30 שנה לפירוק ברית המועצות: רוסיה איבדה את עברה ואת עתידה

 לפני 30 שנה החליט הסובייט העליון על פירוק ברית המועצות, המדינה שהוקמה ב-1917 בעקבות מהפכת אוקטובר בהנהגת לנין. העיתון הקומוניסטי הצרפתי “הומניטה” הקדיש סדרה של כתבות לפירוקה של ברה”מ. אחת מהן עוסקת במצבו של הקולנוע ברוסיה הקפיטליסטית.

הכתב ואדים קמנקה ראיין את הבמאי והשחקן נחום קליימן, יליד 1937. קליינמן הוא היסטוריון של הקולנוע הסובייטי, המתמחה ביצירתו של הבמאי סרגיי אייזנשטיין. כמו כן שימש מנהל המוזיאון הלאומי לקולנוע במוסקבה.  להלן קטעים מתוך הריאיון.

אלו השלכות היו לפירוקה של ברה”מ על הקולנוע?

לא ציפינו לכך. לכלל האזרחים, כולל האמנים, ההתמוטטות גרמה הלם מוחלט. איש לא צפה ולא התכונן לשינוי חברתי-פוליטי ותרבותי כה עמוק. האמנים חשו הקלה מיידית עם ביטול הצנזורה והקרנתם של סרטים שנאסרו להפצה במשך שנים רבות. אבל האופוריה התחלפה במהרה במשבר, בגלל שנרשם שינוי מן היסוד בעשייה הקולנועית. למדנו שצווי השוק הקפיטליסטי אינם פחות חמורים מאלה שמקורם בשלטון. בנוסף, עקב הרפורמות המהירות שנעשו ללא שום הצדקה או התייעצות, פורקו כל מנגנוני ההפצה שהיו בידי המדינה והאיגודים המקצועיים.

לפתע הפכו בתי קולנוע למחסנים בידי ספסרים ויבואנים. אלה שנותרו הקרינו רק סרטי פעולה זרים שנרכשו בזול. הקולנוע הרוסי הפך לנטל עבור המדינה, ועם ההתמוטטות הכלכלית בא משבר הערכים המאוד יסודי. לפתע הפכו האידיאליים של המדינה הסובייטית לאשליה שלא ניתן להגשימה, והרוח הייתה אזרח לאזרח, זאב. המדינה איבדה למעשה, בבת אחת, את עברה וגם את עתידה. בעזרתם של “אידיאולוגים” חדשים למדו הבמאים והשחקנים שקולנוע הוא רק שעשועים. זאת, במקום “בית ספר לחיים” או “קוד התנהגות” כפי שהיה בברה”מ.

עברו כ-25 שנה מאז המשבר, ובשנים האחרונות אנו עדים לפריחתו של קולנוע עצמאי ומבוזר, כולל הפקות עצמאיות בעלות ערך רב בפריפריה. זו התפתחות חיובית הראויה לציון. האולפנים הגדולים שהוקמו בברית המועצות שבו בינתיים לקבל סובסידיות ממלכתיות, אך בתנאי שההפקות יהיו מיועדת לגדל דור של אזרחים שמרנים שאינם מחפשים שום שינוי ואינם שואלים שאלות.

איך אתה רואה את דור הבמאים החדשים שצמח בפריפריה?

המעבר לשימוש בכלים דיגיטליים בעבודה של במאי הקולנוע מאפשר להפיק סרטים ביתר קלות, אבל גם מרחיב בהרבה את מספר היוצרים שמסוגלים להתמודד עם תפקידי הבמאי. כך ניתן להצמיח יותר במאים בעלי ערך ביותר מקומות. הבמאי הסובייטי האגדי דוד קאופמן הידוע בשם “דזיגה ורטוב” (1954-1896), חלם על הפיכת הקולנוע לאמנות עממית. לפי חזונו, הבמאים העממיים אמורים להיות “קולנוע-עין”, קרי: מיליוני עיניים המשקיפות על החברה ומסוגלות לתרום תרומה משמעותית, מלמטה, ליצירת חברה אזרחית חדשה ושוויונית. ברחבי העולם וגם ברוסיה צומח דור של במאים צעירים המגשימים את משאלותיו של ורטוב. מחוץ לרשתות ההפצה המסחריות נוצר ים של סרטים מכל הסוגים. ה”ים” הזה טרם נחקר לעומקו, אבל הוא פורח בכל היבשות – וגם ברוסיה.