חבילה מפוצצת בכסף ובקרקע: ממשלת בנט מפריטה את הדואר

"אנחנו יוצאים היום לדרך חדשה בשוק הדואר בישראל. פותחים לתחרות, מורידים רגולציה ומביאים רפורמה היסטורית" – כך הכריז שר התקשורת יועז הנדל (תקווה חדשה) בעקבות החלטת ממשלת הימין לקדם את ההפרטה המלאה של דואר ישראל.

כך, לאחר חברת החשמל, כביש 6, התעשייה הצבאית, אל-על, צים, מספנות ישראל, הנמלים, בזק, ים המלח, חלקים מרכבת ישראל ועוד ועוד, גם ממשלת בנט תתרום תרומה משלה למסע ההפרטה הניאו-ליברלי, לטובתם של בעלי ההון המקומיים והזרים. והיד עוד נטויה: בדרך ממתינות התעשייה האווירית (יו"ר ההסתדרות ושר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, נבחר לתפקיד יו"ר תע"א כדי לקדם את ההפרטה) ורפא"ל.

על הפרטת הדואר החליטה ממשלת נתניהו אשתקד. במסיבת עיתונאים שנערכה ביולי 2021 הכריז שר הדיגיטל דאז (כן, היה תפקיד כזה בממשלה הקודמת) דודי אמסלם כי "זהו אירוע משמח". משמח עבור מי? לא עבור מיליוני משתמשי הדואר. זהו אירוע משמח עבור משרתי ההון שבשלטון, אז והיום, שסבורים שהדואר הוא עסק בשוק הקפיטליסטי ואיננו חלק מהשירות הציבורי – בדומה לחינוך, לרווחה או לבריאות. אמסלם הודיע גם כי חברת הייעוץ האמריקאית "מקינזי" תלווה את תהליך ההפרטה.

לדברי אמסלם, המדינה מצפה לקבל בין 200 ל-250 מיליון שקל מהפרטת הדואר. הסכום נגזר מהערכת שווי של החברה שעומד על מיליארד עד 1.2 מיליארד שקל. אבל המושג המעורפל הזה, "הערכת שווי", מסתיר אמת מרה: האוצר לא ערך בדיקה רצינית של שווי החברה – כמו בכל תהליכי ההפרטה הדומים בעשורים האחרונים. בכך הוא משחק לידיו של מי שקונה את השירות – מתחת למחירו הריאלי, כמובן.

מי מעוניין לקנות חברה בצרות?

לפי ההודעה שפרסם לאחרונה משרד התקשורת, "לדעת הדרגים המקצועיים, הפרטה מלאה של חברת הדואר מהווה פתרון ארוך טווח לבעיות המבניות של החברה ולשירותי הדואר לציבור". בעיות מבניות בשירותי הדואר? מאחורי מכבסת המילים עומדת מציאות של הזנחה ממשלתית ארוכת שנים, בדומה לשירותים נוספים (בריאות, הזכרנו?). זו הדרך הבטוחה לגייס את דעת הקהל למען ההפרטה: "אין מנוס, יש קלקולים, רק השוק מסוגל להושיע".

בשנים אלה, חרף הגידול שחל בפעילותו – בייחוד במסירת חבילות – דאג הדואר לסגור סניפים, לבטל תיבות דואר, להצר את צעדיהם של הפוקדים את סניפיו (צריך להירשם במחשב!), לתת לתאגידים פרטיים לחלק דואר בניגוד לחוק (כבר עכשיו מחזיק בידיו דואר ישראל רק 60% מחלוקת הדואר לבתים) ולהעסיק מספר הולך וגדל של עובדי קבלן.

אבל מי חפץ לרכוש שירות כושל, ואף הפסדי (לטענת הממשלה)? לפי נתוני הנהלת הדואר, בשנה שעברה חלה ירידה בהכנסות של כחצי מיליארד שקל בעקבות הקורונה. ובכן, דואר זה לא רק בולים, מעטפות וחבילות. הדואר פועל בתחומים אחרים כגון מטבע חוץ, מכירת מוצרים שונים ושירותי בנקאות (בנק הדואר).

למעשה, מי שרוכש את הדואר קונה בנק ובו כחצי מיליון לקוחות.  אמנם חצי מיליון בעלי החשבונות בבנק הדואר כעת הם רובם קשישים, חרדים, מודרי אשראי או עובדים זרים, שמתנהלים לרוב במזומן, לא משלמים עמלות ולא רוצים או לא יכולים לעבור לשירות מקוון. אבל כפי שמלמדים במינהל עסקים, ניתן לשנות את "תמהיל הלקוחות".

קצת עזרה לרוכשים

השר הנדל מעוניין לעזור לרוכשים. קודם כל, בהסרת הפיקוח על תעריפיו, כך שהדואר יהיה רשאי לגבות "תשלום סביר" עבור שירותיו. שנית, בידי הדואר מספר רב של סניפים, מרכז לוגיסטי חדיש וקרקעות ברחבי הארץ. מהו ערכן של קרקעות הדואר? הממשלה לא יודעת או לא רוצה לפרסם שום אומדן בנושא. ייתכן מאוד שזו הסוכרייה הממתינה לתאגיד שירכוש את הדואר. כפי שקרה בעבר, הבעלים החדשים "יגלה" (כמו במקרה של בזק או מפעלי תעש), שבמכירת חלק מהקרקעות ניתן יהיה לממן את העסקה או חלקים ממנה. לפיכך זה עסק משתלם מאוד: רוכשים חברה הרבה מתחת לשוויה ומממנים את הקניה באמצעות חיסול חלק מנכסיה.

מעניין שמי שאמורה להגן על האינטרסים של הצרכנים והעובדים (שייפגעו ראשונים מההפרטה) – ההסתדרות – אינה אומרת דבר בנושא. ועד העובדים של הדואר, הנשלט בידי מנהלים, כבר הביע את הסכמתו. ההסתדרות לכאורה שותקת, אך בפועל תומכת, ולצערנו זה ממש לא חדש.