בית הספר לסתימת פיות: מורה בלוד זומן לשיחה בגין השתתפות בהפגנה

     שיבלי פרח, מורה לערבית בבית הספר היסודי “גני יער” שבלוד, זומן (18.5) לשיחת בירור עם מנהלת בית הספר והמפקחת הממונה על בתי הספר היסודיים במחוז מרכז. העילה לזימון: השתתפותו של פרח בהפגנה לציון יום השנה לרצח מוסא חסונה במהלך אירועי מאי 2021.

חופש הביטוי? לא בבית ספרנו!

    בתגובה לזימון, שיגרה האגודה לזכויות האזרח בישראל פנייה בהולה למנכ”לית משרד החינוך, דלית שטאובר, ולמנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך, ורדה אופיר, בדרישה להשיב את פרח ללמד בלא כל מפגש עם המפקחת. עוד נדרש כי המפגש המתוכנן יבוטל, וכי ייצאו הבהרות דחופות הן למנהלים הן למפקחים בדבר זכותם של מורים לחופש ביטוי בכיתות ומחוץ לשערי בית הספר. בשיחה עם “זו הדרך” ציין פרח, כי בעקבות ההתפתחויות הוא הושב לעבודתו. עוד ציין כי אמנם נפגש לשיחה עם המפקחת, אולם היא נמשכה עשר דקות בלבד. במהלך הפגישה ביקשה המפקחת לשמוע את גרסת המורה לאירועים, ובסיומה נאמר כי הוא נהג כשורה.

    “זו הדרך” שאל את פרח האם האירוע השפיע על נכונותו לקחת חלק במחאות פוליטיות, והוא השיב כי ההיפך הוא הנכון. אולם נוכח האירועים, כוונותיהם של מוסדות החינוך ברורות: מדובר בצעד מחושב שנועד להטיל אימה על ציבור המורים בכלל, ועל המורים הערבים בפרט, ולמנוע מהם להתבטא או לקחת חלק בפעילות פוליטית ביקורתית.

    מסע הפחדה זה כלפי מורים ימיו כימי המדינה: לאורך שנות הממשל הצבאי, פיקחו גורמים על מידת מהימנותם של המורים הערבים, ופיטרו חדשות לבקרים מורים בעלי עמדות קומוניסטיות, לאומיות, או כאלה שמתחו ביקורת על השלטונות והממשל הצבאי. ב-1955, על רקע פרשת פיטוריה של המורה הקומוניסטית שושנה כ”ץ, דנה הממשלה בשאלה, האם יש לאפשר לקומוניסטים לעבוד כמורים במדינת ישראל.

מפגן הלאומנות של משרד החינוך ועיריית לוד

    קרוב ל-70 שנה מאוחר יותר, נמשכת מדיניות ההפחדה של משרד החינוך. מורים ערבים נתקלים ללא הרף בדיכוי ממסדי שמטרתו למנוע מהם לקחת חלק בפעילות פוליטית ולהביע עמדות ביקורתיות. בשנה שעברה, טיפלה סיעת חד”ש בהסתדרות המורים בפניות רבות של מורים ערבים שקיבלו הודעה, כי לא יורשו להגיש אישורי מחלה לגבי היעדרות ביום השביתה שהכריזה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי. בחודש מרס האחרון הכריזה יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, שרן השכל, כי היא דורשת להחזיר את פיקוח השב”כ על מורים ערבים שלמדו ברשות הפלסטינית.

    לדברי פרח, במהלך שיחת הבירור שאליה זומן דרש לדעת מי קיבל את ההחלטה למנוע ממנו ללמד, אך לא נענה. אולם לא קשה להבין מהיכן הגיעו ההוראות. ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, צייץ בחשבון הטוויטר שלו בעקבות ההפגנה שהוזכרה לעיל, כי “בושה לנו כמדינה, שמתאפשרת הנפת דגלי פלסטין במרכזה של לוד. ערבי ישראלי שלא טוב לו בגן העדן הישראלי מוזמן לעבור לשם”. זו הרוח הנושבת מלשכת ראש העיר, המוחה על הפגנה שנכפתה “בשם הדמוקרטיה”. כאשר אלה הם פניה של ההנהגה, אין פלא שהדרגים בשטח מאמצים תפיסות אנטי-דמוקרטיות, בין אם מתוקף הוראות ישירות ובין אם לא.

את המורות והמורים אי אפשר להשתיק

    האגודה לזכויות האזרח ציינה במכתבה כי פוטנציאל הנזק שגרם האירוע למערכת החינוך הוא עצום: “בין היתר, בשל האפקט המצנן שמשרים אירועים אנטי-דמוקרטיים ובלתי חינוכיים אלה על השיח בכיתות ועל גבולותיו. ההחלטות שהתקבלו סותרות הן את הדין הן את חובות המערכת מכוח חוק חינוך ממלכתי, ומדכאות את נכונותם של מורים לעורר דיונים מורכבים בנושאים שנויים במחלוקת”.

    עוד הבהירה במכתב, כי מורים רשאים להשתתף בהפגנות, במחאות, בעצרות ובתהלוכות. המורים אף רשאים לארגן הפגנות, ככל שאלה אינן מזוהות עם מפלגה פוליטית. גם פורום חינוך לזכויות אדם הגיב על המקרה והזהיר, כי “לא ייתכן שנמשיך להתמודד עם ההרס וההשתקה שאירועים אלו מייצרים, ולא נסכים להמשך הרדיפה של מורים ומורות ביקורתיים. אזרחים אלה לא עשו דבר מלבד לממש את הערכים הדמוקרטיים שעליהם מתחנכים התלמידים”.

    בחזון בית הספר “גני יער”, המופיע באתר האינטרנט שלו, נכתב: “אנו מורים, הורים, ותלמידים מאמינים בערכי הדמוקרטיה – על כן נשאף לחופש הביטוי, לשוויון הזדמנויות ללא הבדלי דת, גזע ומין”. למרבה הצער, כמקובל וכנהוג במערכת החינוך הישראלית, מילים אלו נותרו חלולות כאשר מדובר היה בחופש להביע עמדות ביקורתיות, וכאשר חופש זה נשלל משיבלי פרח, מורה בבית הספר.