במלכוד הקפיטליזם: הזקנים מוסיפים למות ממגפת הקורונה

אולפני החדשות בטלוויזיה מלאו בגנרלים וב”אוקראינולוגים”. איפה שעד תמול-שלשום ישבו האפידמיולוגים, החוקרים והרופאים – יושבים עכשיו פרשנים למיניהם המפרשנים עצמם לדעת סביב המציאות הטרגית עקב הפלישה הרוסית.

סדר היום שהוכתב בשנתיים האחרונות בידי הפנדמיה הקטלנית התחלף במהרה. אבל הקורונה עדיין כאן. ב-6 במרס נפטרו 70 חולים מקורונה, אומתו כ-4,100 ומספר החולים הפעילים היה כ-50 אלף. בבתי החולים מאושפזים “רק” 500 חולים מונשמים. למרות שהיא עדיין מפילה חללים רבים, הקורונה הפכה שקופה.

הסיבה ל”שקיפותם” של עשרות המתים ביום ושל מאות החולים הקשים נעוצה בכך שרובם ככולם זקנים. זה נכון בישראל וזה נכון במערב הקפיטליסטי. במילים אחרות: אין חדש, הקפיטליזם מפקיר את המוחלשים לטובת בעלי ההון. בעקבות ארה״ב, הסכים העולם המערבי לתת לקורונה לחסל את הזקנים והחולים בחברה לטובת הרווחים של בעלי ההון: “לחיות בצד המגפה ולתת לחולים לסבול, העיקר שהעסקים יהיו פתוחים”.

מתים “בצד הקורונה”

באוגוסט אשתקד הכריזה שרת הפנים איילת שקד: “קיבלנו החלטה לחיות בצד הקורונה ולהכיל את המתים. זו מגפה ובמגפה אנשים מתים”. בסוף דצמבר הוסיף שר האוצר אביגדור ליברמן: “אומיקרון לא משפיע יותר משפעת”.

לכן החליטה “ממשלת השינוי” על כמה צעדים ובהם ביטול התו הירוק, התרת התקהלויות, ביטול הבידוד לשבים מחו״ל, ביטול המעקב אחרי מאומתים ואלו שבאו אתם במגע, הפסקת האכיפה של חובת חבישת מסכה במקומות סגורים, והפיכת הסגר לפרקטיקה אסורה. בינתיים ב”חיים לצד הקורונה” מי שנדבק-נדבק, ומי שמת-מת. העיקר שהעסקים יישארו פתוחים, העיקר לא להגדיל תקציבים לבתי חולים, לא לספק להם תקנים נוספים, לא לפצות את העסקים הקטנים על הפסדים שנגרמו להם, ובעיקר לא לשלם לעובדים פיצוי הולם על אובדן ימי עבודה. זאת, בעת שהחברות הגדולות זוכות בעוד ועוד הקלות מס מידי הממשלה.

מס החברות בישראל עומד כעת על 23%. למה לא להגדיל אותו ל-42% כדי להגדיל את תקציבי בתי החולים ואת שכר העובדים בהם? הרי במהלך הפנדמיה גרפו החברות הגדולות מיליארדים והגדילו רווחים גם בארץ וגם בעולם. ומדובר לא רק בתאגידים גלובליים כגון פייזר או מודרנה – גדלו הרווחים גם של חברות האנרגיה, התקשורת, ההייטק, הנדל״ן וכמובן הנשק.

מליברמן ועד בולסונרו

בניגוד למה שטוענים שר האוצר ליברמן ונשיא ברזיל הימני הקיצוני ז’איר בולסונרו (עד שחלה בעצמו), הקורונה היא מחלה קשה. מי שמפיץ את המידע הכוזב לפיו “זה רק קצת שיעול ונזלת” טועה ומטעה. מהקורונה מתים, גם מזן האומיקרון. ראינו עלייה במספרי המתים דווקא בחודשיים האחרונים.

לפי נתונים חלקיים, מאז שפרצה גבתה מגיפת הקורונה את חייהם של כ-6 מיליון בני אדם. בארה”ב לבדה היא הרגה כמעט מיליון איש. ובישראל? לפי הנתונים שפורסמו השבוע (6.3), מאז פרוץ המגפה מתו בישראל 10,726 בני אדם.

האם יותר מרבבת נפטרים הם תולדה של “כוח עליון”? האמנם זו מגיפה שאין ביכולתה של האנושות להתמודד עמה ולנצחה? מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה תמונה מורכבת יותר. כאמור, בישראל מתו יותר מ-10 אלפים חולים, מתוך אוכלוסייה המונה פחות מעשרה מיליון – קרי יותר מאלף מתים על מיליון תושבים. במדינה המאוכלסת ביותר בעולם, סין העממית, נרשם שיעור תמותה קטן בהרבה. אוכלוסיית סין כ-1.4 מיליארד בני אדם, ומאז מארס 2020 מתו בקורונה 4,636 סינים – כלומר כ-33 מתים בלבד למיליון תושבים.

איך זה יכול להיות? איך יתכן שבמדינה עצומה כמו סין, בה פרצה המגפה לראשונה, מתו יחסית כמחצית ממספר המתים בישראל הקטנה?

אפשר כמובן לשוב ולדקלם את  התעמולה האמריקאית, לפיה הנתונים על אודות החולים והמתים בסין מזויפים – “הסינים מסתירים מיליוני מתים במערות”. אולם הנתונים נאספו ופורסמו בידי ארגון הבריאות העולמי, שהוא גוף מקצועי ובלתי-תלוי בממשלת סין.

אופי המגיפה אינו שונה בסין. בחודשים ינואר-פברואר 2020, עם פרוץ המגפה בעיר ווהאן, חלה עלייה חדה מאוד במספר המאומתים והמתים. אך מאז השתטחה העקומה, וכיום נראות בה רק תמורות מזעריות.

כלומר, יש התפרצויות מקומיות של המגיפה גם בסין, אך הסינים מטפלים בהן נכון ובאופן מידי. אחרי ההתפרצות הראשונה של הנגיף, בעיר ווהאן, הכריזו השלטונות הסיניים על מדיניות  “אפס סובלנות” למחלה. נדמה שאצלנו המדיניות היא “המון סובלנות” כלפי התפרצות הקורונה – כל עוד קורבנותיה הם זקנים ו”הכלכלה עובדת”.

יתר-על-כן, שורשי התמותה הגבוהה, יחסית, בישראל נעוצים במדיניות הניאו-ליברלית ארוכת השנים, הנותנת את אותותיה גם בהרעבת מערכת הבריאות הציבורית. אף מנכ”ל משרד הבריאות, פרופ’ נחמן אש, הודה באחרונה שניתן היה למנוע תמותה כה גבוהה, אילו הייתה מערכת הבריאות מתוקצבת כראוי בעשור האחרון, בהתאם לגידול האוכלוסייה.