נפטר הפעיל הוותיק אלי אמינוב: פרידה מלוחם ותיק ועיקש באפרטהייד

המחנה המצומצם של מתנגדי משטר האפרטהייד הישראלי איבד את אלי אמינוב, הוגה ופעיל פוליטי שחשיבתו המקורית השפיעה ותוסיף להשפיע.

אלי נולד ב-1939 בסומייל, כפר ערבי שסופח לתל אביב והפך עם הזמן שכונת עוני. במהלך חייו התמחה בצורפות והפעיל בית דפוס. היה ממקימי הארגון “מצפן” והתארגנויות אחרות. חתימתו מתנוססת על מודעה היסטורית מקיץ 1967, בה קראו פעילים פוליטיים ליציאה מידית של ישראל מהשטחים שכבשה ולחתירה לפתרון על בסיס שלום צודק עם העם הפלסטיני.

היה ממייסדי “הוועד למען מדינה אחת בכל פלסטין ההיסטורית”, אשר הוקם בשנות התשעים. עקרונות הוועד אותם ניסח אלי יחד עם ד”ר יהודה קופרמן כללו דרישה להקמת מדינה חילונית ודמוקרטית אחת, בשטח שבין הים לירדן; הכרה בזכות כל הפליטים הפלסטיניים לשוב לעריהם ולכפריהם; וקיום בחירות לאסיפה ערבית-יהודית מכוננת, שתנסח חוקה דמוקרטית. במדינה זו יועדו התשתיות הכלכליות ואמצעי הייצור להיות נחלת העם כולו כזכות דמוקרטית.

אלי היה מקורבו של פעיל זכויות האדם פרופסור ישראל שחק. באחרית הדבר שחיבר עבור המהדורה העברית לספרו של שחק “היסטוריה יהודית, דת יהודית, משא של שלושת אלפים שנה” הזכיר אלי כי מורו היה אחד מההוגים הראשונים שהגדירו את ישראל כמדינת אפרטהייד.

אמינוב ערך השוואה מפורטת בין האפרטהייד הישראלי לבין זה שהונהג בדרום-אפריקה. מסקנתו: ללא רפורמה יסודית שתהפוך את ישראל ממדינה המעניקה זכויות על בסיס מוצא אתני ודתי למדינה חילונית דמוקרטית, לא יתאפשר תיקון למשטר האפרטהייד. בשנים האחרונות, למרות ההרעה במצבו הבריאותי, הקפיד להתייצב מדי יום ששי בהפגנות למען תושבי שכונת שייח’ ג’ראח הפלסטינים במזרח ירושלים. הוא נהג לפרסם תגובות קולעות ומנוסחות בחריפות לפעילי ימין ברשתות החברתיות, והתייחס לכל אירוע אקטואלי מטריד בפוליטיקה המקומית. אלי היה איש נעים שיחסר עד מאוד לכל ידידיו.