הסטודנטים המפגינים נגד ממשלת הימין לא מציבים חלופה רדיקלית למחנה הליברלי

“הסטודנטים נלחמים על הדמוקרטיה” הוא שמו של עמוד טוויטר אלמוני המדווח על קיום הפגנות ברחבי הקמפוסים בישראל נגד ההפיכה המשפטית שמוביל שר המשפטים יריב לוין בשירות פטרונו, בנימין נתניהו. כפי שפורסם בגיליון “זו הדרך” האחרון, בשבוע שעבר יזמה “מחאת הסטודנטים” הפגנות בקמפוסים ברחבי הארץ. עמוד הטוויטר אף נקב במטרותיה: “ההתארגנות היא סטודנטיאלית א-מפלגתית, ונלחמת נגד הרפורמה המשפטית שמובילה הממשלה. הצטרפו אלינו במאבק על דמותה של ישראל”.

הסטודנטים העומדים מאחורי היוזמה בחרו להתבטא במסרים עמומים (“התארגנות א-מפלגתית”). אך מי שנכח בעצרות ביוזמתם, הופתע לגלות כי בכל אחת מהן השתתף חבר כנסת מספסליה האחוריים של מפלגת “יש עתיד”. תאי הסטודנטים של “יש עתיד” הם אפוא אלה שארגנו את העצרות, והם פועלים לעצבן לפי קו ציוני-ליברלי הנמנע מכל התייחסות להיקפה של הסכנה הפשיסטית ולמקורותיה בכיבוש ובאפליה.

איש הימין המשרת את שלטון הימין

חמורה אף יותר היא עמדתו של יו”ר התאחדות הסטודנטים הארצית, אלחנן פלהיימר, המזוהה עם הימין הקיצוני. הוא החליט על דעת עצמו, בשם 400 אלף סטודנטים, שלא להצטרף למחאות הפוליטיות נגד הפיכת ישראל לדיקטטורה. זאת, מבלי שנועד או התייעץ עם חברי הנהגת ההתאחדות האחרים, או עם יתר ראשי אגודות הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה.

לעת עתה, חלחל הקו הליברלי הציוני “הממלכתי” לציבור הסטודנטים המוחים. נציגיהם אינם מפספסים הזדמנות להגן על הקיים במסרים עמומים, והם רחוקים מלחתור לשינוי עמוק ולדמוקרטיזציה של ישראל דרך סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בצדה. ברור לכל שכרזות נגד “מהפכה משפטית” והנפקת מדבקות באנגלית עליהן הכיתוב “אני אוהב בג”צ” לא יקדמו מאבק פוליטי ודמוקרטי עקבי.

עשרות שנים של קיפאון פוליטי בקמפוסים, שאחד מביטויו הוא היעלמות תאי הסטודנטים של העבודה ומרצ, ניוונו את השרירים הדמוקרטיים של רבים מהסטודנטים הישראלים. אדישותם גברה, והם מקובעים לעקרונות אינדיבידואליסטיים וצרכניים. תאי העבודה ומרצ פינו את מקומם לתומכי יש עתיד והמחנה הממלכתי, הסבורים כי משטר דמוקרטי יכול לדור בכפיפה אחת עם משטר אפרטהייד.

על דמוקרטיה אמיתית ופרשנותה

ההפגנות שנערכו בקמפוסים בשבועות האחרונים מציבות כמה שאלות: מדוע על הסטודנטים להסתפק בפירורי הדמוקרטיה הבורגנית? האם אין פירושה של דמוקרטיה שוויון מלא לכלל האזרחים – ובהם הסטודנטים? ומה בדבר צדק חברתי וצדק סביבתי? האם הסטודנטים בשלים ליצור חזית ערבית-יהודית בקמפוסים? סוגיות אלה לא עלו כלל בדבריהם של מארגני המחאות.

הייתכן שהנהגת הסטודנטים חוששת מאלימות ארגונים פשיסטים דוגמת “אם תרצו”? בשבוע שעבר התייצב קומץ פשיסטי קטן נגד המפגינים. מול כאלף מפגינים בפתחה של אוניברסיטת תל-אביב, התייצבו 12 אנשי “אם תרצו” בלבד. תא “אם תרצו” באוניברסיטת בן גוריון לא הצליח לגייס למשמרת המחאה ולו סטודנט בודד. הציוד נשלח מתל-אביב, אך נותר נטוש באחד מפתחי הקמפוס.

הסטודנטים שיצאו להפגין נגד הממשלה בשבוע שעבר הם ברובם בעלי תודעה פוליטית. ייתכן כי עקב המאבק בפשיזם תהיה תודעתם מקיפה יותר, והם יצאו חוצץ נגד מנגנוני החברה הקפיטליסטית הישראלית ונגד האפליה, ההדרה והכיבוש הטמונים בה. אך לשם כך דרושה אלטרנטיבה פוליטית בכל הקמפוסים וברמה הארצית.

יש לדחות את עמדתו של פלהיימר לפיה אין להצטרף למחאות האזרחיות הגדולות ביותר שידעה ישראל מאז מחאת בלפור ב-2020. המאבק ההמוני הנוכחי בשלטון הימין ובמזימותיו יצרו הזדמנות להקמת מערך סטודנטיאלי דמוקרטי, המסוגל לאתגר את הנהגת ההתאחדות שנפלה לידי הימין הקיצוני. סטודנטים ברחבי העולם מצטרפים למחאות, יוזמים הפגנות, מחוללים שינויים דמוקרטיים ונאבקים בשלטונות רודניים. מצופה מהסטודנטים בישראל לא להיות יוצאי דופן.

פרופ’ יששכר רוזן-צבי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המרכז את התארגנות המרצים להגנת הדמוקרטיה שהוקמה בקמפוס, אמר בדבריו בעצרת שנערכה בתל-אביב: “ידוע בכל העולם שכאשר הסטודנטים מתעוררים איש לא יכול לעצור אותם. אתם הכוח שלנו, העתיד שלנו. אין חשובים מכם במלחמה על הדמוקרטיה”.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/118590