כורי הפחם באוסטרליה חוששים לפרנסתם ומקדמים מעבר צודק לאנרגיה מתחדשת

תולדות ענף כריית הפחם הן פרק חשוב בהיסטוריה האוסטרלית; קשה לדמיין את המדינה בלעדיו. דלקים מאובנים עדיין מספקים 92% מצריכת האנרגיה של אוסטרליה, ומתוכם מספק הפחם 29%. למגזר כריית הפחם לובי חזק בפרלמנט האוסטרלי ובמסדרונות הממשלה.

ב-2017, בנאום מפורסם שנשא ראש ממשלת אוסטרליה דאז סקוט מוריסון בפני הפרלמנט, הוא הניף גוש פחם והפציר בחברי האופוזיציה שלא לפחד מפניו. ראש מטהו של מוריסון, ג’ון קונקל, כיהן קודם לכן כסגן נשיא מועצת המחצבים.

במחוז האנטר ואלי, הממוקם צפונית לעיר סידני שבמדינת ניו סאות’ ויילס, נותרה הכלכלה המקומית מבוססת על כריית פחם. מן המכרות ועד לספינות המשא המפליגות מנמל ניוקאסל, מעסיקה התעשייה 17 אלף עובדים באופן ישיר. “ניוקאסל הוא נמל הפחם הגדול בעולם”, אומר ד”ר ליאם פלן, חוקר באוניברסיטת ניוקאסל העוסק בסיכונים שבמשבר האקלים, ומוסיף: “כריית פחם היא חלק בלתי נפרד מהחיים באוסטרליה מאז שהגיע אליה האדם הלבן”.

שנים ארוכות נהנה מגזר הפחם מתמיכה ממשלתית, לרבות בתקופת ממשלתו השמרנית של מוריסון. רבים באוסטרליה ובעולם גינו את אדישות הממשלה נוכח סכנות הכרייה ומשבר האקלים. אך המצב החל להשתנות. במאי 2022 הדיחו הבוחרים את מוריסון והעלו לשלטון את מפלגת הלייבור. ראש הממשלה החדש אנתוני אלבנז הבטיח להפוך את אוסטרליה ל”מעצמת אנרגיה מתחדשת” ולהפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני במדינה ב-43% עד 2030. עם זאת, מדעני הרשות לשינוי האקלים טוענים כי מדובר בהפחתה בלתי-מספקת. נוכח תוכניות אלה נשאלת השאלה: מה יעלה בגורלם של 50 אלף העובדים המועסקים באופן ישיר במגזר הפחם, וכיצד יתפרנסו 120 אלף העובדים התלויים בו בעקיפין?

קצב השינוי מעורר דאגה בקרב העובדים

המלחמה באוקראינה גרמה עלייה חדה בביקוש העולמי לפחם. אך למרות הרווחים הגדולים שנפלו בחלקן של חברות הכרייה מאז פרוץ המלחמה, הן מזהות את הקריאות למעבר לאנרגיה מתחדשת כאיום ונערכות לשינויים הצפויים. ביוני הודיע תאגיד הכרייה האוסטרלי BHP, כי בכוונתו לסגור את מכרה הפחם ואת תחנת הכוח הפחמית הגדולים ביותר בבעלותו תוך שמונה שנים.

עובדי ענף הכרייה מתאמצים גם הם להסתגל לשינוי המהיר. “נרשמתי לאוניברסיטה כדי להשלים תואר במנהל עסקים”, אמר ניית’ן קלמטס (27), נציג באיגוד עובדי התעשייה האוסטרלי. כיום מייצג האיגוד 4,000 עובדים בהאנטר ואלי – רובם בתעשיית הפחם. עבור קלמנטס, המועסק מזה שבע שנים בחברת תחזוקה של ציוד כרייה, העבודה בענף תעשיית הפחם היא מסורת משפחתית. “אבי עדיין עובד בזה. אחי וחברי עבדו גם הם בתעשייה. עד כה, כניסה לעבודה בענף הבטיחה הכנסה ועתיד”. אך בשנים האחרונות התערער מעמד ההבטחות.

לדעת קלמנטס, מאז שריפות הענק שפקדו את אוסטרליה ב-2019 ו-2020, ניכרת “מודעות גוברת להתחממות הגלובלית”. בעוד שעובדים החלו לדבר על משבר האקלים, דאגתם העיקרית היא מקום עבודה ומקור הכנסה בטוחים.

איגודי העובדים מובילים את המערכה למעבר

 בנובמבר 2020 ייסד איגוד עובדי התעשייה של אוסטרליה, יחד עם כמה ארגונים סביבתיים, את “ברית העבודה של האנטר”. הקואליציה פועלת להבטיח כי השינוי הכלכלי באזור יהיה צודק ולא יבוא על חשבון העובדים. “אנחנו מנסים לגייס תמיכה ולגבש תוכניות כדי לעזור לעובדים שיושפעו מהשינוי. בה בעת ברצוננו לבסס תעשיות חדשות כדי להבטיח שהאזור שלנו יישאר אטרקטיבי” – אמר ווריק ג’ורדן, המתאם של ברית העבודה. לא חסרים לברית רעיונות ליצירת מקומות עבודה חדשים: ייצור אוטובוסים חשמליים, שיפוץ בניינים, מפעלי אלומיניום ירוקים, טורבינות רוח להפקת חשמל ושיקום מכרות.

ברית העבודה מפגישה בין איגודים מקצועיים הפועלים בתחומים שונים כדי לתכנן מחדש את עתיד האזור. הברית כוללת תשעה איגודים מקצועיים, המייצגים עובדי תעשייה, מורות, עובדים במגזר הציבורי ואחיות. ג’ורדן: “בזבזנו זמן רב בוויכוחים על ההתחממות הגלובלית, במקום לנצל את הזמן למציאת פתרונות לתמיכה בעובדים ולביסוס תעשיות חדשות”. “למרות המגוון הרחב בקרב העובדים שמייצגת הברית, רובם הגדול מבין שהשינוי יגיע”, הוסיף.

איגודי העובדים בתעשיית הפחם אינם מתכחשים למציאות משבר האקלים. הם יודעים כי השינוי במגזר האנרגיה קרב, אך מתעקשים להבטיח את זכויותיהם ועתידם. “אנחנו פועלים פוליטית, ברמה המדינית וברמה הפדרלית, כדי להבטיח שהמעבר הצודק יעוגן בחקיקה”, אומר אדריאן אוונס, סגן המזכיר הארצי של איגוד התובלה הימית של אוסטרליה, המייצג בין השאר את העובדים בנמלי הפחם.

נציגי האיגודים מסכימים שמעבר צודק חייב לכלול, בין השאר, הקצאת משאבים להכשרתם המקצועית של עובדים שמקום עבודתם ייסגר, והפנייתם לעבודה חדשה בתחום האנרגיה המתחדשת. “אנחנו צריכים להבטיח שיתרונות האנרגיה המתחדשת יהיו זמינים לכל, ובמיוחד לאלה העלולים להיפגע מסגירתן של התעשיות הישנות” – אמר מייקל רייט, סגן המזכיר הארצי של איגוד החשמל, המייצג 60 אלף עובדים ברחבי אוסטרליה. לפי רייט, כמה אלפים מחברי האיגוד כבר עברו הסבה מקצועית והחלו לעבוד בהפקת אנרגיה מרוח ואנרגיה סולרית. מדינת ניו סאות’ ויילס מספקת תמיכה בהסבה מקצועית, אך לדעת ד”ר פלן דרושה השקעה ממשלתית רבה יותר: “אי אפשר לעבור לעבוד בחוות רוח בן לילה. דרושה הכשרה מקצועית”, אמר.

צעד נוסף שהאיגודים מקדמים הוא הקמת רשות מקומית לתיאום המעבר, כפי שכבר נעשה במדינת ויקטוריה. לפי מועצת האיגודים המקצועיים האוסטרלית – ארגון העובדים הגדול במדינה, המעבר “צפוי לחלוטין, וחיוני שהממשלה תתמוך בעובדים ובקהילות שיושפעו ממנו”.

קראו את המאמר המקורי באנגלית באתר “Equal Times”

תרגם מאנגלית: אסף טלגם