מאה ימי לחימה באוקראינה: זלנסקי מדרדר את עמו ללאומנות ולניאו-ליברליזם פראי

בשבוע שעבר מלאו מאה ימים לפלישה הרוסית לאוקראינה. לאורך תקופה זו, התגלגלה “מלחמת הבזק” של פוטין למערכה ארוכה עם אינספור קרבות והרוגים. הלחימה מתרכזת ביישובים מאוכלסים, בעיקר במישורי הדונבאס האוקראיני. שני הצדדים הלוחמים – רוסיה מחד גיסא ואוקראינה בגיבוי נאט”ו מאידך גיסא, מנצלים את המשבר על מנת לקדם חקיקה אנטי שמאלית, וכדי לבצר את עמדות בעלי ההון. 

ניאו-ליברליזם בחסות החורבן וההרג

    במאמרים קודמים דיווח “זו הדרך” על השימוש הציני של אוקראינה במלחמה. באמצעות התקרבנות בלתי נלאית, קידם זלנסקי חקיקה לדיכוי המאבק השמאלי והתאגדויות העובדים. כיום, מאה ימים לאחר תחילת הפלישה, ניתן לקבוע כי ממשלת זלנסקי צוברת הון פוליטי על חשבון מעמד העובדים האוקראיני ומאבקו בפולש הרוסי. זאת, תוך קידום שורה של רפורמות לאומניות ואנטי חברתיות.

“תנועה חברתית”, תנועת השמאל האוקראינית, מסרה, כי “הממשלה האוקראינית מגבילה את האפשרות לפעילות שמאלית, מצמצת את מרחב הפעולה של איגודי העובדים ואף פוגעת בזכויותיהם הסוציאליות. הממשלה והעומד בראשה משתמשים במלחמה הרצחנית כעלה תאנה לקידום חקיקה אנטי-דמוקרטית”.

    לאחרונה העבירה הממשלה חוק הקובע כי בעל עסק יכול “להפסיק חוזה העסקה” (לפטר עובד) ללא סיבה מוצדקת, וללא תשלום פיצויי פיטורים. הממשלה השתמשה במלחמה כתירוץ לחוק, וכך הצליחה לעקוף את ארגוני העובדים. 

האופורטוניזם של הנשיא

    המלחמה, מסרו חברי “תנועה חברתית”, היא הזדמנות עבור זלנסקי ומפלגתו “לאשר שורה של רפורמות ניאו-ליברליות עליהן חלמו מאז 2019”.

    “מיליוני עובדים אוקראינים היגרו למדינות שונות באירופה עוד בטרם פרוץ המלחמה”, הוסיפו. “אפילו המדינות העניות ביותר באיחוד האירופי מציעות לעובד האוקראיני הממוצע תנאיי עבודה טובים יותר מאלה שבמדינתו”.

    ויטלי דודין, פעיל “תנועה חברתית” מסר: “פעילי זכויות עובדים בפולין ובאיחוד האירופי נלחמים למען שיפור זכויות העובדים ותנאי העסקתם. אולם פעילי זכויות עובדים באוקראינה נאלצים להיאבק על זכויותיהם הבסיסיות ביותר ואף על עצם קיומן”.

    דודין הוסיף, כי “אפילו עבודה בחברות ובמשרות ממשלתיות אינה מבטיחה לאוקראינים זכויות ושכר הולם”. למעשה, בשנים שלפני הפלישה, חוו עובדי הסקטור הממשלתי עיכובי שכר לעיתים קרובות. חוב המדינה האוקראינית לעובדיה עמד ערב הפלישה על 4 מיליארד גריבנה (136 מיליון דולר).

    ענף האנרגיה וכריית הפחם נפגע במיוחד מאזלת ידה של הממשלה. בשנים האחרונות מובילים כורי הפחם מאבק במדינה המלינה את שכרם הזעום (פחות מ-אלף דולר בחודש).

    בשנת 2020 ירדה קבוצה של פועלי פחם למכרה והכריזה על שביתה. העובדים הודיעו כי בכוונתם להתבצר במכרה, ולא לצאת ממנו עד שתסכים הממשלה להעלות את שכרם. הכורים נותרו במכרה מעל חודש, ובסופו של דבר נכנעה הממשלה לדרישותיהם.

    בתגובה למדיניות הניאו-ליברלית שמובילה ממשלת אוקראינה בימים אלה, ניסחה “תנועה חברתית” “רשימה שחורה” של מעסיקים שכבר החלו לפעול לפי בחוקים ופוגעים בזכויות עובדיהם. 

השרץ הלאומני מרים את ראשו

    בצד החקיקה האנטי-דמוקרטית נגד העובדים, מקדמת אוקראינה דה-לגיטימציה של תנועות השמאל המסורתיות. זאת, באמצעות חקיקה אליה מגויס בית המשפט העליון. לאחרונה אסר החוק באופן סופי את הפעילות של כמה מפלגות שמאליות וביניהן – המפלגה הקומוניסטית האוקראינית. אחרי שהחוק אושר, גזלה המדינה את רכוש המפלגות והפקיעה את נכסיהן.

    המלחמה באוקראינה נטלה חיי אדם רבים וזרעה הרס נוראי, אך חוללה גם שינויים בעלי אופי ניאו ליברלי ופאשיסטי נרחבים. החקיקה האנטי-דמוקרטית נגד העובדים וחיזוק כוחו של הנשיא מול הפרלמנט – הופכים את אוקראינה לדומה יותר ויותר למפלצת שבה היא נלחמת.