מרצים באונ’ חיפה דורשים להעניק תואר שני לסטודנט שכתב על הרצח בכפר טנטורה ב-1948

קבוצת מרצים המלמדים וחוקרים באוניברסיטת חיפה פנו ביום חמישי שעבר לנשיא האוניברסיטה, פרופ’ רון רובין ולרקטור, פרופ’ גור אלרואי בדרישה לבחון מחדש את פסילת הגרסה המעודכנת של תיזת המאסטר שהגיש הסטודנט תדי כ”ץ. העבודה של כ”ץ עוסקת ברצח תושבי הכפר טנטורה בעת מלחמת 1948. גרסתה הראשונה הוגשה במארס 1998, והיא זכתה לאישור ולציון גבוה. אך היא נפסלה כ”ץ נדרש לכתוב גרסה מתוקנת, אותה הוא הגיש לקראת סוף 2002.

לדברי החותמים “בשל הסערה והמחלוקות שהגרסה הראשונה עוררה בתוך הקמפוס ומחוצה לו, הוחלט שהעבודה המעודכנת תשלח לחמישה מעריכים מחוץ לאוניברסיטה. חוות הדעת של המעריכים הובאו בהליך חסר תקדים למועצה ללימודים מתקדמים מבלי שחברות וחברי המועצה ידעו את זהות הכותבים, ולמרות שהציון הממוצע של חמשת ההערכות היה מעל הציון הנדרש, המועצה החליטה תחת לחץ כבד של הנהלת האוניברסיטה לפסול את העבודה המעודכנת. יתר על כן, פסילת העבודה יצרה רושם שהטענות לגבי הרג תושבים בטנטורה לאחר תום הקרב לא היו מבוססות. העבודה עוררה דיון סוער והיא בעלת חשיבות ציבורית רבה בשל השלכותיה על ההתמודדות של החברה הישראלית עם אירועי הנכבה ב-1948. פסילת העבודה, כך אנו מעריכים, משפיעה לרעה עד היום על הנכונות של חוקרות וחוקרים רבים לחשוף ביושר ובאומץ אירועים מן העבר כאשר אלו פוגעים בדימוי שהחברה הישראלית מבקשת לשמר”.

אך לאחרונה הושלם והוקרן סרטו של הבמאי אלון שוורץ על הרצח בטנטורה. הסרט המבוסס על ההקלטות של כ”ץ ועל ראיונות חדשים עם חלק מהעדים שרואיינו על-ידו, והוא מחזק את הממצאים של כ”ץ לגבי הרג תושבים לאחר שוך הקרב על ידי חלק מהלוחמים שהשתתפו בו. הקרנת הסרט וחיזוק הטענות של מר כ”ץ פתחו את הדיון בעבודה שנפסלה עשרים שנה קודם. פרופ’ אבנר גלעדי, ד”ר דליה זק”ש ופרופ’ יובל יונאי, שהיו מעורבים בפרשה או עקבו אחריה, האמינו שיציאת הסרט לאקרנים מהווה הזדמנות לתיקון העוול שנגרם למר כ”ץ. והם פנו לרקטור אלרואי שסירב לדרישתם לבחון את הפסילה בטענה שהם “לא צד בעניין”, אך הבטיח שהוא יבחן את הפרשה אם כ”ץ עצמו ייפנה אליו. כ”ץ אכן פנה לרקטור והם נפגשו.

לאחרונה ובשל חשיבות הנושא, התכנית לפוליטיקה של המזרח התיכון בעת החדשה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וקבוצת מרצים מחוגים אחרים יזמו כנס אקדמי במהלכו הוקרן הסרט ונערך דיון על התפקיד של עדויות אישיות ושל מחקר אקדמי בעיצוב הזיכרון של 48 בהשתתפות קהל רב. “לצערנו, רקטור האוניברסיטה, פרופ’ אלרואי, שהוזמן לדבר ולהציג את עמדת האוניברסיטה לאור העיון המחודש שלו במסמכים מהדיונים בעבר, סירב לבוא וטען שהדיון האקדמי המתוכנן אינו אלא ‘מפגן פוליטי’. אנו מצטערים על יחס זה המעיד על חשש מהתעמתות אמיצה עם החלקים הקודרים בעברה של החברה הישראלית, ועם התנהלותה הכושלת של אוניברסיטת חיפה בפרשת התזה”, כתבו המרצים והוסיפו “במקום להשתתף בדיון בחר הרקטור להוציא ‘איגרת לסגל’ בה הוא מתיימר לספק חוות דעת פסקנית על עבודת התזה של כ”ץ. אנו סבורים כי באיגרת זו חרג הרקטור מסמכותו וערבב את תפקידיו ‘כרקטור וכהיסטוריון’. רקטור אמור לנהל את ענייניה האקדמאיים של האוניברסיטה ולא להיות שופט עליון של עבודות האקדמיות המונחות או נכתבות על-ידי חוקרים שונים בהתאם לתפיסותיהם המתודולוגיות והתיאורטיות”.

“אנו, חברות וחברי סגל אוניברסיטת חיפה בעבר ובהווה, קוראים להנהלת האוניברסיטה לחזור בה מהחלטת הפסילה של הנוסח המתקדם של התיזה – זאת על יסוד המלצת שלושה מתוך חמישה השופטים שקראו והעריכו את העבודה.  אנו סבורים כי חובתה של האוניברסיטה להתנצל בפני מר כ”ץ, לאשר את עבודתו ולהעניק לו תואר שני מחקרי. לחלופין, נדרשת האוניברסיטה להורות על הליך אקדמי של בחינה מחדש – שאינה נגועה בניגוד עניינים – של איכות התיזה, זאת על ידי שופטות ושופטים שהתמחותם סמוכה לנושא התזה”, סיכמו. בין החותמים על המכתב: פרופ’ דוד בלנק, ד”ר איילת בן-ישי, פרופ’ אסעד גאנם, פרופ’ אבנר גלעדי, ד”ר דליה זק”ש, פרופ’ יובל יונאי, פרופ’ תמר כתריאל, ד”ר ליאור לוי, ד”ר אורן ליביו, פרופ’ מיכה לשם, ד”ר אילן סבן, פרופ’ אברהם עוז, פרופ’ קובי פתר (פטרזיל) וד”ר רמי רשף.