ארגונים לזכיות אדם עתרו לבג”ץ: די להחרמת מבנים יבילים בשטחים הכבושים

האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון הגישו לאחרונה בקשה להצטרף כידידי בית משפט להליך בבג”ץ שעוסק בהחרמת מבני יבילים בקהילת ראס א-תין בשטחים הפלסטינים הכבושים.

מהאגודה לזכויות האזרח נמסר “ביקשנו להביא בפני בית המשפט את התמונה הגדולה של השפעתה של הפרקטיקה של החרמת מבנים יבילים של קהילות פלסטיניות, ואת ההפליה הקשה כלפי פלסטינים במדיניות המינהל האזרחי בענייני תכנון ובנייה”.

החרמות המבנים היבילים בגדה נעשות מכוח התקנות בדבר העברת טובין (הובלת מבנים יבילים) (יהודה והשומרון), התשנ”ג-1993. במקור נחקקו התקנות כדי להתמודד עם מאחזים לא מורשים, בעיקר כאלה שהוקמו על אדמות פרטיות של פלסטינים. הן חלו רק על מבנים, ואפשר היה להחרימם עד חודש אחרי שהונחו על הקרקע. אולם מאז הורחב השימוש בתקנות, והן מגדירות כ”מבנה יביל” כל דבר שאין לו יסודות – כגון אוהל, ברזנט, יריעת ניילון, מכשירי חשמל ומכלי מים – ומאפשרות להחרים אותו שלושה חודשים אחרי שהונח על הקרקע. אין כל הודעה מוקדמת או שימוע לפני החרמת ה”מבנה”. המינהל האזרחי מפעיל את התקנות באופן שגרתי כלפי הקהילות הפלסטיניות החלשות ביותר, המקיימות אורח חיים סמי-נוודי ומתגוררות במבנים ארעיים.

“בבקשה טענו כי מדיניות השימוש בתקנות בשנים האחרונות אינה מידתית, וחורגת משמעותית מן התכלית לשמה החל השימוש בהן. למדיניות זו יש השלכות מרחיקות לכת על זכויותיהן הבסיסיות ביותר של הקהילות המוחלשות ביותר בשטח הכבוש. טענו שיש לשוב ולהשתמש בהחרמה לפי התקנות רק כאשר בונים על קרקע פרטית של אדם בלי רשותו”, הוסיפו.

עוד הדגישו “עמדנו על המדיניות המפלה בגדה המערבית בתחום התכנון והבנייה – החל מהחוקים השונים החלים על פלסטינים ועל ישראלים, דרך מדיניות התכנון, שכמעט ואינה מאפשרת לפלסטינים לקבל היתר בנייה, ועד למדיניות האכיפה של בנייה לא מורשית”.