לזכרו של פרופסור ג’ון בונצל, 2022-1945

 פרופ’ ג’ון בונצל נפטר בשבוע שעבר בווינה. בונצל נולד בלונדון ב–1945 לפליטים יהודים שברחו לבריטניה כשאוסטריה סופחה לגרמניה הנאצית. בתום המלחמה חזרו הוריו לאוסטריה. בונצל גדל בכפר ליד וינה בו היה לאביו מפעל נייר, ונשלח לבית ספר שבו רוב בני כיתתו היו ילדי פועלים במפעל אביו. המשפחה הייתה חילונית והיהדות לא הייתה חלק מזהותו הראשונית. בנעוריו השתדל להיות מקובל בין חבריו לכיתה, ומתקופה זו נשארה לו אהבתו לכדורגל.

לקראת סוף לימודיו בתיכון עבר משבר אישי ונשלח כ”ילד חוץ” לקיבוץ גברעם. בהיותו בקיבוץ הכיר את חברו הפלסטיני הראשון ממעיליה, והתוודע לסיפורם של הפלסטינים בישראל. בונצל חזר ללמוד בווינה וגיבש השקפת עולם סוציאליסטית. לאחר מלחמת 67′ היה בארץ כמתנדב, אך אווירת הניצחון וראשית הכיבוש שינו לצמיתות את תפיסתו הרומנטית לגבי ישראל והציונות. ב-68′ הצטרף לתנועת הסטודנטים המהפכנית נגד המלחמה בווייטנאם. באותם ימים נרקמו גם קשריו הראשונים עם רשת חברי “מצפן” שקמה באירופה אחרי 67′. בונצל אמנם ראה בישראל “חברת מתנחלים” אך הכיר באנטישמיות האירופית כאחד הגורמים החשובים להגירה היהודית לפלסטין ולארה”ב.

בונצל למד וחקר את המזרח התיכון, ובעיקר הקדיש את זמנו לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ספרו הראשון: “המאבק המעמדי בפזורה” עסק בתולדות תנועת הפועלים היהודית. בונצל התעניין בבונד כאלטרנטיבה לציונות. הוא הרצה באוניברסיטאות של זלצבורג, אינסברוק וווינה והיה מבכירי החוקרים במכון האוסטרי ליחסים בינלאומיים. במשך 45 שנה שקד על תיעוד הכיבוש ועל בחינה של היבטים שונים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כאתאיסט יהודי באוסטריה היה רגיש לגילויי אנטישמיות, אך לא הגביל עצמו ליהודים בלבד אלא עסק בגילויי גזענות בכלל, ואף פרסם ספר על אסלאמופוביה. בשנים האחרונות נאבק נגד ניסיון ישראל להשתיק את הביקורת על האפרטהייד בטענות על אנטישמיות השמאל. בגלל דעותיו והופעותיו הציבוריות למען הפלסטינים הואשם בידי רבים בקהילה היהודית באנטישמיות, והוחרם. אך בונצל היה גאה בעמדותיו וגם זכה בהוקרה. ב-2009 זכה בפרס ברונו קרייסקי.

בונצל הרבה לבקר בישראל ובשטחים הכבושים. היו לו חברים ערבים ויהודים רבים. הוא היה משתתף בהפגנות ותרם למפעלים שונים בענייני זכויות אדם, המאבק הפלסטיני והסולידריות היהודית-הערבית. את רשמיו ביטא בראיונות רבים לתקשורת האוסטרית.

היה אינטלקטואל ציבורי. על רקע הפלישה האמריקאית לעיראק במטרה להפיל את סדאם חוסיין, יזם כנס גדול בהשתתפות מאות עיראקים צעירים ומבוגרים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. בכנס השתתפו בין השאר סמי מיכאל, שמעון בלאס, יאיר דלאל, יהודה שנהב וניסים רג’ואן. בונצל היה בעל חוש צדק ורגישות. הוא היה פרגמטי ולא דוגמטי – כך היה ביחסו לברית המועצות וכך גם בגישתו לסכסוך ולפתרונו. מה שהיה חשוב לו זה שהפתרון יהיה צודק ושיהיה שוויון מלא בין יהודים ופלסטינים.

אזכור אותו יושב כהרגלו בקפה פרוקל בווינה, את טוב לבו ואת האכפתיות שלו. ג’וני היה, קודם כל, אדם-טוב, א-מענטש. תנחומי לבנו מטי ולחבריו באשר הם.