יש עשן בלי אש: נמשכת המתיחות בבלקן בין סרביה לשכנותיה

בשלהי חודש יולי ובתחילת חודש אוגוסט החלה מהומה באזור הבלקן. למרבה הצער, וכמו בימים עברו, סרביה ושכנותיה לא מפספסות כל הזדמנות להכריז מלחמה זו על זו. פעם מדובר בג’יהאד, פעם במסע צלב, ובינתיים נותרת אדמת יוגוסלביה לשעבר עקובה מדם אזרחיה.

בימים אלה, כפי שאירע לא פעם בעבר – התחדש הקונפליקט ארוך השנים בין סרביה לקוסובו. במהלך המחצית השנייה של חודש יולי, החלו שלטונות קוסובו לדון בהצעת חוק שתגביל את אפשרויות הביקור של אזרחי סרביה במדינה. למעשה, שואף החוק לבטל את תוקף הדרכון הסרבי בשטחה של קוסובו.

הצעת החוק המקורית אפשרה  כניסה זמנית של אזרחי סרביה  לקוסובו  החל  מ-1 באוגוסט. בנוסף, שקלה ממשלת קוסובו להעניק אזרחות לסרבים החיים בצפון הרפובליקה. אולם בערב 31 ביולי, החלה חבורת מפגינים סרבים שלוותה בידי כוחות חמושים לחסום את המעברים בכבישים בין המדינות. בתגובה, סגרו הכוחות המיוחדים של קוסובו את הגבול עם סרביה ובלמו את דרכם של המפגינים.

נראה היה כי מדובר בקונפליקט אותו צריכה לפתור הממשלה המקומית בקוסובו. אולם לנשיא סרביה אלכסנדר וויצ’יץ’ היו תוכניות אחרות. הוא הורה לצבא סרביה להיכנס למצב כוננות צבאית מלאה, והתריע כי “הכוחות המיוחדים של קוסובו מתכננים מבצע נגד התושבים הסרבים המתגוררים במיטרוביצה (צפון קוסובו)”. וויצ’יץ’ הוסיף כי בכוונתו “לשמור על השלום בכל מחיר”, אך גם איים כי “אם קוסובו תדכא תושבים סרבים, סרביה לא תהסס לפעול למען ביטחונם”. בעקבות כך נכנסו גם כוחות נאט”ו והארגונים הצבאיים שבפיקודה לכוננות צבאית מלאה. במשא ומתן המנוהל בימים אלה בין הצדדים התערבו הן רוסיה הן ארצות-הברית.

לאחר שורה של אירועי ירי שהתרחשו על קו הגבול (31.7), הסכימה קוסובו לדחות את חקיקת חוק האזרחות עד 1 בספטמבר. נכון לעתה לא פרצה מלחמה, אך האיום בפיצוץ לא הוסר.

המתיחות ביחסים בין רפובליקת קוסובו לסרביה החלה עוד בספטמבר 1991. אז, האזור שגודלו 10,000 קמ”ר בלבד הכריז על עצמאותו מסרביה. לאחר עשר שנות מלחמת אזרחים מזעזעת וכמה שנים של מלחמת גרילה, הכריז האו”ם על קוסובו כמדינה עצמאית ב-17 בפברואר 2008. ב-10 במאי 2013 חתמו בלגרד ופרישטינה על הסכם בריסל, בו התחייבה סרביה לבחון מחדש מעמדה של קוסובו והכירה בה כשטח בעל מעמד מיוחד. למרבה הצער, הסכם בריסל אינו מכובד כיום בידי הצדדים. בחלוף השנים, נראו הסיכויים לפתור את הקונפליקט לא מזהירים. אך כעת הם נדמים בלתי אפשריים. בבלקן מתחזקים כוחות לאומניים הנתמכים בידי ההון האירופי מחד גיסא ובידי ההון הרוסי מאידך גיסא. אלה ואלה עלולים לגרור את תושבי האזור למסעות נקמה מדממים, למעשי טבח ולמאות אלפי קורבנות.