סדרה בערוץ כאן 11: המנדט הבריטי בארץ כפי שרבים לא הכירו

ועדת פִּיל מ-1936 הייתה הגוף הראשון להמליץ על הקמת שתי מדינות, ערבית ויהודית, בשטח פלסטין. כעת, נחשפים לראשונה הפרוטוקולים הסודיים של הוועדה, ואלה עומדים במרכז סדרה תיעודית חדשה בהפקתו של תאגיד השידור כאן 11: “המנדט – לידתו של סכסוך”.

יוצרי הסדרה, ירון ניסקי ואבי מרקדו אטדגי, ראיינו היסטוריונים ישראלים, פלסטינים ובריטים המסבירים את השתלשלות האירועים. אלה חושפים את מה שמערכת החינוך הישראלית מנסה להסתיר: המנדט הבריטי (1948-1917) שלט בארץ ובתושביה בשירות האינטרסים של האימפריה הבריטית, ועשה שימוש תדיר במדיניות “הפרד ומשול” בין ערבים ליהודים. הסדרה מציגה מסמכים חשאיים שפרסמו הבולשביקים בהגיעם לשלטון ב-1917 (מסמכי סייקס-פיקו). לפיהם, בטרם נסתיימה מלחמת העולם הראשונה, חילקו שתי המעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת ביניהן את  שטחי המזה”ת. החלוקה, אשר יצרה ישויות פוליטיות חדשות, הייתה שרירותית ולא הביאה בחשבון את צרכיהם ושאיפותיהם הלאומיות של העמים באזור. מטרת המעצמות הייתה להבטיח כי הנפט העיראקי יזרום בחופשיות לאירופה.

סיפורו של המנדט הבריטי מתחיל עוד בימי האימפריה העות’מנית השוקעת. פרפורי גסיסתה גירו את תיאבון הקולוניאליסטים הצרפתים והבריטים במזרח התיכון. אחד ההיסטוריונים שהתראיין לסדרה אמר, כי המנדט הבריטי מילא שתי פונקציות: שמירה על נתיבי מסחר פתוחים דרך תעלת סואץ לעבר הודו (“הפנינה שבכתר הבריטי”) והבטחת דריסת רגל בריטית במזרח התיכון.

אותו הסוס הובטח פעמיים

לפי הסדרה, הסכסוך בארץ החל עם הבטחות סותרות שנתנו הבריטים לתנועה הלאומית הערבית ולתנועה הציונית. פרוטוקול ועדת פיל חושף את סברתו של ראש ממשלת אנגליה דאז דייוויד לויד ג’ורג’, כי מימוש זכות ההגדרה העצמית של היהודים בפלשתינה-א”י (כפי שכונתה על ידי הבריטים) יועיל לרתום את ארצות הברית ואת האימפריה הצארית למלחמה בגרמניה (הכוונה למלחמת העולם הראשונה).

לויד ג’ורג’ הושפע רבות מהספר האנטישמי “הפרוטוקולים של זקני ציון” שהוציאה לאור המשטרה החשאית ברוסיה הצארית ב-1903. לויד ג’ורג’ האמין כי היהודים מחזיקים כוח כלכלי ופוליטי בעל השפעה עולמית, ולפיכך “עדיף שיעמדו לצדך”. לדברי ההיסטוריונים המתראיינים בסדרה, נשיא ישראל הראשון ומראשי התנועה הציונית, חיים ויצמן, ידע למנף את הטיעונים האנטישמיים וזיהה את היתרונות שתפיק התנועה הציונית משליטת המנדט הבריטי בפלשתינה-א”י. על רקע זה הושמעה ב-1917 הצהרת בלפור – הכרתה הרשמית של הממשלה הבריטית “בזכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל”.

מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הבינו העמים הערביים כי נפלו קורבן לרמאות הבריטים והצרפתים. אלה, כך למדו על בשרם, מעולם לא התכוונו לאפשר לערבים לממש את שאיפותיהם הלאומיות. התפכחות זו גרמה למתח ולעוינות בין התנועה הציונית, שדבקה בקולוניאליזם הבריטי במזרח התיכון, לבין התנועה הלאומית הערבית, אשר התנגדה לאימפריאליזם ולקולוניאליזם האירופי.

מה היה קורה אילו

הסדרה בכאן 11 אינה חפה מבעיות, אך היא מאתגרת ומעלה מחשבות. לדוגמא, היא מעלה את השאלה: מה היה קורה לו שיתוף פעולה ערבי-יהודי היה ב-1917 עיקרון מכונן עבור כל תושבי א”י-פלשתינה?

יוצרי הסדרה בחרו להתעלם ממפלגת הפועלים הסוציאליסטית (מופ”ס) שנוסדה ב-1919 ביפו, ודגלה בשותפות יהודית-ערבית, בסוציאליזם ובאחוות העמים. מופ”ס התנגדה בחריפות לקולוניאליזם הבריטי ולציונות הבדלנית והמנשלת. חברי המפלגה נרדפו בידי קואליציית השלטון הבריטי וראשי היישוב היהודי, ורבים מהם גורשו מן הארץ. במהלך שנות ה-20 התפתחה מופ”ס למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ( שכונתה פק”פ).

למרות חסרון זה וחסרונות אחרים, תורמת הסדרה, ששידורה האחרון היה לפני כשבועיים, להבנת לידתו של הסכסוך הישראלי-ערבי. הסדרה שודרה במקביל לשובו לשלטון של הימין הגזעני. הממסד הישראלי לגווניו מציג את  הסכסוך כבלתי פתיר וכגזירת גורל עבור שני העמים. על כן, תרומה להבנת הסכסוך על כל מורכבותו מספקת חומר למחשבה הכופרת בנצחיותו. הסדרה זמינה לצפייה במלואה בערוץ היוטיוב של  כאן 11.