בשם האב: חשש לניצחון הימין הקיצוני בבחירות לנשיאות בפיליפינים

ב-9 במאי יתקיימו בחירות לנשיאות בפיליפינים. בדומה לבחירות לנשיאות צרפת שנערכו השבוע, בחירות אלה עומדת בצלה של מגמה עולמית מדאיגה:  עליית הימין הקיצוני.

בבחירות הקרובות ייבחר מחליפו של הנשיא המכהן רודריגו דוטרטה, ששלטונו התאפיין במדיניות לאומנית ופופוליסטית לצד הגברת הדיכוי של איגודי העובדים וכוחות השמאל במדינה. דוטרטה קידם חקיקה הפוגעת בזכויות העובדים וביכולתם להתאגד, ובמקביל הוריד את המיסים על ההון. נוסף לכך הוחמר הדיכוי של פעילות אופוזיציונית בפיליפינים. שיאו של דיכוי זה היה החוק נגד הטרור משנת 2020, שלמעשה אפשר לממשלה להכריז כמעט על כל התארגנות אופוזיציונית כארגון טרור ולדכאה.

דוטרטה מוגבל בידי החוקה הפיליפינית, ולכן לא יכול להתמודד לקדנציה נוספת כנשיא. אך משפחת דוטרטה אינה ממהרת לפנות את הזירה הפוליטית: בבחירות תתמודד שרה דוטרטה, בתו של הנשיא המכהן, על תפקיד סגנית הנשיא. שותפה למרוץ והמועמד לנשיאות: פרדיננד “בונגבונג” מרקוס, בנו של הדיקטטור פרדיננד מרקוס ששלט במדינה משנת 1965 ועד 1986. בונגבונג החל את דרכו הפוליטית בתקופת הדיקטטורה של אביו, כאשר זה מינה אותו לסגן המושל של מחוז אילוקוס נורטה בגיל 21. בגיל 25 התמנה לחבר דירקטוריון בחברת תרופות בבעלות אחד מידידו של אביו, במסגרת אחת מפרשות השחיתות המרובות של משטר מרקוס.

בונגבונג אינו מתבייש במורשת אביו. במקום לגנותה ולנסות לרחוץ את ידיו מקלון הדיקטטורה, הוא מתגאה ב”הישגיו” של מרקוס האב ומגן עליו, תוך עיוות ההיסטוריה וניסיון להשכיח את מהפכת “הכוח לאנשים” שהפילה את הדיקטטור. כחלק מקמפיין הבחירות שלו מבטיח בונגבונג חזרה ליציבות של תקופת אביו ומנסה לעורר נוסטלגיה, תוך התרפקות על “האחדות” ששרה, כביכול, בתקופת הדיקטטורה. את המהפכנים שהפילו אותה מכנה בונגבונג “פושעים” ו”קומוניסטים”. גם את יריבתו העיקרית, לני רוברדו, “מאשים” בונגבונג בשמאלנות, ומציג אותה כקומוניסטית שתפלג את העם ותרושש אותו, בניגוד לקפיטליזם והשוק החופשי של מרקוס.

תעמולה אנטי-קומוניסטית זו שקרית במיוחד, שכן רובדרו היא פוליטיקאית ממסדית ותיקה מהזרם הליברלי, שכיהנה כסגניתו של דוטרטה. רוברדו אף שללה את האפשרות כי תשתף פעולה עם השמאל כדי למנוע את בחירתו של מרקוס. רוברדו מציעה מדיניות ליברלית, ומסריה מתמקדים בליברליזציה של המרחב הפוליטי ובמדיניות רווחה.

מועמד השמאל לנשיאות הוא ליאודי דה גוזמן, פעיל איגוד מקצועי ותיק המתמודד לנשיאות מטעם “מפלגת ההמונים העמלים”. גוזמן דורש לבטל את הטבות המס לבעלי ההון, לסבסד מוצרי מזון בסיסיים, לבטל את החקיקה האנטי-דמוקרטית של דוטרטה נגד איגודי עובדים, ולבטל את ההסכמים הצבאיים של הפיליפינים עם ארה”ב. עם זאת, לפי הסקרים סיכוייו של גוזמן לזכות בבחירות נמוכים.

הבדל משמעותי נוסף בין המועמדים נעוץ בתחום מדיניות החוץ. מרקוס מבטיח התקרבות של הפיליפינים לסין והתרחקות מארה”ב, והוא אף הביע את תמיכתו החד-משמעית בעמדותיה של סין בסכסוכים הטריטוריאליים בים סין הדרומי. לעומתו דוגלת רוברדו בשימור היחסים הקרובים של הפיליפינים עם ארה”ב. מחלוקת גיאו-פוליטית זו היא דוגמה נוספת להיותה של סין עוגן למשטרים קפיטליסטיים סמכותניים ולכוחות ימין הקיצוני.

משבר הקורונה פגע באופן קשה בכלכלה הפיליפינית, והעמיק את אי-השוויון ואת העוני הקשה ממנו סובל פלח רחב באוכלוסייה. אולם לדברי מרקוס, הפתרון למשבר הכלכלי איננו מאבק של מעמד העובדים נגד ההון אלא “סולידריות מעמדית” ו”אחדות העם” – סיסמאות נבובות שמשמעותן האמיתית היא תמיכה בעשירים.

זכייתו של מרקוס בבחירות ב-9 במאי עלולה הפוך את יום הניצחון ליום התבוסה של העם הפיליפיני. בחירתו תשיב את המדינה לימי הקפיטליזם המושחת של מרקוס האב, בניצוחו של מרקוס הבן.

עוד בנושא: