fbpx

שוויון מגדרי גם במגרש: ריאיון עם שתי ספורטאיות ערביות מכפר מנדא

מספר הנשים העוסקות בספורט עולה, אך האפלייה והדעות הקדומות נגד ספורט הנשים נמשכות

בתרבות הפופולרית נהנים ענפי ספורט גבריים מיוקרה רבה יותר בהשוואה לענפי ספורט נשיים. רבים טוענים שספורטאים גברים פשוט "טובים יותר" מספורטאיות, או שצפייה בענפים הגבריים מעניינת ומושכת יותר. טענות מעין אלה משמשות הצדקה לאפליה מגדרית נגד ספורט נשים, שבאה לידי ביטוי בין השאר בתקציבים ובמדיניות.

בחיפוש אחר פתרונות לבעיה זו, ראיינתי שתי נשים על חוויותיהן בעולם הספורט: סמאהר מוראד, האחראית לנבחרת כדורשת נשים בכפר מנדא, ומייסלון שינאוי, שחקנית מכבי פתח-תקווה בכדורגל.

״להיות אישה בעולם הספורט זה לא פשוט. אצלנו בארץ אין תרבות ספורט. לכן רוב הבנות לא סתם מתחילות להתעניין בספורט ולשחק מיוזמתן. במקרים נדירים זה בא מהבית״ אומרת מוראד.

האם מקור הבעיה הוא הדרת נשים מעיסוק בספורט?

לדברי שינאוי, ״ההפרדה המגדרית תמיד נוכחת בספורט, בכל הענפים. ביסודה, האפליה נגד נשים נובעת מתפיסה סטראוטיפית לפיה ספורט בכלל, וכדורגל בפרט, מיועדים לגברים. לבנות המשחקות כדורגל מיוחסות תכונות גבריות, כמו גסות וכוחנות״.

ההפרדה המוחלטת בין גברים ונשים בספורט מתחילה כבר בשיעורי ההתעמלות בבתי הספר. מדוע לא לתת לבנות ולבנים בגילים אלה לשחק יחד? כפי שכתב אמיר קרביץ באתר חדשות הספורט one, כאשר מחליטים להפריד בין נשים וגברים בתחבורה ציבורית כולנו מתרעמים, אך אם נערה תבקש להשתתף במשחק כדורגל בשכונה יביטו עליה הנערים כאילו נפלה מהירח. מדוע נתפסת ההפרדה המגדרית בספורט כה טבעית?

מוראד סבורה, כי ״החברה לא מאפשרת לאישה להתחרות בגבר כמעט באף ענף ספורט, לכאורה בגלל הפער הפיסי. ענפי הספורט לגברים ולנשים דומים ולעתים אף זהים מבחינת חוקי המשחק הרשמיים. נכון שיש הבדלים במונחים של רמה וביצועים, פסיכולוגיים או טכניים, אבל הם לא נובעים רק מפערים פיסיים. מחוץ למסגרות תחרותיות לפעמים כן אפשר לראות נשים וגברים משחקים יחד, לדוגמא פנסיונרים שמשחקים להנאתם, בשביל הכיף".

שינאוי מוסיפה: ״כבר כשהייתי צעירה רציתי לשחק כדורגל, אך החברה לא ראתה זאת בעין יפה ולא תמכה בי כלל. הקבוצה ששיחקתי איתה בכפר התפרקה בשלב מסוים ולא קמה מחדש. יש לי מזל שהורי תמכו בי והיו איתי בכל צעד בענף זה. אני חושבת שעד היום אני הכדורגלנית היחידה בכפר. בעיני, חסרונה של תרבות נשית בעולם הספורט הוא אסון".

שאלה של ביצה ותרנגולת

ההיסטוריה של ההפרדה המגדרית בספורט ארוכה כימיו של הספורט המקצועי. הברון פייר דה-קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים של העת החדשה בשנת 1896, אמר: ״אינני מסכים להשתתפות נשים בתחרויות. תפקידן המרכזי במשחקים האולימפיים צריך להיות הכתרת המנצחים״.  לטענתו, השתתפות נשים בספורט ״אינה מעשית, אינה מעניינת, אינה אסתטית ואינה נכונה״. אך למרות התנגדותו של דה-קוברטן השתתפו נשים לראשונה באולימפיאדה המודרנית השנייה, שנערכה בפריס בשנת 1900. בחלוף השנים נפתחו עוד ועוד ענפי ספורט בפני נשים, חרף התנגדות שמרנית עיקשת. עם זאת, דה-קוברטן עצמו המשיך להצהיר בפומבי במשך כל חייו על התנגדותו להשתתפותן של נשים בתחרויות ספורט. בנייר עמדה בנושא ייצוג נשים בספורט, שהוגש לכנסת, נטען כי אי-השוויון המגדרי בספורט נובע מהרכבו הגברי של קהל הצופים. אך האם לא מדובר בשאלת הביצה והתרנגולת? כלומר, קהל הצופים מורכב בעיקר מגברים כי הספורט הוא בעיקר גברי. אילו היו נשים רבות יותר משחקות, ייתכן כי נשים רבות יותר היו מתעניינות בספורט.

לביקורת זו על ההפרדה המגדרית בספורט נוספה בעשורים האחרונים הביקורת הקווירית. לפי גישה זו, ההבדל בין גברים ונשים איננו בינארי או מוחלט, אלא מדובר ברצף של זהויות מגדריות. לכן ההפרדה בין גברים ונשים היא בעייתית, אפילו מבחינה טכנית. ייתכן שבעוד מאה שנה, ואולי אפילו בעוד כמה עשורים – תיחשב ההפרדה הבינארית הנהוגה כיום ארכאית ובלתי-רלבנטית.

״לדעתי, ההפרדה נובעת מדעות קדומות המטופחות בנו מגיל צעיר״ אומרת מוראד. "במילים אחרות, מגיל צעיר נדרשים ילדים וילדות להפנים את מערכת הציפיות החברתית המתבססת על מינם הביולוגי. ילד בן חמש כבר יודע מה מצופה ממנו מבחינת צבע לבוש, משחקים, הבעת רגשות וכיוצא בזה. וכך גם ילדה בת חמש. לצערי הרב, התניות מוקדמות אלה עלולות להשפיע על תפיסת המציאות של הילדים בצורה משמעותית. הבחירה של נערות לעסוק בספורט, שנחשב עניין גברי ואגרסיבי, נתפסת לפעמים כוויתור על הנשיות שלהן או כביטולה. זו כמובן תפיסה שגויה לחלוטין. אישה יכולה לשלוט בשני הדברים״.

שינאוי מסכימה ומוסיפה: ״במגרש המגדר שלי לא רלוונטי. אני מתרכזת במטרה ובחלום שלי. אך מחוץ למגרש המצב הפוך. אני משקיעה רבות בלבוש ודואגת למראה שלי״.

לדברי מוראד, ״מי שנכנסת לתחום הספורט צריכה להוכיח את עצמה הרבה יותר מהגברים. לצערנו, גברים רבים לא מקבלים את העובדה שאישה יכולה להבין יותר מהם בכדורשת, בכדורגל, בכדורסל או בעולם הספורט בכלל״.

מה ניתן לעשות כדי לשלב יותר נשים בספורט?

״על מנת להגדיל את מספרן של הנשים בספורט, צריך לקדם מדיניות עקבית שתעודד נשים לעסוק בספורט ותקצה לכך משאבים. נוסף לכך, כל אישה העוסקת בספורט צריכה                                                                                      לקחת אחריות אישית ולנצל כל הזדמנות לערב עוד נשים בתחום. אם אנחנו לא נעשה מאמצים אמיתיים, איש לא יעשה זאת עבורנו״, אומרת מוראד.

לדבריה של מוראד ניתן להוסיף גם מאמצים בתחום החינוך. למערכת החינוך תפקיד חשוב בקידום שוויון מגדרי, לרבות בתחום הספורט. יש להיאבק בהבניות החברתיות השמרניות בתחום המגדר מגיל צעיר, ובה בעת לפעול לעידוד העיסוק בספורט בקרב ילדות ונערות.

 

שחקניות כדורגל מפגינות מחוץ לבית המשפט העליון בדרישה לתקצוב הענף, 2019 (צילום: הרשתות החברתיות)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן