מלחמה, מגפה וכלכלה: הנסיגה בגלובליזציה הקפיטליסטית וסיבותיה

האם הפלישה הרוסית לאוקראינה לפני כשמונה שבועות מסמנת נקודת מפנה בעידן הגלובליזציה הקפיטליסטית? ארגון הסחר העולמי, מהמוסדות המובילים את הגלובליזציה, כבר הפחית את תחזית הצמיחה העולמית ל-2.5% בגלל המלחמה באוקראינה. לפי התחזית הקודמת, שיעור הצמיחה השנתית הצפוי היה 4.7%.

ראש הארגון, ד”ר נגוזי אוקנזו איוולה, אמרה שהסיבה להפחתה היא “ההשפעה של המלחמה ונושאים הקשורים בה”, והוסיפה כי היא נובעת גם מהבעיות בשרשרת האספקה העולמית שגרמה מגפת הקורונה. “הדאגה שלי היא שיש משבר מזון מתהווה” אמרה אוקנזו איוולה. לדבריה, למרות שאוקראינה ורוסיה אחראיות יחד רק ל-2.5% מהייצוא העולמי, הן משמעותיות מאד בענפים מסוימים. לכן לדעתה תסבול הכלכלה העולמית מ”השלכות חמורות”, ו”מדינות חלשות ירגישו במיוחד את המחסור ואת המגבלות בתחום המזון”.

מטרת ארגון הסחר העולמי, שהוקם בעידודה של ארה”ב, היא לקדם מסחר בין מדינות. אחד מעקרונות הארגון – עקרון המדינה המועדפת – קובע שכל המדינות החברות בו ייהנו מהטבות סחר ההדיות. לאחרונה פגעה ארה”ב בעקרון זה כשהוציאה את רוסיה מכלל המדינות המועדפות, למרות שהיא חברה בארגון. ארה”ב , יחד עם מעצמות קפיטליסטיות אירופיות, אף הטילה על רוסיה סנקציות חמורות. מסיבה זו צופים כלכלני הארגון נסיגה בסחר הבינלאומי – הן בין מדינות “הצפון הגלובלי” השונות, והן בינן לבין מדינות הפריפריה הקפיטליסטית הגלובלית.

אך הסיבות לנסיגתה של הגלובליזציה נעוצות לא רק במלחמה במזרח אירופה או בפנדמיה הממושכת. מדיניות החוץ של נשיא ארה”ב לשעבר דונלד טראמפ  תרמה לכך רבות.

תחילתו של עידן חדש

במאמר שפרסם ב”ניו יורק טיימס” כלל פרופ’ פול קרוגמן (חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2008) תחזית מטרידה מאוד. לדבריו, מצבה של הכלכלה הקפיטליסטית ב-2022 דומה עד מאוד למצבה ב-1914, ערב מלחמת העולם הראשונה בין האימפריות האירופיות. את המלחמה ההיא תיאר קרוגמן בתור “סופה של הגלובליזציה הראשונה”, אשר התחוללה במאה ה-19 כתוצאה מהתרחבות הסחר הימי, הנחת מסילות הברזל ומתיחת הכבלים התת-ימיים, שאפשרו תקשורת בין יבשות ומדינות רחוקות.

קרוגמן אף ציטט מתוך ספרו של הכלכלן הנודע ג’ון מיינארד קיינס, “השלום והשלכותיו הכלכליות” שפורסם ב-1919. לפי קיינס, “עם המלחמה הגדולה הסתיים עידן של התקדמות כלכלית ללא תקדים” (עבור אזרחי אזורי הליבה הקפיטליסטיים, כמובן). לפני פרוץ המלחמה העולמית הראשונה, כל תושב לונדון “יכול היה לרכוש כל מוצר המיוצר בכל פינה העולם, בכמות ובאיכות הרצויות לו ולצפות שיגיע לפתח ביתו במהירות וביעילות”. קיינס סיכם: “מדיניות האימפריאליזם ותוכניותיו של המיליטריזם סיכלו הכל”. “נשמע מוכר?”, שאל קרוגמן במאמרו.

רוב קפיטו, נשיא בלאקרוק, חברת ניהול הנכסים הגדולה בעולם, הזהיר אף הוא בסוף מארס מפני משבר. לדבריו, “דור שלם לומד כעת מה זה אומר לסבול מחסור”. ומסקנתו: “יש לנו דור מאוד פריבילגי שמעולם לא נדרש להקרבה”.

לדברי קפיטו, הכלכלה הקפיטליסטית נדרשת להכיר במה שכינה “אינפלציית מחסור”, הנובעת ממחסור בעובדים, באספקה חקלאית ובדיור, ובאזורים מסוימים – גם בנפט. “כדאי לחגור את חגורות הבטיחות, כי זה משהו שעוד לא ראינו”, הדגיש. כאמור, עומד קפיטו בראש הפירמה מנהלת הנכסים הגדולה בעולם, המחזיקה ב-10 טריליון דולר בנכסי לקוחות ובהשקעות ברחבי הכלכלה העולמית. כך שהדאגות בנוגע לכלכלה העולמית – דאגותיו הן.

לקראת עידן הדה-גלובליזציה?

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה נסקו מחירי הסחורות ובראשן דגנים, מוצרי מזון, נפט, גז, דלק, פלסטיק ומתכות – מה שפוגע בצרכנים ובעסקים רבים. האמרת המחירים מאלצת צרכנים לקצץ בהוצאות, והמשך המגמה עלול לפגוע בכלכלתן של כל המדינות – בייחוד בפריפריה הקפיטליסטית, המתמודדת ממילא עם סכנת מיתון כתוצאה ממגפת הקורונה.

לפי האו”ם, בחודשיים האחרונים זינקו מחירי המזון העולמיים לשיאים חדשים. הפלישה הרוסית לאוקראינה משבשת את הייצוא של שתי המדינות, המספקות יחד כרבע מכמות הדגנים העולמית, ואת רוב שמן הבישול העולמי. עליית מחירי המזון פוגעת במעמד העובדים ברחבי העולם, אבל היא הרסנית במיוחד עבור קהילות החיות בעוני. עבורן, המשמעות של הביטוי “יוקר המחיה הגובר” היא הלכה למעשה – רעב.

לדידו של קרוגמן, אנו מצויים בפתחו של עידן חדש: דה-גלובליזציה, קרי נסיגה מהגלובליזציה. על כך כתב: “במשך שנים היינו עדים להשלכות ההרסניות של הגלובליזציה, אך הדה-גלובליזציה תהיה קשה הרבה יותר”. לדבריו, “הכלכלות העשירות והמתקדמות יהיו עניות יותר. כלכלת בריטניה המשיכה לגדול לאחר מלחמת העולם הראשונה, אבל לאו דווקא בקצב שנרשם לפני 1913”. “עלינו ללמוד את לקחי מלחמת העולם הראשונה: יתרונות הגלובליזציה נתונים בסכנה בגלל איומי המלחמה ובגלל גחמותיהם של רודנים”, הטעים.

המלחמה באוקראינה הניעה “כוחות דה־גלובליזציה בעלי השפעות משמעותיות ולא צפויות”, הוסיף בריאיון שפורסם ב”ניו יורק טיימס” לורנס בון, הכלכלן הראשי של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי . (OECD)

הקמת גושים, מאבקים גוברים

דה-גלובליזציה פירושה פירוק הכלכלה הגלובלית הקפיטליסטית בהובלת ארה”ב. במקומה יקומו גושים מתחרים, שכל אחד ינסה “למשוך את השמיכה” הכלכלית הגלובלית לכיוונו.

באותה כתבה שפורסמה ב”ניו יורק טיימס” בסוף מארס, אמר פרופ’ דני רודיק כי “התלות ההדדית יכולה לשמש כנשק נגדי”. רודיק הוא מרצה לכלכלה פוליטית בינלאומית בבית הספר קנדי של הרווארד. “זה לקח שמדינות רבות מתחילות להפנים”, ציין והוסיף: “המלחמה באוקראינה הייתה כנראה המסמר האחרון בארון הקבורה של ההיפר־גלובליזציה”.

לפי התחזיות שצוינו, צפויים הפערים בין המעצמות הקפיטליסטיות הגדולות להעמיק והמאבק על השווקים להחריף. כל מעצמה תנסה להדק את קשריה עם מדינות רבות ככל האפשר, ולא תמיד בדרכי שלום. אך יהיו גם סתירות גוברות בין המעצמות האימפריאליסטיות לבין מדינות הפריפריה  הגלובלית. במדינות  אלה  מתחוללים  כבר  עתה מאבקים חברתיים ומעמדיים ללא תקדים, מסרי לנקה שלחופי האוקיאנוס ההודי (ר’ בהמשך) ועד פרו שלחופי האוקיאנוס השקט. מאבקים אלה לא יפסחו על המזרח התיכון, ככל שמצבם של העובדים, המובטלים והצעירים יורע.

הרצון “לתת פייט” נגד יוקר המחיה אינו פוסח על המעצמה הקפיטליסטית הגדולה שבדעיכה – ארה”ב. גל התארגנות העובדים שהחל לפני מגפת הקורונה נמשך במהלכה, ואפילו התעצם לכדי סופה המקיפה מגזרים רבים. הידועים ביותר הם מאבקיהם של עובדי אמזון ורשת סטארבקס. אבל הגל פוקד גם אוניברסיטאות ומכללות, מפעלי תעשייה, עובדי צווארון לבן ומוסדות חינוך. בצד גל ההתארגנות נוצר גל נוסף – של מאבקי עובדים למען שכר הוגן.  הסיקור של גל ההתקוממויות, המחאות ההמוניות והשביתות הכלליות (בהודו שבתו בשבוע שעבר כ-250 מיליון עובדים ואיכרים נגד המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית של ממשלת מודי!) בעיתונות הישראלית אמנם אפסי, אבל זה קיים ובועט.

המחאות חברתיות בסרי לנקה כמשל

ממשלת סרי לנקה התפטרה בתחילת החודש בעקבות המחאות ההמוניות שפרצו עם העמקת המשבר הכלכלי החמור ביותר מזה עשרות שנים. כל 26 שרי הקבינט הגישו מכתבי התפטרות, אך לפי שעה סירבו ראש הממשלה מהינדה ראג’פקסה ואחיו, הנשיא גוטאבאיה ראג’פקסה, לוותר על כיסאותיהם. התפטרות שרי הממשלה לא שמה קץ למחאות ההמוניות. המפלגה הקומוניסטית התומכת במחאה מוסיפה לדרוש את התפטרותם של הנשיא, של ראש הממשלה ושל כל בני משפחת הנשיא המכהנים בתפקידים ממלכתיים בכירים.

הציבור זועם על התורים הארוכים לקניית מזון בסיסי ודלק ועל הפסקות החשמל הממושכות. המפגינים גם מחו נגד ריכוז הכוח בידיה של משפחת ראג’פקסה, עמה נמנים גם שלושה משרי הממשלה. הנשיא ראג’פקסה אמר בחודש שעבר כי יבקש את עזרתן של קרן המטבע הבינלאומית ושל סוכנויות ומדינות נוספות. אך כוחות השמאל מתנגדים לפניה לקרן המטבע, בחוששם שזו תכתיב לסרי לנקה תנאים קשים ותגביל את ממשלתה. לפי ידיעה של סוכנות הידיעות הרשמית “סין החדשה”, ממשלת סין שוקלת בחיוב להעניק לסרי לנקה הלוואה בסך 2.5 מיליארד דולר. הודו העניקה לה אשראי של מיליארד דולר לטובת יבוא של מזון, תרופות ומצרכי יסוד.

רבבות אזרחים זועמים, ועמם מחוקקים מהאופוזיציה, מפגינים זה שבועות בבירה הכלכלית קולומבו ובערים נוספות נגד מדיניות הממשלה, וכן נגד החלטתו של הנשיא להטיל עוצר כללי ולהכריז על מצב חירום במדינה.

למדינת האי חובות גדולים, ויתרות מטבע החוץ שלה מידלדלות. בשבועות האחרונים הדרדר המצב בעקבות העלייה ביוקר המחיה כתוצאה מהמלחמה באוקראינה, שהכתה בשוקי הסחורות. הקושי לשלם עבור סחורות מיובאות גרם למחסור במוצרי צריכה בסיסיים. את האצבע המאשימה מפנה הציבור לעבר הממשלה הנוכחית וקודמותיה, אשר הנהיגו מדיניות כלכלית קפיטליסטית ניאו-ליברלית. מגפת הקורונה פגעה אף היא קשות במשק של סרי לנקה: לפי הערכות הממשלה, בשנתיים האחרונות הפסידה המדינה כ-14 מיליארד דולר כתוצאה מהמגפה.