דו”ח חדש של קו לעובד ורופאים לזכויות אדם על הפקרת הפועלים הזרים בחקלאות

במהלך המתקפה על עזה במאי 2021 נהרגו בישראל שני פועלים תאילנדים כתוצאה מפגיעת רקטה במושב אוהד בעוטף עזה. שמונה פועלים תאילנדים נוספים נפצעו במהלך הלחימה. שגריר תאילנד בישראל פנה לראש הממשלה דאז נתניהו ואמר כי הוא מודאג מהיעדר מיגון במגוריהם של הפועלים בני ארצו העובדים בישראל. הידיעות לא הרעישו את הארץ: בימים של הפצצות בעזה, קריסת בניינים ואזעקות בדרום ובמרכז, הן נקברו אי-שם בשולי העיתונים.

היעדר המיגון במגוריהם של הפועלים התאילנדים הוא רק ביטוי אחד להפקרת ביטחונם של מהגרי עבודה המועסקים בחקלאות בישראל. דו”ח חדש של קו לעובד ורופאים לזכויות אדם שכותרתו “ארץ אוכלת עובדיה: הפקרת בריאותם של מהגרי עבודה בחקלאות”, זורה אור על התופעה.

לפי נתוני קו לעובד, בישראל מועסקים 22,000 פועלים חקלאיים זרים, רובם מתאילנד ומיעוטם מנפאל. העסקתם בישראל הוסדרה בהסכם בילטראלי בין המדינות ביולי 2012. הדו”ח מבוסס על עדויות של עובדים שנאספו בסיורים בשטח ובקבוצת פייסבוק שמנהלת “קו לעובד” בשפה התאית. הדו”ח מציג כמה בעיות מרכזיות עמן מתמודדים מהגרי העבודה:

א. היעדר נגישות לשירותי בריאות: כחלק מהסרת האחריות של המדינה לבריאותם של העובדים הזרים, הם מבוטחים בביטוחי בריאות פרטיים המספקים שירותים מוגבלים. כמחצית מהעובדים אינם מחזיקים בכרטיס קופת חולים ובריאותם תלויה ברצונו הטוב של המעביד. כ-60% מהפועלים דיווחו כי נפצעו במהלך עבודתם בישראל, אך כמחציתם לא פנו כלל לקבלת טיפול רפואי. 44% מהעובדים שפנו לטיפול לא הצליחו לתקשר עם רופא בגלל היעדר תרגום.

ב. תנאי מחייה ועבודה מחפירים: עבודה גופנית מאומצת בתנאי עומס חום, במשך שעות רבות, משפיעה לרעה על בריאותם של העובדים. עובדים רבים דיווחו על ימי עבודה בני 12-11 שעות ביממה, לפעמים במשך שבעה ימים בשבוע. נראה כי ההפרה השיטתית של הזכות למנוחה וסירוב המעסיקים לשלם לעובדים עבור ימי מחלה (70% מהעובדים טוענים כי מעולם לא קיבלו אותם) – מתמרצת אותם להמשיך לעבוד גם כשהם חולים. התוצאות אינן מפתיעות: כ-60% מהעובדים דיווחו על עייפות כרונית ו-46% העידו כי הם סובלים ממצוקה נפשית. מצוקה זו אינה זוכה במענה, כי פוליסות הבריאות של העובדים אינן כוללות שירותי בריאות נפש. אחת התוצאות הקשות של מצב זה היא שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב עובדים המתקשים להתמודד עם עומס העבודה והלחץ שמפעילים המעסיקים. כיוון שתנאי המגורים קשים לא פחות מתנאי העבודה, ובמקרים רבים משוכנים עובדים בצפיפות במחסנים או בלולים שהוסבו למגורים, סבלם של רבים נמשך 24/7.

ג. התמודדות העובדים עם מגיפת הקורונה: בעוד שהציבור הישראלי זכה להתעדכן יום יום בתקשורת לגבי הנחיות הבריאות, נאלצו מהגרי העבודה לחיות בפחד ובאי-וודאות בנושא הקורונה. הקושי הלשוני והבידוד הגיאוגרפי יצרו תלות כמעט מוחלטת בגורמים חיצוניים ובארגוני חברה אזרחית, כמו גם נגישות מועטה ומאוחרת לחיסונים. למותר לציין כי ריחוק חברתי לא היה אפשרי בתנאי המחייה הצפופים של העובדים, ובריאותם הופקרה גם בתחום זה.

ד. שיעורי תמותה חריגים בקרב העובדים: במהלך שנת 2019 מתו בישראל 23 מהגרי עבודה מתאילנד, ובמהלך 2020 (עד חודש אוגוסט) מתו 14 עובדים נוספים. למרות שכמחצית ממקרי המוות מוגדרים “מסיבה לא ידועה” או מיוחסים ל”תופעת המוות הלילי המסתורי” (תסמונת הגורמת לדום לב פתאומי במהלך השינה אצל גברים צעירים, הנפוצה יותר בדרום-מזרח אסיה) – לא ידוע על חקירה של נסיבות מקרי המוות, למעט במקרה של קטטות. נראה כי הרשויות בישראל מגלות חוסר התעניינות מוחלט בנסיבות שגרמו לאובדן חייהם של צעירים בריאים.

ריחוקם הגיאוגרפי של העובדים המועסקים בדרום הארץ מעלים אותם מעיניהם של הישראלים, שרובם אינם מודעים למתרחש בשדות בעוטף עזה ובערבה. הישראלים היחידים הבאים במגע עם מהגרי העבודה הם מעסיקיהם, הנהנים מתמיכה ממשלתית ומיד חופשית להתייחס לעובדים כישר בעיניהם. כוחם של המעסיקים על העובדים הוא כמעט בלתי-מוגבל, והתוצאה הנפוצה היא תנאי ניצול קשים, אחוזי תמותה גבוהים, בעיות רפואיות ומצוקה נפשית. עמותות הימין, שנוהגות להתריע מפני “אובדן משילות” באזורי הספר של ישראל ומפעילות מתנדבים כדי “להגן” על שדות חקלאיים בדרום, כמובן אינן מתעניינות בתופעה החמורה המתרחשת בשדות עצמם, שם עובדים בתנאים מחפירים פועלים מדרום-מזרח אסיה.

האנתרופולוג ד”ר מתן קמינר, שעבודת הדוקטורט שלו עוסקת בהעסקת עובדים זרים מדרום-מזרח אסיה בישראל, כתב: “המציאות הישראלית מציבה בפני מתיישבי הערבה דרישות סותרות: מצד אחד ניצב הצורך הכלכלי בהישרדות בתנאיו של שוק גלובלי שבו עבודה זולה היא הנורמה, ומצד שני – המחויבות לנשיאה מתמשכת בעולה של אידיאולוגיה התיישבותית הדוגלת בעבודה עברית. מה שנותר לעשות הוא להעסיק מהגרי עבודה זולים, ובה בעת להסיט את המבט מתפקידם החיוני. את מחירה של העלמת העין משלמים, כמובן, המהגרים.” המעסיקים נהנים מתמיכה ממשלתית בעודם מעסיקים אלפי פועלים “שקופים” וחסרי זכויות.

הדו”ח שפרסמו רופאים לזכויות אדם וקו לעובד הוא צעד חשוב בדרך להגנה על חייהם, בריאותם וזכויותיהם של אלפי עובדים חקלאיים זרים המצויים בשליטה טוטאלית של מעסיקיהם הישראלים. על הממשלה, ובייחוד על שרת הכלכלה אורנה ברביבאי ועל שר העבודה והרווחה מאיר כהן – שניהם ממפלגתו של ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד – להפעיל את סמכות משרדיהם ולהתערב במצב העובדים בחקלאות בדרום הארץ.