גרירת הרגליים של משרד האוצר הפכה לבעיטה במורים

    ההבנות אליהן הגיעו הסתדרות המורים ומשרד האוצר בסוף חודש אוגוסט מנעו את השבתת שנת הלימודים הנוכחית. לאחר השגתן, חתמו הצדדים (20.10) על הסכם קיבוצי חדש וסופי. אולם בתמורה לאישור ההסכם, כפה משרד האוצר על הקואליציה קיצוץ רוחבי בגובה 6% בתקציב משרדי הממשלה. לאחרונה נחשפו פרטים נוספים על אודות ההסכם הגרוע, אותו כינו שרת החינוך ומנכ”לית משרדה בפומפוזיות “הסכם היסטורי” (ר’ צילום).

    למרות שההסכם נחתם, הוא יכנס לתוקף רק החל בחודש ינואר הקרוב. כלומר משרד האוצר, אינו רואה כל בעיה בכך שהמורים (ששכרם נשחק במשך שנים) נדרשים להמתין כמה חודשים כדי לקבל את תוספת השכר המגיעה להם. בינתיים, בסוג מיוחד של לעג לרש, “ילווה” האוצר למדינה את ההפרש ויאפשר לה לשאת בהוצאות עד לסיום השנה האזרחית. עד אז יאלצו המורים להסתפק במקדמות על סך חלק מהשכר המובטח, והחל בחודש ינואר יקבלו החזר רטרואקטיבי. אולם פיצוי זה יוענק להם אך ורק עבור התקופה שמחודש ספטמבר השנה. עבור עבודתם בשלוש השנים הארוכות בהן נגררה החתימה על ההסכם – לא יזכו המורים לתשלום.

עבדתם? שילמתם!

    יש לציין כי ההסכם אינו כולל שום התייחסות לדרישת המורים להחזרים עבור ימי השביתה שקיימו בשנה שעברה כחלק מהצעדים הארגוניים בהם נקטה הסתדרות המורים. במצבים דומים בעבר הגיעו הצדדים להבנות, והשכר שקוזז משכרם של מורים ששבתו הוחזר להם כדמי שביתה תמורת השלמת שעות עבודה באופן זה או אחר. עד כה לא דובר בשום הבנות כאלה, ונכון לרגע זה נראה כי מדובר במכה נוספת שיידרשו המורים לספוג.

    כפי שחששו רבים, צעד דחייה נוסף בו נקט האוצר (בהסכמת יפה בן דוד והסתדרות המורים) הוא פריסת תוספות השכר לפעימות. בדרך זו מוסמסו ההטבות המעטות בהן זיכה ההסכם את המורים. בינואר הקרוב תחול הפעימה הראשונה, אולם את מלוא התוספת יקבלו המורים רק החל בשנת הלימודים הבאה.

    האוצר והסתדרות המורים, מסתבר, לא ראו בהעלאת שכר המורים המתחילים עניין חשוב דיו כדי לטפל בו באופן מידי. על אחת כמה וכמה שכר המורים הוותיקים, אשר לאחר שלוש שנות שחיקה יזכו בתוספת בגובה 1,100 שקלים ברוטו בשתי פעימות. תוספת זו אינה מצליחה לרדוף אחר עליית המחירים, ובוודאי שאינה מעניקה למורים פיצוי הולם על עבודתם.

    סעיפי החופשות בהסכם החדש משקפים גם הם התפשרות מצד המורים. ניתנו להם שני ימי חופשה גמישים (בערבון מוגבל מאוד), זאת בתמורה לוויתור על ימי חופשה באסרו חג ובל”ג בעומר. להבדיל מיתר העובדים במשק, ימי החופשה הגמישים של המורים אינם נצברים ואינם ניתנים לפדיון תמורת כסף. כלומר, מורה שלא ניצל את ימי החופשה שלו במהלך שנת הלימודים בשל אילוצי מערכת או סירוב המנהל לאשרם – איבד אותם מבלי לקבל עבורם כל פיצוי.

    “תגמול המצטיינים”, עליו נלחם כביכול משרד האוצר, ייכנס לתוקף רק בעוד ארבע שנים. סחבת זו מוכיחה עד כמה היה הנושא לא חשוב לנציגי האוצר. לפי התכנון, את התגמול הנוסף יעניקו מנהלי בתי הספר לעובדי הוראה לפי שיקול דעתם ובכפוף לנטילת תפקידים ולאחריות נוספת בבית הספר. אך סעיף זה ייכנס לתוקף רק ארבעה חודשים לפני תפוגת תוקפו של ההסכם החדש כולו. פירוש הדבר שהתוספת המדוברת לא תכלול הפרשות לקרן ההשתלמות.

    כל הצעדים שפורטו לעיל ממחישים את רמת המחויבות שהפגין משרד האוצר בפתרון משבר עובדי ההוראה באמצעות משא ומתן.

סיבוב פוליטי על חשבון עובדי ההוראה

    ההסכם שנחתם אינו מתייחס כלל להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בנוגע לפישוט תהליכי הפיטורים של מורים. בנוגע לסוגיית ההעסקה בחוזים אישיים מציין ההסכם, כי המעבר לצורת העסקה זו תתבצע “בהתאם למפורט במכתבה של מנכ”לית משרד החינוך”. אך תוכן המכתב לא מופיע בחוזה, ופרטיו אינם ידועים. לפי שעה כל הידוע על מדיניות האוצר בנושא הוא, כי מדי חודש ינואר יגיעו לידי הסתדרות המורים נתונים המשקפים את שיעור העובדים המועסקים בחוזה אישי לפי מחוזות ולפי מוסדות.

    ציבור עובדי ההוראה החל להשמיע את ביקורתו על ההסכם עוד לפני פרסום נוסחו הסופי. לאחר הפרסום, מתח עליו ארגון מנהלי בתי הספר בישראל ביקורת חריפה. הארגון ציין כי הנוסח מתעלם מבעיות אקוטיות הקיימות במערכת. תנועת השטח “אחד בספטמבר” הגדירה אותו “הסכם שכר מבזה שלא מביא אף בשורה לאנשי החינוך הוותיקים או החדשים. שר האוצר, שרת החינוך ומזכ”לית הסתדרות המורים עושים על חשבוננו סיבוב פוליטי”. ארגון הגננות מתח גם הוא ביקורת על הסתדרות המורים בעקבות ההסכם. לדבריו ההסכם אינו כולל מענה מספיק לגננות, וחברותיו קראו לגננות לעזוב את הסתדרות המורים בתגובה.