עם עובדות אי אפשר להתווכח: תל-אביב היא עיר של הפרדה גזענית

הנה עובדה שאי אפשר להתכחש לה: בעיר תל אביב, בשנת 2022, מתקיימת הפרדה על בסיס גזע במערכת החינוך. בעיר שתופסת את עצמה, ואולי בצדק, כמרכז התרבות והמסחר, מעוז השמאל והליברליות, הלב הפועם של המדינה – מפרידים בין ילדים שחורים לילדים לבנים בבתי ספר.

בישראל חיים כ-8,000 ילדי מבקשי מקלט, רובם המוחלט נולדו בישראל. איש אינו יודע את המספר המדויק – כי זה לא מאוד מעניין את המדינה, אז יש רק הערכות. מתוכם, כ-5,000 גרים בתל-אביב – ומהם, 91% לומדים בבית-ספר או בגן מופרד. כלומר – בבית-ספר או בגן שבו כל הילדים, או כמעט כל הילדים שחורים. כמעט שבעים שנה אחרי שפסק בית המשפט העליון של ארה”ב נגד הפרדה על בסיס גזע, עיריית ת”א מקיימת הלכה למעשה מדיניות שאפילו הגזען הממוצע בארה”ב יתבייש לתמוך בה, לפחות באופן פומבי.

השקר

באופן פומבי, שולפים בכירי עיריית ת”א שולפים הבלים כגון: “התלמידים משובצים אך ורק על פי אזורי הרישום שלהם”. זאת, למרות שהעירייה היא שקבעה את אזורי הרישום מלכתחילה. איכשהו “ממש במקרה יצא שכולכם יחד”. ישנן למשל שכונות בדרום העיר בהן במרחק של פחות מקילומטר שוכנים בית ספר אחד רק של שחורים ובית ספר אחד עם פחות מילד שחור אחד בכל כיתה.

תירוץ נוסף הוא: “לא טוב להסיע ילדים לבית ספר”. על אף שכעת רבים מתלמידי בתי הספר המופרדים נאלצים לנסוע בהסעות כיוון שהם מתגוררים הרחק מבית ספרם. כמו כן רבים מבתי הספר בעיר מפעילים הסעות – כיתות מחוננים, טבע, אומנויות, ועוד. קל להבחין בשקר, זה שנתיים שבכירים בעירייה מודים בפה מלא שהם הקימו ביודעין בתי ספר “לאוכלוסייה הזרה”.

המובן מאליו

הפרדה גזענית זה רע. זה אמור להיות מובן מאליו: זו עוולה מוסרית, חרפה פדגוגית, פגיעה חסרת הצדקה בילדים,  בהורים, בקהילה ובחברה כולה. כמעט כל המחקרים בתחום מצביעים על זה בצורה חד משמעית. שום דבר לא יכול להכשיר את השרץ הזה. אם אתם תומכים בהפרדה זו אתם דופקים לא רק את “המסתננים”, את ה”אחר” הנורא והמפחיד – אתם דופקים את ילדיהם, שנולדו כאן ורוצים להיות חלק מהחברה שלכם, של כולנו. ואתם דופקים גם את הילדים שלכם, את הילדים של כולנו.

המאבק

“אנחנו בסך הכל רוצים שיהיה טוב לילדים שלנו, גם אתם הייתם נלחמים בשביל זה”, הכריז במנת אספהה, אב לשלושה ילדים שלומדים בבית ספר נפרד. “ברור לנו שלא כל הישראלים שונאים מבקשי מקלט ושאם הם יקראו על הכאב שלנו ויבינו שאנחנו והילדים שלנו לא מסוכנים, הם יפתחו את הלב ואת הכיתות שלהם, וגם יצטרפו אלינו למאבק. אנחנו אנשים טובים ויש לנו ילדים טובים”, הדגיש.  

בתחילת החודש חזרו כל מוסדות החינוך בישראל לפעילות. אך אלפי ילדים להורים שברחו מזוועות ומרדיפות באריתריאה ובסודאן, פתחו עוד שנת לימודים מופרדים מחבריהם, שנולדו להורים ישראלים.  ביולי האחרון דחה בית המשפט המחוזי את העתירה שהגישו מאות הורים – ישראלים ומבקשי מקלט גם יחד – נגד ההפרדה הבזויה בתל אביב. כרגיל, בית המשפט בישראל ממהר לעמוד בחזית ההגנה על כל עוולה. אבל המאבק נמשך – מאות ואלפי ההורים, הפעילים והארגונים ממשיכים לפעול נגד הגזענות וההפרדה.

ניתן לעקוב אחר המאבק בדף הפייסבוק “תל-אביב עיר ללא הפרדה” ולהצטרף לפעילות השטח במאבק בהפרדה. ניתן גם לתרום או להתנדב בארגוני סיוע לפליטים, לצעוק על ראש העיר רון חולדאי בדרכו לחדר כושר או לכל הפחות (ובאמת שזה המינימום של המינימום) – לא להצביע לפוליטיקאים שהפכו את השנאה והגזענות למשימת חייהם, אלא בעד פוליטיקאים שמתקדמים שוויון, שילוב ועתיד משותף.

בכתבה מרגשת שפורסמה בסוף השבוע שעבר (16.9) במוסף “הארץ”, התייחס טלקב הבטסלאסי, אב לשלושה ילדים, לאפרטהייד במערכת החינוך בעיר העברית הראשונה: “אני שואל את עצמי, אם מישהו שונא אותי בגלל מי שאני, אז למה שאשלח את הילד שלי ללמוד עם הילד שלו? התשובה היא שבסופו של דבר הילדים שלנו וגם שלכם ירוויחו מזה. ילדים לא נולדים גזענים, אז יש תקווה, מה שהופך את כאב השילוב לקטן יותר מכאב ההפרדה”.

עוד בנושא: