הפרטת נמל חיפה: האדמה הקדושה נמכרת חתיכות-חתיכות לתאגידים הודיים וסיניים

גדות מסופים (לשעבר גדות מכליות) הגישה הצעה משותפת עם חברת אדאני ההודית לרכישת 100% ממניות נמל חיפה תמורת כ-4 מיליארד שקל. בעלי החברה ההודית מוגדר כ"איש העשיר באסיה", והוא חברו הקרוב של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, שהוא חברו הטוב של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

באוצר, כדרכו, שיבחו את ההפרטה שהחלה בהפצת סיפורים אודות שחיתות ונפוטיזם, ןאת שכר העובדים שהאמיר. אז ממשלת ישראל "יצרה תחרות" והקצתה קרקע ומשאבים לבניית נמל נוסף, פרטי ובבעלות סינית, שיפחית את מחירי השהות, פריקה וטעינה של אוניות בחיפה. עד כאן אני צודקת?

מתחת לאפנו, תושבי העיר, הוקם נמל על אדמת חיפה המקודשת, עבור הסינים. האם העסקה הזאת נערכה בשמנו? האם שאלו בכלל את האזרחים, או לכל הפחות את תושבי העיר? לא ממש. אז שמענו שראשת העיר שלנו, עינת קליש-רותם, רתחה מזעם ונסעה לירושלים והפצירה שלא להקים את הנמל החדש וזה לא הסתייע. כך נסתם הגולל על חלומותינו לא לעמוד בתור הארוך בנתב"ג אלא להגיע בתחבורה ציבורית לשדה התעופה האינטימי של חיפה שפעם היו יוצאות ממנו טיסות לאילת ולקפריסין ואולי גם לאתונה. כי הסינים חכרו ל-25 שנים את השטח וכיסו חתיכה מהים ומהנוף וטיסות משם – אין.

בסוף השבוע הסתבר שבגלל שהאמריקאים נתונים בתחרות עזה עם הסינים על השווקים ברחבי העולם, וכידוע אצלנו בקשות מוושינגטון הופכות לפקודות בהגיען לקריית הממשלה בירושלים, הנמל הישן נמכר והפעם לתאגיד הודי.

מכאן כמה שאלות. הראשונה: ההודים קנו בטאבו? חתיכת החוף והים הזו היתה אמורה לשמש את תושבי חיפה וישראל. זהו, חלום הפיכת חיפה לברצלונה נמוג? נאדה? נגמר? שאלה שנייה: למי יש זכות ורשות למכור חתיכות מחיפה, מהחוף והנמל השייכים לכלל האזרחים, לתושבי העיר ולעובדי הנמל? ואם כבר מוכרים, למה שלא ימכרו את הקילומטר המרובע הזה בעיר העתיקה בירושלים? אולי זו הדרך להפטר מנכסי דלא-ניידי בעייתיים במיוחד?

לא פחות חשוב: מי מרוויח מהעסקה הזאת? ברור לי שלאו דווקא תושבי העיר או אזרחי ישראל. לאן ילך הכסף שיתקבל מהאיש העשיר באסיה? לשכר למורות? למכונת הקרנה אונקולוגית נוספת בצפון, למשל בבית חולים זיו בצפת?

לפני שנים רבות הסביר קרל מרקס שמדינות הן מנגון בשירות המעמד השליט, הנוצר כדי לתגמל קבוצה קטנה, את המתי מעט. בעברית: מאחורי המדינה עומד הקשר ההדוק בין הון לשלטון. הלאומיות היא התחזוקה והדבק, התודעה הכוזבת שגורמת לא/נשים למות בשביל הדגל (ממש כמו נמצ'ק במחניים של פרנץ מולנר). ואני שואלת, מה נותר מהלאומיות הזאת, מהאדמה הקדושה, מהדגלים שנהרגים עליהם בני העמים כאן. בסוף האדמה הקדושה נמכרת חתיכות-חתיכות לתאגיד הודי או לתאגיד סיני.