תוך ארבע שנים דווחו 36 אלף מקרים של פגיעה בקטנים באמצעות הרשתות החברתיות

מפברואר 2018 ועד היום דווחו במוקד 105 של המטה הלאומי להגנה על ילדים ונוער ברשת יותר מ-36 אלף מקרים של פגיעות בקטינים. כך נחשף אתמול (שני) במהלך ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת. הוועדה קיימה דיון מיוחד בסוגיית האלימות הטכנולוגית.

יו”ר הוועדה ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש – הרשימה המשותפת) אמרה בפתח הדיון כי הנושא זכה למעט התייחסויות מבחינת חקיקה כדוגמת חוק הסרטונים. “הבנתי שאנחנו המחוקקות לא מצליחות להדביק את העולם הדיגיטלי והרשתות החברתיות ולא מצליחים לתת מענה להגנה על נשים וילדים שנופלים קורבנות לבריונות והתקפות טכנולוגיות ברשתות החברתיות” הצהירה. מנהלת הקליניקה לקידום שוויון, הפקולטה למשפטים המסלול האקדמי המכללה למינהל, עו”ד אפרת פודם הוסיפה “המציאות שאנו מדברות עליה מגלה שאין לנו מספיק כלים לעזור לנשים שנפגעות בכל מיני היבטים של אלימות טכנולוגית. צריכה להיות הכרה בנושא. חשוב לתת לזה שם ולהגדיר מה זה כולל. יש היבטים רב דוריים ורב תרבותיים שמשתנים מאוכלוסייה אחת לאחרת”.

עו”ד גילי ורון, מנהלת המערך המשפטי בוויצו, הציגה את החוק “למניעת אלימות טכנולוגית” שניסחה יחד עם עו”ד פודם בסיוע סטודנטיות מהקליניקות לקידום שוויון ומשפט ומגדר ואמרה כי “מדובר בתופעה רחבת היקף. מדובר בכל אמצעי טכנולוגי שהפך להיות כלי נשק בידיים של מי שיש להם כוח להרוס חיים. התקדמות הטכנולוגיה לא תואמת חקיקה שנעשתה לפני 20 שנה”.

לדברי עו”ד ורון מטרת החוק היא לאסור אלימות טכנולוגית כדי להגן על הכבוד, החירות, הפרטיות והביטחון של האדם במטרה לקדם שוויון בין המינים. בחוק זה – “אלימות טכנולוגית” – התנהגות הבאה לידי ביטוי באמצעות שימוש באמצעים טכנולוגיים השוללת את יכולת הנפגע לקיים אורח חיים בטוח ואיכות חיים נאותה במרחב הפרטי והציבורי הן המקוון והן הפיסי. המנסחות ציינו כי “אמצעים טכנולוגיים” יהיו רשת האינטרנט, טלפונים חכמים, פלטפורמות מדיה חברתיות, רשתות חברתיות, דואר אלקטרוני, אפליקציות, מצלמות נסתרות ומכשירי הקלטה, מערכות אלקטרוניות ומרחבים דיגיטליים עכשוויים ומתפתחים. יו”ר הוועדה אמרה: “הצעת החוק שהכנתן כוללת ומתייחסת להרבה נקודות שהזכרתן ואנו בוועדה נשמח לקדם אותה”.

מאיה לי לוי העידה שבמשך שנה וחצי נפגעה מאלימות טכנולוגית קשה מאוד. “לא ידעתי לאן לפנות ומה לעשות. עשו עלי סרטונים פוגעניים שהופצו עלי. שנה וחצי רדף אותי אדם אחד. כשפניתי למשטרה הרגשתי שלא היה מה לעשות”. עוד סיפרה בדמעות: “אמרו לי ‘זה ברשת, אין מה לעשות עם התלונה שלך’. הגעתי למסקנה שאם לא אעשה משהו בעצמי לא יהיה מי שיגן עלי. אני כאן כדי להציף את זה כי אני יודעת שיש עוד שנפגעים על בסיס יום יומי”.
ד”ר מיכל דולב-כהן מנהלת המרכז ללמידה וחקר פגיעות באינטרנט: “במחקר שעשינו מצאנו שאחד משלושה מתבגרים עושה סקסטינג (התכתבות וירטואלית בעלת אופי מיני) ובחברה הדתית אחד מארבע. כמו כן, קיימת תופעה של סחיטה על רקע מיני או פורנו נקמה אם מישהי נפרדת מהחבר שלה. בחברה הערבית מגויסים לעזור אבל לא מדווחים להורים. יועצות בחברה היהודית לא ידעו לתת שם לסחיטה מינית של תמונות. היום זה יכול לקרות לכל אחת. היום גם כשההורים מאוד מעורבים אז לא הילדים לא מספרים להם”.

לדברי נציגת במרכז אעלאם, מראם סלימאן: “אם ניקח את החברה הבדואית בנגב קיבלנו תלונות מנשים ונערות שצולמו בתחנות אוטובוס, מישהי צולמה עם אחיה והתמונה הופצה כאילו היה שם ‘משהו מעבר’. אנשים מפיצים את התמונות ומאיימים. דברים כאלו יכולים לעלות לכדי סחיטה מינית או כלכלית. הרשתות החברתיות לא מודעות לקונטקסט של תמונה מסוימת בהקשר חברתי. נפגשנו עם הנהלת טיק-טוק והעלנו את הצורך להתייחס לקונטקסט של הפוסט. הם הקימו מערכת שמאפשרת לעמותות חברה אזרחית להתלונן על תוכן שהוא פוגעני למרות שהוא לא נראה ככזה. יש חופש ביטוי ויש אלימות וצריך להבדיל בין חופש ביטוי לאלימות”.

בהמשך אושרת טויטו נפגעת אלימות חשפה גם את סיפורה: “הייתי בזוגיות אלימה 13 שנים. חווייתי אלימות טכנולוגית. חייתי בסביבה מרושתת מצלמות כל הזמן. בעלי ידע מה אני עושה בבית ומחוץ לבית. הוא היה רב איתי וקיבל כוח עצום מזה שהוא ידע כל הזמן מה אני והילדים עושים”.

עו”ד עדי נעמת מהמועצה לשלום הילד הדגישה “זהו נושא קריטי לילדים ונוער. אנחנו רואים עלייה ניכרת בתופעה של פגיעות משיימיניג ופגיעה בפרטיות. אין ספק שהילדים נולדו למרחב המקוון. הם עושים בו שימושים רבים. אנחנו יודעים שבגלל הנצחת המידע אלימות טכנולוגית מתבטאת בשיימינג, הפצת מידע אישי וסחיטות מיניות. רק לאחרונה שתי בנות ישראליות שיחקו ברובלוקס ודמות אווטאר (כפיל דיגיטלי) גברית הפשיטה את דמות האווטאר של הבנות, השכיב אותה בדירה ווירטואלית וביצע  בה מעשים מגונים. המחקרים מראים עלייה בשיעורי הדיכאונות והחרדות. אין מקום שאפשר להסתתר ולברוח ממנו. יש פגיעות גם במטאברס”.

הדר להב חוקרת פגיעות מיניות ברשת: “לגבי עולם המטאברס והפגיעה של העולם החדש זה קורה בנשים וילדים. שתי בגירות נפגעו בעולם המטאברס 30 שניות לאחר שנכנסו אליו. זה יהיה האינטרנט שלנו. ‘כשדמות מתקרבת אלינו ונוגעת בנו השלט רוטט. כשמישהו פונה אלי זה נשמע כאילו הוא לוחש לי. אחת הנשים שעברו פגיעה מינית אמרה שזה יוצר פגיעה שגרמה לה להתנתקות והיא לא יכלה אפילו להסיר את האוזניות. היום אנחנו יודעים שיש התייחסות לאינוס במרחב הווירטואלי אבל לא במרחב המטאברס. צריך לתת את הדעת בהקשר הזה. החשיבות העצומה היא בחינוך והסברה. עולם המטאברס הוא כאילו עולם ללא השלכות ויש השלכות הרות גורל”.

מנהלת מוקד 105, נאוה כהן אביגדור, חשפה ש”מפברואר 2018 ועד היום יש דיווחים במוקד 105 על למעלה מ-36 אלף מקרים של פגיעות בקטינים ברשת. הוזכר אינוס וירטואלי והוא אינוס לכל דבר. כל הרחבה של מה שקורה בעולם הטכנולוגי היא חשובה. המטאברס והאווטרים הדברים מתפתחים ויחקרו ויבינו את ההשלכות. בנקודת הזמן הזאת שווה לשקול את ההרחבה גם בהיבט הזה. מהירות הסרת תוכן פוגעני היא קריטית. צוין פה שבחברה אחת צילום מסוים אין בו שום פגיעה ובחברה מסורתית אחרת צילום בלי כיסוי ראש עלול להגיע לפגיעה ואף לרצח על ידי קרובי משפחה או האבא. לא כל דבר צריך לנהל דיון משפטי בחברות הטכנולוגיה האם זה פוגע או לא פוגע. 70 אחוז מהפוגעים בקטינים זה קטינים בעצמם”.
היו”ר תומא-סלימאן סיכמה: “הצעת החוק שהוצגה כאן היא אמירה חשובה שהמחוקק חייב לשים לב לתופעה הזו. אנו מעלים כעת את הנושא, נותנים לו שם, ואף  מחייב חקיקה. ואף אך כעת אנחנו צריכות להעלות את המודעות לתופעה בקרב צעירים וצעירות ובכלל הציבור.”​