בעקבות הסדרה ‘עוזרת בית’: על מעמד ומגדר בנטפליקס – תאגיד הטלוויזיה הגדול בעולם

נטפליקס, כיום תאגיד הטלוויזיה הגדול בעולם, היא עדיין תופעה חדשה יחסית. בתחילת דרכה היה המוצר העיקרי שלה אתר שמאפשר לצפות בשלל סדרות משלל ערוצים תמורת דמי מנוי לא יקרים. בשנים האחרונות החלה נטפליקס לייצר גם תכנים משלה, ויצרני הטלוויזיה האחרים הבינו את התחרות הבלתי-שקולה אליה נקלעו: כל העולם מנוי לנטפליקס כדי לצפות בתכנים שלהם, אך האתר מקדם בראש ובראשונה תוכן של נטפליקס עצמה. זה לאחר זה משכו כל הערוצים והאולפנים את התכנים שלהם מנטפליקס, וענקית האינטרנט עשתה את הבלתי-ייאמן: היא הפיקה, בבת אחת, מאות סדרות משלה כדי לספק למנוייה די תוכן מעניין שימנע מהם לעזוב.

מפתיע לגלות עד כמה הצליחה. זה עלה לה כמויות דמיוניות של כסף, אבל נטפליקס מילאה את המחשבים והטלוויזיות שלנו בסדרות חדשות, בכל השפות ובכל המקומות בה יש לה מנויים. בין היתר הפיקה נטפליקס סדרות מקוריות בספרדית, בצרפתית, בפורטוגזית, בפולנית, בטורקית ואפילו בערבית, כאן בירדן הסמוכה. הסדרות הללו נראות, באופן לא מפתיע, כהעתקים דומים של אותו רעיון. בזמן כה קצר קשה לייצר כל כך הרבה סדרות שונות.

הנטייה הפוליטית של נטפליקס היא ליברלית במובהק. ייתכן שההסבר לכך טמון דווקא בערכם המסחרי הגדול יותר של ערכים אוניברסליים: אפשר למכור אותם בקלות לקהלים ליברליים בכל מקום. ואכן, סדרות נטפליקס נבדלות זו מזו בעלילה ובז’אנר, אך לכולן כללים אחידים: “עיוורון צבעים” מוחלט, פמיניזם ליברלי וזכויות להטב”ק.

עיוורון הצבעים בא לידי ביטוי בכך שבכל הסדרות של נטפליקס מופיעים שחקנים בעלי מראה אפריקאי, אסיאתי, מזרח-תיכוני או היספני, אפילו אם הם מגלמים דמויות של אצילים אירופיים מימי הביניים. באופן כללי, הליהוק מתעלם ממיקומם החברתי של אנשים לא-לבנים בעולם האמיתי. הפמיניזם הליברלי בא לידי ביטוי בריבוי דמויות של נשות עסקים מצליחות ושל נערות הנאבקות בהצלחה במוסדות המגבילים אותן, וגם בהצגת ניצול מיני מסוגים שונים. זכויות הלהט”ב נמצאות ברקע של כמעט כל תוכנית ותוכנית בנטפליקס, כולל כאלה המיועדות לפעוטות, וכל הסתייגות מלהט”בקים מוצגת כתמצית הרשע.

החזון הליברלי של נטפליקס עדיף כמובן על חזון שמרני, אך הוא ליברלי גם במובן השלילי של המילה. עיוורון הצבעים בסדרות מטשטש לעתים קרובות את האפליה נגד לא-לבנים בעולם האמיתי. כך גם ההצגה של שחורים, נשים ולהטב”קים כמצליחים ובעלי כוח, המייצרת מחדש את הנרטיב השקרי של ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות – המקום בו כולם יכולים להצליח. בעולם של נטפליקס יש מקום להצלחה של כל אחד ואחת, אך פערים כלכליים וחברתיים אמיתיים מטושטשים ונמחקים. כך, היתומה המגיעה להיות אלופת העולם בשחמט או האישה השחורה שהיא מיליונרית בזכות עבודתה הקשה, מסייעות להעלים את המחסומים העומדים בפני ניידות בין מעמדות בעולם שמחוץ למסך.

דווקא על רקע זה הפתיעה אותי הסדרה החדשה “עוזרת בית” (באנגלית – Maid), שהפכה אחת הפופולריות ביותר בשבועות האחרונים. במרכז הסדרה עומדת אישה צעירה הנמלטת עם בתה התינוקת ממערכת יחסים פוגענית. היא נאלצת לשרוד בלי כסף, בלי השכלה ובלי משפחה תומכת. לפתע, סדרה בנטפליקס מראה לנו את המחסומים הממשיים עד מאוד הניצבים בדרכה של אישה עניה. הסדרה מוצאת את הדרך להדגיש את הדיכוי הכפול, המצטלב (אינטרסקציונלי), ממנו סובלת הגיבורה: מחד גיסא כאישה החיה בעוני קיצוני, המוצג באופן חכם באמצעות פירוט מצבה הכספי בפינת המסך במהלך כל פעולה כלכלית שהיא עושה; ומאידך גיסא כאישה במערכת יחסים מתעללת וכאם חד-הורית, המתמודדת עם הדעות הקדומות כלפיה ועם היעדר מנגנוני התמיכה בה ובבתה.

ראיון עם סוזן לאנדס, כותבת הספר עליו התבססה הסדרה, מגלה שמדובר בסיפור אמיתי: לאנדס נפלטה ממערכת יחסים פוגענית עם פעוטה, לא היה לה ניסיון תעסוקתי כי בן זוגה לא רצה שתעבוד (“כדי שלא יצטרך לעשות בייביסיטר”), ולא היו לה משפחה תומכת או השכלה. בבת אחת מצאה עצמה חסרת בית, ונאלצה לעבוד כעוזרת בית כדי לפרנס את עצמה. העבודה העמידה אותה מול מעסיקתה, האישה הפריבילגית שיכולה להרשות לעצמה לעשות דברים אחרים כאשר אישה אחרת עושה את עבודות הבית עבורה. הניגוד בין האישה שיש לה לאישה שאין לה מובא בסדרה באופן בולט לעין ומעורר מחשבה עבור מי שנמצאה רוב חייה בצד החזק של המשוואה – אך בלי להתנכר ולייצר איבה הסוגרת את הדלת ליחסי אנוש בין נשים ממעמדות שונים.

אחת המעסיקות של עוזרת הבית היא שחורה עשירה, ואין התייחסות בסדרה לעובדה זו – אין מודעות להיפוך יחסי הכוח ולמשמעותו. לפי אנג’לה דייוויס בספרה “נשים: מגדר, גזע ומעמד”, לפחות עד שנות ה-60 שלט בארצות-הברית הדימוי הגזעני של עוזרת הבית השחורה. לפי דימוי זה, שחורות מתאימות באופן טבעי לעבודות בית, ואין בהעסקתן משום אי-נעימות כפי שיש בהעסקת נשים לבנות. העוני היום שונה כמובן, ונשים שחורות השתלבו מאז בשוק התעסוקה במקצועות מגוונים יותר. שורר כיום עוני רב גם בקרב לבנים בארה”ב, וישנן נשים לבנות העובדות כעוזרות בית. ובכל זאת, הדימוי המקובל הוא של בעלת בית לבנה ועוזרת שחורה – ולא להיפך. התעלמות הסדרה מן ההיפוך מותירה מטעם לוואי של העיוורון הליברלי המאפיין את נטפליקס.

אחרים חשבו שיש משהו מרענן בכך שדווקא האישה השחורה היא הבורגנית העיוורת לצרכי העוזרת, כלומר בהתייחסות למעמד במנותק מגזע. לדעתי, מעמד פשוט אינו ניתן לניתוק מגזע. כיום, גזע והגזעה הם מן הכלים היעילים ביותר שבארגז הכלים של הניצול הקפיטליסטי.

כעורכת דין, נחקקה בזיכרוני במיוחד סצינה המתרחשת בבית המשפט, במהלך דיון במשמורת של הגיבורה על בתה. האם שומעת את הדיון המשפטי המתנהל כולו מעל ראשה, בלי להבין מילה.

המאבק היומיומי המוצג בסדרה מביא את המציאות של מעמד העובדים למסך באופן נדיר ומרגש. שילובה של מציאות מעמדית זו עם מציאות חייהן של נשים – נשים שעברו התעללות, נשים חד-הוריות, או נשים בהליכי גירושים – יוצר את ההצגה החזקה ביותר של אינטרסקציונליות שאפשר לראות היום בטלוויזיה.