע האינפלציה שהגיעה במהלך 2022 ל-5.3%. בשל הקיצוץ בתקציב יחד עם גידול האוכלוסייה (בין היתר בשל ההגירה מאוקראינה ומרוסיה – ראה מכתב בעמ’ 2), נרשם קיפאון בגודל התקציב לנפש, ואפילו שחיקה של 0.5% בהשוואה לתקציב השנה שעברה.

לצרכי השוואה: ב-2020 גדל התקציב הרגיל (בניכוי האינפלציה של השנה הקודמת) ב-2% לנפש; ב-2021 – ב-4.28%. אך ב-2022 נבלם הגידול, והוא יהיה אפסי. נתונים אלה לא כוללים את התקציב המיוחד להתמודדות עם מגפת הקורונה, שהזניק את גידול התקציב ב-2020 וב-2021.

לדברי כתב “דבר” ארז רביב: “מסגרת תקציב מקוצצת תשפיע על תת-השקעה עקבית של ישראל בדיור, במבני חינוך ובתחבורה. מציאות כואבת נוספת היא שחיקת השכר במגזר הציבורי, המקשה על איוש משרות בתפקידים רבים במערכת החינוך, במשטרה ובמערכת הרווחה”.